גליוני הש"ס נשים קיב

כ"ד א' שיכולה לכסות פני' בקרקע וע' מועד קטן ט' ב' ואיכא דאמרי כו' וצ"ל דקים לי' לגמ' דשם דהאיכא דאמרי' פליגי דאי מלשונם לחוד י"ל ג"כ דפרושי קמפרשי דמאי פני' דבריתא פנים של מטה ול"ל לאשוויי פלוגתא

שם וליחוש שמא פייס, נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' נ"ט שדן מכאן דהנותן מתנה על תנאי על מקבל המתנה להביא ראי' שנתקיים התנאי עש"ה

שם ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קמ"ז תשובת הרי"ף שאם נישאת תוך י"ב חודש תצא מזה ומזה ואין לה כתובה לא על זה ולא על זה והולד ממזר מזה ומזה עכ"ל ונ' מלשונו דכל שלש עשר דבר בה וצ"ע למה דהא ה"ל רק כא"א שזינתה בעלמא ומדוע בנה מראשון ממזר

שם כי שריתוה לאלתר שריתוה כו', נ"ב עמ"ש בהקדמת ספרי לקח טוב וע' שו"ת תה"ד סי' רע"ז

ע"ז א' לאחר שבוע שנה נ"ב ה"ה באומר אחר שבע שנים, שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת סי' ז' וע"ש וע' שו"ת הרשב"א ח"ג עי' תכ"ב מש"ש ועוד כי מה שאמרו שיעמדו באוש תגי"ש חוץ לעיר קרוב אני בעיני לומר שסמוך לעיבורה של עיר קבעו להם מקום כלומר שיעמדו באושתגי"ש במקום שהוא חוץ לעיר ואילו הרחיקו ללכת לא היו האושתג"ש חוץ לעיר וכמו שאמרו מעל רגלו ולא מעל דמעל ואמרו אחר ולא אחר אחר וכשרצו לומר שהוא יתר רחב הזמן פירשו מאי אחר אחר אחר וכתי' ומדותם מחוץ לעיר אלפים באמה והוא מחוץ לעיר ממש אלא כל שאמרו על מקום פלוני או אחר זמן פלוני וחוץ למקום פלוני אינו בלא גבול אלא אדרבה משמע סמוך לו ממש עכ"ל וחידוש שלא הביא הרשב"א כלל סוגי' דכאן דלאחר זמן יש לו ג"כ גבולים ידועים לאחר שבוע שנה לאחר שנה חודש כו' ומבואר דאין כוונת אחר בסמוך לו ממש וגם לא אחריו לעולם רק יש לו גבולים ידועים ואם באנו לדון מזה למקום ג"כ צריך לתת איזה גבול לדבר ומ"ש הרשב"א דחוץ לעיר אמרו ולא חוץ לחוץ אין בזכרוני כזה מגמ' ואך מלת חוץ מקביל אל מלת תוך ובתוך מצינו כזה בזבחים ג' א' תוכו ולא תוך תוכו וע"ע שו"ת מהרי"ט סי' נ"ח מש"ש ונניח שכוונת קודם חודש מחר"ם משמע סמוך לו דומי' דההיא דס"פ מי שאחזו לאחר שבוע שנה לאחר שנה חודש לאחר חודש שבת לאחר שבת חד בשבת ותרי ותלתא בתר שבתא ד' וה' ומעלי שבתי קמי שבתא ומשם נלמוד שכשאומרים קודם חודש משמעותו שבת אחד קודם החודש ואין אנו צריכין לבא עליהם בטענה הלזו אלא אפי' שנאמר שקודם זה אין לו שיעור למעלה מ"ה כו' עש"ה

שם לתוך חיקה או לתוך קלתה ה"ז מגורשת, נ"ב ע' מסורת הש"ס ונזכר עוד ב"מ ט' ב'

שם וצריכא כו', נ"ב ע' שו"ת נוב"י חאה"ע סי' פ"ב בהג"ה דצריכות דכאן קאי רק על הבריתות לא אקראי דאע"ג דאצטריכא הבריתא בגט דלא ניטעי למימר דשאני גנב דקנסי' רחמנא מ"מ קרא לא איצטריך להכי ע"ש וע' כזה רש"י פסחים צ"ז א' ד"ה פשיטא ועמ"ש על הגליון שם

שם ב' גטו וידו באין כאחד, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סוף סי' ס"א

ע"ח א' ד' אמות שלה זהו קרוב לה, נ"ב אם מה שאשה מתגרשת בד' אמות הוא גט מה"ת או רק מדרבנן האריכו האחרונים וע' שו"ת מהר"י ברונא סי רט"ו

שם רש"י ד"ה ניעור אינו גט כ' שהעבד משמר את עצמו ואת מה שבידו, נ"ב לפי"ז אם העבד יסיח דעתו משמירת הגט שבידו והאשה תשמרנו בידו ראוי שתתגרש ואולי הטעם עפ"י גמ' חגיגה כ' א' ניעביד להו שימור בידי' דחברי' אר"י חזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו

שם ב' ואת לא תעביד עובדא, נ"ב כל' זה לשמואל עירובין י"ב א', כתובות י"ד א' ועמ"ש על הגליון שבת נ"ד א'

שם ולא לדבר אחר, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' צ"ו

שם זרוק לי חובי בתורת גיטין, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' כ"ו

שם גט בידה ומשיחה בידו כו' אינה מגורשת כו' מ"ט בעי' כריתות וליכא, נ"ב יל"ע מדוע אין נפסלת לכהונה עכ"פ [ע' רמב"ם ה' גירושין פ"ה הט"ז ושם פ"י ה"א עש"ה] דזה א"ל דהיכא דהפסול מפאת אגיד גבי' אפי' ריח הגט לא הוי דא"כ באומר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם וכן בכל גט פסול ופוסל ע' לעיל כ"ד ב' מדוע חשוב ריח הגט ופוסל לכהונה הרי כיון דהגט פסול ואסורה לינשא הרי עדיין אגידא גבי' וא"כ הרי יש כאן פסול מפאת אגיד גבי' ופסול זה האמרת דאפי' ריח הגט אין בו ודוחק לחלק בזה בין כשהגט אגיד גבי' לבין כשהאשה אגידא גבי' כיוון דבשניהם הפסול שוה מפאת כריתות וצ"ע

שם תוד"ה שניהם אין יכולין כו' כתבו פי' אין יכולין לשומרו כל אחד לבדו אלא שניהם יחד, נ"ב דוגמא לזה ב"ב פ"ה ב' מאי חצר שאינה של שניהם נמי דלא דהאי כולה ולא דהאי כולה אלא דתרוייהו וע"ע דוגמא שם ק"י א' איכא בן ובת לא האי לירות ולא האי לירות וקמפרש שם ב' לא האי לירות כולי' ולא האי לירות כולי' אלא כי הדדי לירתו

פ' א' משום דאין לה לא כתב ולא לשון, נ"ב כעין זה ע"ז י' א'

שם תוד"ה ושם עירו כ' ור"ת הביא ראי' שחין שטר נפסל כשנשתנה בו דבר שאינו צריך כו', נ"ב ע' תוס' מגילה ט' א' ד"ה בשלמא מ"ש ודוחק הקונטרס לומר כו' ואינו עניין לכאן וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ז' מש"ש ומה שחזקת דבריך להאמינם לפי שאין הזמן מעכב בשטר אעפ"י שהוא עדות שאי אתה יכול להזימה אינו חיזוק שאעפ"י שאינו מעכב אם כתב בטעות פסול זה דומה לשם עירו ושם עירה שנראה שאינו מעכב ואם שינה פסול עכ"ל

שם ב' ומודים חכמים לר"מ, נ"ב ע' שו"ת לחמי תודה למהר"י באסאן ז"ל סי' א'

שם רש"י ד"ה זינו לא כ' וה"ל נושא את חלוצתו דקם לי' בלא יבנה, נ"ב לפי התוספתא שהביאו התוס' כאן ד"ה נישאו דר"מ משום ר"ע קאמר לה י"ל דהגזיר' ממש כמו באשה שהלך למדה"י דגזרי' שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו דה"נ לר"ע דס"ל ביבמות מ"ד א' דהכתוב קראו ביתו ומיתסרי מש"ה קרובות חלוצתו מה"ת כקרובות גרושתו ע"ש א"כ ה"נ חלוצתו שנישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה אסורה לחולץ ממש משום מחזיר גרושתו וזה נוח יותר לומר דהגזיר' משום זה דכיון דהאיסור מפאת דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדה"י י"ל דרק כיון דשייכא כאן אותה הגזיר' עצמה אם לא נחוש לה בכאן יבואו להתיר גם באשה שהלך כו' ודו"ק אולם י"ל דגם לר"ע כיון דלפני נישואי החלוצה לאחר כשר נאסרה על החולץ משום לא יבנה לכן גם בנשאה לאחר לא אתי איסור מחזיר חלוצתו וחייל אאיסור לא יבנה

פ"א ב' ומודים בנתגרשה מן האירוסין כו' דכיון דאין לבו גס בה כו', נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' ט' מש"ש והגם כי בנידון דידן י"ל שאחר שהם בני אחים וקרובים והם בבית אחד וא"כ בוודאי הוא דגייסי אהדדי גם מן האירוסין