גליוני הש"ס נשים קיד

הוי' היא וי"ל דנדר הוא איסור מחמת דבר אחר ושפיר בת הוי' מיקריא דוגמת מ"ש הרשב"א ריש יבמות דנודרת הנאה מיבמה מיקריא עולה לייבום וגם י"ל דאי נימא דנודרת כזאת אין לה גירושין עוד א"כ כיון דנתנה תורה רשות לאיש לגרש אשתו על כרחו לא חייל נדרה להפקיע זכותו של בעל או אולי עכ"פ יכול להפר כל הנדר מפאת זה לא חלקו לבד כהך דמשנה אחרונה דנדרים

שם גופו של גט כו', נ"ב ע' חידושי רמב"ן שבת ע"ט א' ד"ה כדי לכתוב עליו את הגט

שם רש"י ד"ה נתינה כ' ואיכא לאו דלא תתחתן בם נ"ב כזה רש"י סנהדרין נ"א א' ד"ה עכו"ם נתין וממזר וע' תה"ד ח"ב סי' רכ"ז

פ"ז ב' וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, נ"ב כל' זה סנהדרין כ"ג א' וע"ע שם ל' א' כך הי' מנהג של נקיי הדעת שבירושלים

שם וליחוש דילמא הני תרי גיטי הוו ואיתרמי לי' כו', נ"ב כעין זה ע"ז מ' א' מהו דתימא ניחוש דילמא איתרמי כו' ע"ש

פ"ח א' מסגר כיון שסוגרין שוב אינן פותחין, נ"ב דוגמתו סנהדרין מ"ד ב' סיגרון כיון שסוגר שוב אינו פותח

שם שהקדים שתי שנים לונושנתם, נ"ב וברש"י שאילו שהו כו' הי' מתקדם חלילה כי אבד תאבדון בס' תפארת ישראל להקדוש ר' ישראל חריף ז"ל מסאטאנאב בסופו כתוב שם רמז בשמו בריש איכה איכה ישבה בדד ר"ת יבא ובתרי' העיר רבתי עם ר"ת רעה ובתרי' הית' כאלמנה רבתי בגוים ר"ת ברכה ובתרי' שרתי במדינות הית' למס ר"ת להשב הרי בר"ת "יבא רעה ברכה להשב" היינו שמיהר הרעה כדי שיוכל להשב ברכה היינו שיוכלו להגאל ולחזור לברכת ארצם כמקדם שאילו לא מיהר הי' מתקיים חלילה כי אבד תאבדון ולא הית' הברכה שבה עוד חלילה ע"ש ולא נתבאר אנה רמוז מהירות בזה הרי הרמז רק יבא רעה כו' אך גברא רבא דכוותי' ז"ל אמר מילתא אימא בה טעמא כי נכון הדבר עפ"י גמ' יבמות מ"ח ב' מפני מה גרים בזה"ז מעונין כו' מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה כו' מאי קראה ישלם ד' פעלך ותהי' משכורתך שלמה מעם ד' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו וברש"י אשר באתי שמיהרת ולא איחרת עכ"ל הרי דל' ביאה מורה מהירות ולכן שפיר הרמז יבא רעה היינו ימהר רעה ברכה להשב

שם ב' גט מעושה כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חוט המשולש טור ג' סי' ל"ה

שם שלא כדין אפי' ריח הגט אין בו נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ג' מש"ש בטעם הדבר שלא לייקר שם ע"ז ולא משמע כן בגמ' כאן רק הטעם פשוט משום דשלא כדין דעכו"ם בכדין דישראל לא מיחלף

שם אי אתה רשאי כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ח אותיות ד' ה' ועוד שם כלל ס"ח אות י"ג וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' י"ז וע"ע שם טור ג' סי' ו' בארוכה וע"ש בשם השאלתות דאפי' עם העכו"ם אסור לילך לערכאות של עכו"ם ועובר בלאו שנא' לא עשה כן לכל גוי ואם יודע שהעכו"ם לא יהי' ציית לדין ישראל אז מותר מפני שהוא כמציל מידו ע"ש

שם יצא שמה בעיר מקודשת כו', נ"ב ע' בענייני קול בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ד' ואותיות י"א י"ב י"ג י"ד עש"ה וע"ע שם כלל מ"ה אות ו' וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ק"ד ושו"ת חוט המשולש טור א' סי' ט' אות ג' וע"ע שם טור ב' סי' ד' מש"ש גם מה שרצה לקיים הקידושין מחמת הקול כו' וע"ע שם סי' י"ב וסי' ט"ו וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ד וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קס"ז וע"ש חידוש דאפי' למ"ד לא מבטלינן קלא מ"מ אם עברו ב"ד וביטלוהו מבוטל עש"ה כל התשובה וע' שו"ת מהר"ם לובלין סי' פ"א

שם תוד"ה במילתא כ' דחשיב כשכיחא, נ"ב ע' לעיל פ"ה א'

פ"ט א' קול ושוברו עמו, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פאדווה סי' כ"ח מש"ש בסוף התשובה לעניין חשש קול ומש"ש קול ושוברו עמו לכאורה נ' דאפי' הורו כל המורים שבמקום המעשה לאסור ולהחשיב קידושין ובא אח"כ הנידון לפני גדול מהם והוכיח להם טעותם בהלכה והתיר דג"כ אין בזה חשש קול במה שהי' מתחלה הוראת טעות

שם רש"י ד"ה פריצותא כ' ששיחקה בשוק נ"ב ע' שו"ת מהראנ"ח סי' מ"ב

שם ב' במקום אמתלא כו', נ"ב היינו דאין שם אמתלא רק שראוי להיות שם אמתלא [ע' רש"י] דתיבת "במקום" היינו שראוי לכך וע' באר היטיב יו"ד סי' מ"ב סק"ח אהך דכזית במקום מרה דמדלא אמר אצל מרה רק במקום מרה היינו במקום הראוי להיות מרה ולכן גם מינים שאין להם מרה צריך שם שיור במקום הראוי להיות מרה במינים אחרים וע' מנחות יו"ד א' על מקום דם האשם הוי אפי' בנתקנח הדם מפאת שהוא מקום הראוי לדם האשם וי"לע עוד בזה בזבחים ק"ו א' ע"ש בעניין המקרא מקום שפך הדשן אי בעי' שיהי' שם דשן דייקא בשעת שריפה ע"ש ברש"י ד"ה אבית הדשן ויש לחלק בדברים

שם כל קלא דבתר נישואין לא חיישי' לי', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' ק"כ שכ' שאפי' לאותו קול שאמרו חכמים שחוששים לו לא אמרו אלא כשהוציא הקול קודם שנתקדשה לזה ואח"כ עמדה ונתקדשה ולא חששה לקול בזה הוא שאמרו שחוששין לקול כו' עכ"ל ומוכח קצת מלשונו דרק כיון שלא חששה לקול ונתקדשה הוא דאסרינן לה אבל אילו לא ידעה מן הקול ונתקדשה היינו דנין אותו כקלא דבתר קידושין ולא היינו מוציאין אותה מבעלה וע' יבמות צ"ב א' עש"ה

שם הא דבתר אירוסין חיישינן, נ"ב טעם החילוק בשאלתות פ' שמות דבתר נישואין זימנין דמיעברא ואתי לאפוקי לעז על בני' אבל בתר אירוסין ליכא למיחש להא ע"ש

שם א"א שפשטה ידה כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל מ"ד אותיות ב' ג'

צ' א' ובה"א כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת מים עמוקים להמזרחי ז"ל סי' א' עש"ה

שם מדגלי רחמנא גבי אונס כו', נ"ב אינו מובן לכאורה דבשלמא לב"ש ניחא דבעי' מצא בה ערוה וקרא דאונס ע"כ איירי בלא מצא בה ערוה דבמצא בה ערוה הרי גם אונס רשאי לגרש דאין ראוי' לקיימה וא"כ שפיר מדאצטריך קרא למיכתב גבי אונס דכל ימיו בעמוד והחזר מכלל דבעלמא במגרש בלא ערוה אינו בעמוד והחזר ומשא"כ לב"ה דבעי' רק מצא בה דבר א"כ הא י"ל דקרא דאונס איירי נמי במצא בה דבר ומש"ה אצטריך כל ימיו כו' ומה ראי' דבמגרש בלא דבר אין חייב להחזיר ונ' הכוונה דכיון דבעי' דבר לב"ה שבעבורו מגרשה יהי' דבר קל כהקדיחה תבשילו או דבר גדול עכ"פ כיון דבאונס אסרה תורה לגרש הרי הלאו וודאי מכריע את הדבר ההוא שמצא בה דוודאי יותר יש לו להשגיח על הלאו ולהתפעל ממנו שלא לגרש ממה שהוא משגיח ומתפעל מן הדבר שמצא בה לגרש שא"א שיהי' שם דבר שקול כמו הלאו וא"כ כיון שהלאו מכריע הדבר והסבה שבעבורו מגרשה שוב נשאר ממילא כאילו מגרש בלי דבר וסיבה שהרי הדבר והסיבה כבר הכריעתו הלאו וא"כ שוב שפיר