גליוני הש"ס נשים קי

יוצא מגדר תלמיד כו' ומדקדוקי הלשון השיבו כמה תשובות על ר"א הקליר שהי' מגדולי התנאים שמצאו בפיוטיו כמה שגגות לפי הדקדוק לפי שאין זה פוגם מעלת החכם אם אינו יודע דקדוק הלשון והמלות עכ"ל ז"ל וע' פיה"מ להרמב"ם ריש תרומות שכ' וז"ל אמרם בכל המשנה תרם ותורם ויתרום בעלי הלשון האחרונים מקשין על זה ואומרים כי השורש הרים ומרים וירים וזו אינה קושי' אמיתית כיון שעיקר כל הלשון מן הלשונות הוא חוזר למה שמדברים בו בעלי אותו הלשון כו' ואילו בעלי המשנה בלי ספק עבריים היו במקומן ר"ל בארץ הצבי נשמע מהם לשון חרם ובו נשתמשו הנה זו ראי' שהוא מקובל בלשון ושזו המלה לשון מלשונות העבריים ועל זה הדרך תהי' תשובתך לכל מי שיאמר מן האחרונים שלשון המשנה אינו צח או שהם נשתמשו במלות שאינן כראוי כו' עכ"ל ז"ל ודבריו הם תשובה גם למה שתופסין על ר"א הקליר אחרי שהי' תנא ומא"י

ס"ז א' ר' יוסי נימוקו עמו, נ"ב ע' גליון הרי"פ והוזכר עוד ב"ק כ"ד א' וע"ע תוס' שבועות ל"ה א' ד"ה ה"ג אין הלכה כר' יוסי

שם שנו מדותי, נ"ב כל' זה במנחות י"ח א' אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר"א בן שמוע ועוד שם כ"ו א' כמדת ר"א כשיר' כו' ובחולין ל"ז א' כשיר' שזינקה וכמדת ר"א וביבמות ק"ח א' לא מצאתי אדם שהשוה מדותיו בקטנה כר"א ובבכורות ב' א' אני לא באתי לידי מדה זו ועדיות פ"ו מ"ג אמרו לו לר"א מה ראית לחלוק מדותיך ובשקלים פ"ד מ"ז שר"א השוה את מדותיו ונדה ע"ב א' אמרו להם ב"ש השוו מדותיכם ועוד שם ד' ב' ולא כדברי הילל שהפריז על מדותיו ושם השוו חכמים מדותיהן שלא תחלוק במעל"ע

שם תוד"ה דיבורא כ' אבל הכא אין נגמר על ידם ואינו אלא דיבור בעלמא, נ"ב בשו"ת חות יאיר סי' קכ"ב כ' ונראה דע"כ לא הכשיר' תורה עד מפי עד ודו"ק עכ"ל

שם ב' נשתתק ואמרו לו כו' והרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן כו', נ"ב כזה תוספתא מע"ש פרק ה' הי' חולה ומשותק אמרו לו היכן מע"ש שלך הראו באצבעו כך וכך הן שמא במקום פלוני הן הרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן דבריו קיימין וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קס"ז

שם והרכין בראשו, נ"ב כעניין זה דהרכנת הראש חשיב הגדה בהוריות ג' ב' כגון שהרכין ההוא אחד מהן בראשו וע"ע סנהדרין פ"א ב' התרו בו והרכין בראשו כו' ע"ש

שם ריסתנא, נ"ב ע' פירש"י וכזה פי' בברכות מ"ב א' ד"ה ריסתנא וכן בשבת קנ"ו ב' ד"ה ריסתנאי וע"ע פירש"י ברכות נ' ב' ד"ה דסתנא

שם תוד"ה מי שאחזו כ' ואפי' אמר כתבו ותנו, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רמ"ו שאלת הא דתנן בפ' מי שאחזו אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום וקשיא לו פלא והא לא אמר תנו וקיי"ל דבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה, תשובה מסתברא דכתבו ותנו קאמר אלא שקיצר הלשון כו' ובדרך האפשר אני אומר להגדיל תורה דדווקא קאמר וכגון שאמר כתבו ומיד אחזו קורדייקוס ולומר דאע"ג דלא אמר תנו כיון דמיד אחזו קורדייקוס אני אומר כבר התחיל אליו לבעתו וה"ל כיוצא בקולר כו' ע"ש כל התשובה

ס"ח ב' וחד אמר גונדו, נ"ב גי' הר"ש כלים פי"ו מ"א וחד אמר קודו וע' רש"י סנהדרין כ' ב' ד"ה גונדו

ע' א' אוחזתו עוית, נ"ב כל' זה חולין ס' ב'

שם אכל ועמד, נ"ב במהרי"ל בליקוטי דינים שבסופו דקצ"ב ע"ב וז"ל אמר (המהרי"ל) דאיתא בגמ' דלעולם ישהה אדם אחר הסעודה טרם ילך לדרכו ולא נתנו בו חכמים שיעור השהי' אלא כך הוא השיעור כל מין שאכל ישהה אחריו כשיעור ברכה אחרונה שלו כגון אם אכל פת ישהה כשיעור שיוכל לברך בהמ"ז אכל מין דבעי ברכה מעין שלש ישהה כשיעור אכל מין דבעי בורא נפשות ישהה כשיעורו עכ"ל ואולי זה טעם גמ' ברכות נ"א ב' והלכתא בכלהו יושב ומברך דגזרו חכמים שמא יעמוד מיד אחר אכילתו דהוא קרוב למיתה יותר מן החיים ולכן הצריכו ביהמ"ז מיושב דאז ממילא ישהה השיעור הנצרך ולפי"ז גם בברכת מעין ג' וברכת בנ"ר צריך לברך מיושב וע"ש בברכות בתוס'

ע"א א' א"ר יוסף מאי קמ"ל תנינא כו', נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת שבות יעקב סי' קי"ד וסי' קנ"ו

שם בעדות אשה דאקילו בה רבנן נ"ב בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ט"ז וסי' כ"ב וסי' ס"ו דן מזה גם לעניין עדות גט וע"ש בסי' ט"ז דבנו הרשב"ש ז"ל חלק עליו בזה דרק בעדות מיתה הוא דהקילו משום דדייקא ומינסבא והוא מילתא דעבידא לאיגלויי אבל לא בעדות גט ע"ש וע"ע בשו"ת תשב"ץ שם סי' ע"א בסופו עש"ה

ע"ב א' מהיום כו' ה"ז גט, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתנ"ז ע"ש שכ' דאם היא מבטלת את הגט לפני מיתתו לא איכפת לן דאין ביטול אלא באיש שהאשה מתגרשת אפי' שלא מדעתה עש"ה ויל"ע אם אין עכ"פ איסור בזה מכח חדר"ג שלא לגרש בע"כ א"ד החרם הי' רק שלא לתת לה הגט על כרחה בשעת הנתינה אבל כל שקיבלתו ברצון שיחול לאחר זמן או שקיבלתו על תנאי אינה יכולה לחזור תוך הזמן וקודם שנתקיים התנאי כיון שכבר נתרצית בשעת הקבלה לקבלו על זמן ועל תנאי זה אין זה מגרש בע"כ ואיננו בכלל החרם ובתורת ביטול הרי אין בידה לבטל וכדברי המהר"ם ב"ב וקצת משמע שם דגם משום חדר"ג אין כאן דאל"כ הרי עכ"פ לא טעה המורה כל כך שחשש לביטול הגט מצדה שהרי עכ"פ אין לה לבטל כדי שלא תכשיל את בעלה באיסור חדר"ג ועוד דכיון דהי' גט שכ"מ ונתן הגט לטובתה א"כ יש אומדנא ברורה לכאורה דלא רצה לעשות לה טובה שתעבור היא איסור בזה וע"כ כל שתבטלנו ויחול הגט על כרחה אי נימא דיש בזה איסור חדר"ג א"כ יש לנו לומר דאדעתא למיעבר על חדר"ג לא יהב לה ויש חשש מעתה על גוף הגט

שם לא אמר כלום דאיסורא לעלמא וליבם נמי אסירא, נ"ב כעין זה נדרים י"ד א' לא אמר כלום מדאוריתא וצריך שאלה מדרבנן

שם טעמא דר' יוסי לא ידענא הלכה איבעי מיני', נ"ב מעין זה ב"ב ק"ז ב' טעמא דאחרים לא ידעינן הלכתא עבדינן כוותיהו

שם א"ל את בעי מיני' הלכה וטעמא דר' יוסי אנא אמינא לך נ"ב כזה ג"כ לר' הונא בבכורות כ"ד ב' אמר להו זילו שיילוהו לר' חננאל אי אמר הלכה כר' יוסי בן המשולם איפשוט לכו וברש"י פשיטנא לכו אנא טעמא

שם ב' גיטו כמתנתו כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קכ"ו

ע"ג א' אידך אומדנא נמי לא בעי', נ"ב ע' מהרי"ק שורש קמ"ו שכ' מ"מ כיון שחזרה לו הקדחת לסוף ב' או ג' ימים אגמ"ל שעדיין לא הבריא מחולי הראשון כו' ע"ש כל התשובה וצע"ק שלא הביא כלל סוגי' דכאן דהוא אותו הנידון ממש ומבואר דדווקא הלך על משענתו בעי' אומדנא הא בלא"ה אמרי' אפי' בניתק מחולי לחולי אחר דאגמ"ל דעדיין לא הבריא מראשונה וא"כ שם דאיירי במילת קטן דלא הי' שם הליכה על