גליוני הש"ס נשים קיא

משענתו וגם איירי באותו חולי עצמו ע"ש א"כ פשיטא דאגמ"ל שלא הבריא עדיין כו' ויל"ע עוד בעניין זה בסנהדרין ע"ח א' במשנה עש"ה וע"ע שו"ת הריב"ש סי' של"ח וע' מרדכי כתובות ריש פרק אלמנה ניזונית רמז רמ"ח מש"ש ואי משום שהלך על משענתו בבית כו' ודבריו שם הם בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תק"פ וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קס"ז וע' פי' הראב"ד עדיות פ"ה מ"ו מש"ש א"נ דקא סבר עקביא כיון ששער לבן עומד במקומו עדיין לא נרפא הנגע מעיקרא וכמי שלא הלכה הבהרת דמי ומן החולי הראשון הוא שהרי רגלים לדבר כו'

שם אונסא דלא שכיח הוא, נ"ב ע' אריכות בשו"ת חיים שאל סי' י' וסי' י"א וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קמ"ה בראובן נושה בשמעון מנה ושמעון בלוי ושלח שמעון ללוי חובו ע"י שליח ומת לוי בנתיים ותבע ראובן מהשליח המעות בשיעבודא דר"נ ולא רצה השליח לתתם לו עד שיקבל עליו אחריות כל תביעה שתצא על השליח מחמתם ובבוא השליח לביתו תבע ממנו שמעון בדין המעות חזרה וחייבו הדיין להחזיר לשמעון ומה שנתן לראובן יפסיד וכ' התשב"ץ דאין לו לשליח על ראובן כלום דמסתמא לא קיבל עליו אחריות אלא אם יבא לטרוף ממנו מי שיש לו בהם זכות יותר ממנו אבל שיתחייב באחריות גזלן שיוציאם ממנו שלא כדין בזה לא עלתה על דעתו לקבל עליו אחריות כו' ובפ' מי שאחזו אמרי' דמאן דמקבל עלי' אונסא ואיתניס אי אונסא דלא שכיח הוא לא מיחייב וזה אונסא דלא שכיח הוא שלא עלתה על דעת שיבא דיין ויחייב לראובן בטעות בדבר שאין התינוקות טועין בו עכ"ל וזה הי' בימי התשב"ץ אבל בימינו יש להסתפק אם זה חשוב אונסא דלא שכיח

שם חוץ משפחתה מפני שלבה גם בה בשפחתה, נ"ב דוגמתו סוטה ז' ב'

ע"ד א' רמ"א בעילתה תלוי' ר' יוסי אומר ספק כו' א"ר יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו נ"ב כעין זה הוריות ג' ב' רא"א ספק משום סומכוס אמרו תלוי א"ר יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו ול' בעילתה תלוי' דוגמתו עוד נדה ע"ב א' במשנה ובעילתן תלויין

שם ב' איצטלתא דווקא קאמר לה, נ"ב אע"ג דבכל התורה ש"כ ככסף שאני הכא דלצעורה קמכוון, שו"ת הרא"ש כלל ו' אות י"ט וצ"ע דמה הקושי' דילמא בלשון בני אדם אין ש"כ ככסף וע"ע שם כלל ח' אות ט"ז דכ' ג"כ דהנשבע לפרוע לחבירו בז' בניסן והי' ז' בניסן. בשבת דיתן לו משכון בשבת ההוא דש"כ ככסף וחשיב קיום השבועה עש"ה וע"ע שם כלל ל"ה אות ב' עש"ה כל האות וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' פ"ג

שם הא לא אצטריכא, נ"ב ע' מה שדומה לזה בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קל"ו עש"ה כל התשובה

שם שיהא חולש את מעותיו ללשכה, נ"ב פי' דאותה לשכה הקנוה רבנן למלוים שתזכה להם מעותיהם, שו"ת מהרי"ל סי' צ"ו וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קנ"ד

ע"ה א' מכלל דבעלמא נתינה בע"כ לא הוי' נתינה, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' מ"א מש"ש עוד הי' נ' לפום רהיטא דכופין מהא דאמרי' בפ' מי שאחזו כו' עש"ה ומלבד מה שדחה ז"ל הנה לענ"ד במחכת"ה אין כאן התחלת דמיון להך דכאן כלל דכאן אמרי' רק דהנותן על כרחו של מקבל לא חשוב נתינה אבל הא אין אומרים שהנותן על כרחו של עצמו לא יחשב נתינה כי היכא דנידון דהמגרש על כרחו של עצמו שב"ד כופין אותו אינו בכלל שבועתו שנשבע שלא לגרש ורק כך הול"ל בפשיטות דכיון דאנוס על ידינו אין עובר כלל וכתוס' שבת ד' א' בהך דהמדביק פת בתנור וכ"ש בשבועה דקיי"ל האדם פרט לאנוס

שם תוד"ה מכלל כ' וא"ת בבע"ח דהוי כפרעון החוב כו' פשיטא דהוי פרעון כדקאמרינן כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל פ' אות ט' וע' חידושי הר"ן ב"מ מ"ט א' ד"ה לא מיבעי' שומר שכר דלא הוי כו'

שם כ' וכי אם יתן מתנה לחבירו יקבלנה בעל כרחו, נ"ב ע' ב"מ י"א ב' מתנה דמדעתי' כו' ובב"ב קכ"ד א' דלרבי הא דמתנה קרי' רחמנא שאם אמר איני נוטל רשאי וע' רש"י ב"מ קי"ח א' ד"ה אין שומעין לו דכ' אם אין זה רוצה אין קונה לו דבר הפקר או מתנה וע"ע רשב"ם ב"ב קל"ח א' ד"ה כאן בצווח מעיקרא

שם ב' דתנאי ומעשה בדבר אחד, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקפ"ב לעניין מקדש את האשה ע"מ שאגרשך וכן באם אגרשך עש"ה

, שם ולימא אם מתי' כו' לא מקדים אינש פורענותא כו', נ"ב מעין דוגמא ב"ב קנ"ג א' והאי דכתי' בחיים סימן בעלמא דחיי

שם כאן בסתם כאן במפרש ר' אשי אמר כל סתם נמי כמפרש יום אחד דמי, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ו' אותיות י"ח י"ט דדן לעניין המתחייב לזון את חבירו אם הסתמיות הוא כל ימי חייוו או די כשזן אותו יום אחד ע"ש שדן בזה מגמ' דכאן ומהך דלקמן פ"ג ב' ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם ומשמע דלולי תיבת לעולם אין הסתמיות משמע לעולם ועוד מכמה דוכתי עש"ה (וע' לעיל ע"א ב' מאי עולמית כו' וע' יבמות קי"ג ב' וע"ע שם קי"ט ב' ולעולם כו' ומש"ש על הגליון וע"ע ע"ז נ"ג א' מאי עולמית כו' וע' סנהדרין מ"ז ב' ה"ז לא יקבר בו עולמית ולא פריך מאי עולמית וכזה בשבת קנ"א א' ע"ש וע"ע סנהדרין קי"ג א' רש"י ד"ה ומר סבר עוד לגמרי משמע דפ' ועוד לשון ועד הוא שלא תבנה לעולם כו' ומשמע ג"כ דלולי עוד לא הי' הלאו דלא תבנה משמעותו לעולם וזה צע"ג דלאו הנאמר בתורה סתם וודאי הכוונה דהדבר אסור לעולם וע"ע ב"מ ז' א' נפל ליד דיין לא יוציא עולמית וע' ב"ב קנ"ג א' כמאן דאמר מעתה ועד עולם ועמש"ש בגליון וע"ע קידושין ע"ז א' מאי לעולם כו'] ולפמ"ש בגליון פסחים פ"ו ב' בפי' לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם הכתוב בירמיהו ל"ה פסוק ו' דהכוונה כל ימי חייכם והוא פי' מוכרח מדשתה ר' ישמעאל בר' יוסי יין עש"ה א"כ מבואר דלולי שאמר עד עולם לא הי' הסתמיות משמע כל ימי חייוו והי' די שיהיו זהירים זמן מה לחוד משתיית יין דוודאי לא אמר יונדב שפת יתר וע' נדרים ד' ב' דנדרים לית להו קיצותא ואולי רק בנדרים בפרט ל' בני אדם כך הוא שאם כוונתו על זמן הוא מפרש הזמן וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ג סי' י"ג בשטר שהי' כתוב בו שלא יהא רשות ביד המלוה לכוף את הלוה לפדות המשכונה דכ' שם דהעדים נאמנין לומר דהותנה זה רק על זמן כך וכך ולא חשיבי חוזרים ומגידים ועוקרים עדותם רק מבררים עדותם עש"ה ומשמע דכל סתם דכה"ג אין עניינו שהסתימות הוראתו בעצם אלעולם דא"כ הי' ראוי שיחשבו חוזרים ומגידים ורק מפאת הסתימות הוא מסופק עד מתי הי' הכוונה ולכן אם גם נאמר מכח הספק דנשאר הדבר כך אלעולם מ"מ כיון שעצם הדבר ספק שפיר חשיבי רק מבררים הספק לא חוזרים ודו"ק היטיב מאוד וע"ע שו"ת חוט המשולש טור ב' סי' כ"ג ד"ה הן אמת שיש כאן מקור עיון כו' וע"ע שם סי' כ"ה ד"ה יצא לנו עתה כו' וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ק'

ע"ו א' וחכ"א כו', נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קכ"ב נ' שמפרש טעמא דרבנן משום דע"מ כמעכשיו ובמעכשיו לא בעי' דיני תנאים עש"ה וצע"ק מסוגיין

שם ב' לישנא מעליא נ"ב פירש"י פנים של מטה וכזה בברכות