גליוני הש"ס נשים קטז

קידושין

ב' א' מ"ש הכא כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ס"ז ומש"ש וז"ל דאילו תנא לישנא דקדושי הוי מצי למיתני האיש מקדש ושמעי' שפיר מינה דאינה מתקדשת אלא לדעתה שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בהקדש ואשה אינה נאסרת בהקדש אלא מפני שקנאה האיש מדעתה והויא שלו וקניינו ואיסורו באין כאחד אבל השתא דתני ל' קניי' אי הוי תני האיש קונה הוי שמעי' מינה דאשה מתקדשת שלא לדעתה שהרי כל קניות כך הם שאדם קונה מה שאינו שלו ועל כרחו של הדבר הנקנה עכ"ל ולכאורה אין דבריו מובנים דה"נ ל' האיש מקדש הרי אדם מקדיש דבר על כרחו של הדבר הנקדש וכ' כוונתו דל' האיש מקדש היינו שהוא מקדישה הרי אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וא"כ ההכרח שתהי' תחלה שלו ואיך נעשית שלו מזה הרי לא דיבר תנא דתני רק האיש מקדש היינו שהוא מקדישה וא"כ העשותה שלו נשאר כפי הסברא החיצונה דא"א לו לקנותה על כרחה ובוודאי דע"י שהיא מקנה עצמה לו מדעתה נעשית שלו וא"כ לא הי' כאן לשון מביאנו לטעות דאשה נקנית לבעלה על כרחה משא"כ ל' האיש קונה המורה היותה לעניין הקניין כמו חפץ שפיר מורה היותה נקנית על כרחה כמו חפץ הנקנה שהוא נקנה על כרחו ודו"ק ומ"ש התשב"ץ וקניינו ואיסורו באין כאחד היינו דהוקשה לו דאם אנו אומרים דצריכה להיות שלו זולת ההקדש ואז יכול להקדישה א"כ הרי הי' ראוי להיות ב' דברים בקידושין קניי' והקדש והי' ראוי שיאמר לה תחלה הרי את קנוי' לי ואח"כ הרי את מקודשת לי וע"כ כ' שב' הדברים באין כאחד ויחד עם העשותה שלו ע"י קנאו אותה מדעתה הוא יכול להקדישה ודו"ק היטיב ולולי דברי התשב"ץ הי' אפשר לומר דלישנא דקידושין שהוא מקדישה מיד [וכדאמרי' דאסר לה אכ"ע כהקדש] היינו מפני שהיא מפקרת עצמה וכר"ן נדרים ל' א' וא"כ מיד יכול להקדישה כגמ' נדרים ל"ה ב' הי' לפניו ככר של הפקר כו' ע"ש דמקדישו מיד דהואיל ויכול לקנותו לעצמו יכול להקדישו ג"כ מיד וע"כ שפיר גם כאן קונאה ומקדישה כאחד דאין זה צריך לזה ולא זה לזה וכל אחד יכול להיות בפ"ע עניין ההקדש שבה ועניין הקניי' שבה אחרי שהפקיר' עצמה וע"כ שפיר יכולים להיות שניהם כאחד ודו"ק היטב והי' מזה ראי' באמת לר"ן הנ"ל דהאשה מפקרת עצמה דאל"כ אלא שמקנה עצמה א"כ בהיותה של עצמה הרי אינו יכול להקדישה דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ודבר אמצעי בין היותה של עצמה להקנאה לו הרי אין כאן כיון שאין מפקרת עצמה וא"כ ההכרח שתקנה עצמה לו תחלה ואח"כ יוכל להקדישה וז"א דא"כ ראוי שיהיו ב' דברים בקידושין זאח"ז קניי' והקדש וע"כ דמפקרת עצמה וכנ"ל ואולם מתשב"ץ הנ"ל נ' דאפי' היא מקנה עצמה לו נמי שייך לומר דקנייתו אותה והקדישו אותה באין כאחד אף דההקדש הוא רק ע"י הקניי' וא"א היותו בלתי הקניי' ואין זה תימה דיותר מזה הוא הך דגטה וידה באין כאחד דשניהם צריכים זה לזה וכמובן וכבר רמזתי לזה בקצרה ג"כ בגליון נדרים י' א'

שם רש"י ד"ה בכסף ובשטר כ' ביאה בא עלי' ואמר לה התקדשי לי בביאה זו, נ"ב ע' שו"ת חוט השני סי' נ"א ד"ה ועי"ל

שם תוד"ה בפרוטה כ' תימא דלא ה"ל למיתני אלא בש"פ, נ"ב ע' מהרי"ק שורש פ"ד הקשה כן מסברא דנפשי' וע"ש מה שתי' בזה

שם כ' וא"ת ומנ"ל דש"כ ככסף כו', נ"ב ע' רש"י ב"מ קי"ח א' במשנה ד"ה אין שומעין לו דמשמע דש"כ ככסף הוא סברא פשוטה ונוהגת בכל מקום

שם ב' ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה, נ"ב ע' נזיר נ"ח א' מניין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה כו' וע' סוטה מ"ד ב' במשנה אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה

שם ולא כתב כי תלקח, נ"ב ק"ק ל' זה לתוס' מנחות כ"ז א' דקיחה קיחה גמרי לקיחה לקיחה לא גמרי ע"ש א"כ אי הוי כתי' תלקח הא לא היינו יודעין קידושי כסף דלא הי' אפשר ללמוד מקיפה דשדה עפרון דהא רק קיחה קיחה גמרי אבל לא לקיחה לקיחה ופשוט נמי דה"ה לא לקיחה קיחה וא"כ הא לא מצי למיכתב ל' תלקח ואולם לפי המבואר לקמן ד' ב' דקידושי כסף ידעי' מויצאה חנם וכי יקח איצטריך רק למעוטי יהבה איהי לדידי' וקידשתו ולכאורה אכתי ג"ש דקיחה קיחה ל"ל ונ"ל דלולי ג"ש הייתי אומר דכי יקח אנשואין קאי ע' רש"י סנהדרין נ"ג א' ד"ה בין מן האירוסין דמתבאר מדבריו כן ורק ע"י הג"ש ידעי' דכי יקח אקידושי כסף קאי וממילא אימעיט בקידושי כסף יהבה איהי כו' וה"ה ממילא בשטר וביאה מהיקיש הויות להדדי וא"כ עכ"פ כל עיקר הג"ש אתי רק לדין זה דצריך שהוא יקח אותה ולא היא אותו וא"כ י"ל דאהא גופי' הוא דקאי רשב"י וטעמא דקרא קדריש [כשיטתו בכמה דוכתי וע' מנחות ב' ב'] דמדוע הצריכה תורה יקח ופסלה קיחה דידה וע"ז אמר הטעם משום דדרכו של איש לחזור אחר אשה ואין דרכה של אשה לחזור אחר איש וע"כ אם היא מקדשת אותו הרי זה שהיא מחזרת אחריו וכיון דאין הדרך בכך ה"ל לקיחה שלא כדרכה ולכן לא מהני דכל עשיות שבתורה בעי' כדרך עשייתן ע' בית האוצר ערך אאחע"א כלל ע"ב וא"כ קושיתנו הנ"ל מתוס' מנחות הנ"ל ממילא מסולקת ודו"ק

ג' א' סד"א כו' מה שדה מיקניא דחליפין כו', נ"ב לדעת האומר דחליפין הוא רק קנין דרבנן ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תק"ג צ"ל הכוונה כאן דהואיל ואיתקשו קניין אשה ושדה להדדי בג"ש יש לנו להקישם ג"כ למילי דרבנן וע' כזה פסחים ל"ט ב' מסתברא מצה ומרור עש"ה ובחידושי קיבצתי כזה הרבה היקישים במילי דרבנן וכעת ראיתי בס' חידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שבת י"ג א' ד"ה מה אשת רעהו שכ' דאי מדרבנן אסור אין סברא ללמוד היקיש כו' עכ"ל וע"ע חידושי הר"ן ר"ה. כ"ו ב' ד"ה וביובל בשל יעלים דלדבריו שם הוא פלוגתא דתנאי אי אהני ג"ש גם למילי דרבנן עש"ה ואולם כאן לכאורה דוחק לומר הכוונה לשתהי' אשה מקודשת בחליפין קידושין דרבנן וע' לקמן ח' א' מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומוכח ג"כ דחליפין הוא מה"ת וע"ע לקמן כ"ב ב' בשלמא לתנא דידן מילתא דאיתא במטלטלין לא קתני כו' ומדוע לא אמר דדרבנן לא קתני וי"ל דחד מתרי טעמי קאמר וע"ע גיטין ל"ט ב' דעבד כנעני יוצא בחליפין וא"כ מוכח ג"כ דחליפין דאוריתא ואכ"מ להאריך בזה

שם חליפין איתנהו כו', נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"ב דכ' לעניין קניין סודר אי קונה אלאחר זמן וז"ל גם נ"ל שהסברא תליי' בדין אחד והוא אם חליפין קונה מדין כסף כו' שכשתמצא לומר שישנן מדין כסף אלא שחידש בהן הכתוב דישנן בפמש"פ אפשר לומר דקונה אפי' לאחר זמן כדין כסף ואע"ג דנתאכלו המעות ואעפ"י שאין בו ש"פ שהכתוב החשיבו כסף אבל אם אינם מדין כסף א"א לומר דהא הדרא סודרא למרי' כו' ובוודאי דהא דר' אשי (בנדרים סוף השותפין) משמע דאינם מדין כסף וכ"נ מההיא דקידושין ח' א' בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים ומאי נינהו חליפין אלמא חליפין לאו מתורת כסף הן ושמעתתא דקידושין ג' א' כו' צריכא עיונא ועיקרן של דברים כך נ"ל שאין החליפין מדין כסף כו', עכ"ל עש"ה ומשמע מל' הרשב"א דלא פשיטא מילתא כל כך שאין קניין החליפין מטעם כסף ולר"י סוף השותפין י"ל דס"ל