גליוני הש"ס נשים קט

שכל פרשה שנהגו לאמרו בתורה חובה כמו ק"ש רשאי אדם לאמרו ע"פ כל שעה שירצה כו' כללו של דבר כל פסוק שניתן לאמרו ע"פ למצוה או לחובה יכול אדם לאומרו כמה פעמים לרצונו ואין בכך כלום אפי' בשעה שאין בו לא מצוה ולא חובה ואין בזה משום דברים שבכתב הואיל וניתנו לאומרן פעם אחת למצוה או לחובה ע"כ ובירושלמי מפרש דברים שבכתב כו' שזהו דווקא בס"ת שמא יאמרו חסר משם כו' עכ"ל ז"ל ומ"ש דמתוך שניתן לאומרו למצוה או לחובה שרי תמיד נ' הטעם מסברא דהואיל ואישתרי אישתרי ועמ"ש דוגמת זה בגליון סנהדרין ס"ג ב' בשם השאלתות לעניין ע"ז הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה דהואיל ואישתרי לקרות בתורה אישתרי תמיד ע"ש ומ"ש שזהו דווקא בס"ת שמא יאמרו חסר כו' ע' יומא ע' א' כדי שלא להוציא לעז כו'

שם דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב, נ"ב ע' שו"ת מהראנ"ח סי' ע"ג דצידד לומר דהכוונה רק דאסור לכותבן אבל אחר שנכתבו אין בקריאה מתוך הכתב שום איסור וע' תמורה י"ד ב' וע' רי"ף מגילה דף ער"ב ע"א מדפי הרי"ף בשם הירושלמי

שם מ"ט אילימא משום כבוד כו', נ"ב ע' תוספתא עירובין פרק ה' מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום אם הי' שם רבו או אדם גדול או שהי' משיא את בנו ורצה לנהוג בו כבוד הרשות בידו וע"ש עוד דאמר מצוה על אדם לבטל רשות אם הי' אדם גדול הרשות בידו פי' דרשות בידו שלא לבטל רשותו רק שבני החצר יבטלו רשותם אליו

ס"א א' מפני דרכי שלום, נ"ב ק"ק דחשיב בפרקין כלהו מילי דדרכי שלום מדוע לא חשוב נמי הך דפ"א דשקלים אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום וע"ע מה שציינתי בגליון נדרים ל"ו א' וע"ע תוס' מנחות ע"ג א' ד"ה איש וע' רי"ף עירובין פ' חלון דהביא ירושלמי מפני מה אמרו מערבין בחצירות מפני דרכי שלום ובמשנה בפרקין הוזכר רק העירוב בבית ישן מפני דרכי שלום אבל לא גוף העירוב וע"ע ירושלמי דמאי פ"ד ה"ב כאן התירו טבלים מפני דרכי שלום וכן ק' מדוע לא חשיב בהדי הנך דמפני תיקון העולם הך דמכילתא המובא בפי' הראב"ד עדיות פרק ה' משנה א' מגיד שהוא פורץ בה פרצות אלא שגדרו חכמים מפני תיקון העולם

שם תוד"ה שדי כ' וקשה כו', נ"ב ע' שנות אליהו פאה פ"ז מ"ב

ס"ב א' ומניח בכפישא או באנחותא, נ"ב כל' זה בנדה ז' א'

שם מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה וכובד ראש, נ"ב כזה במ"ק כ"א ב'

שם תוד"ה שלמא כ' וצ"ע שלא יהא בזה גונב דעת הבריות, נ"ב ע' שו"ת באר שבע סי' נ"ט וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' קי"ב וסי' קי"ג ע"ש דנדבר שם בכולה סוגי' דכאן

ס"ג א' אדם יודע שאין שליחות לקבלה, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל מ"ה אות ז'

שם ב' מאי לאו כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קנ"ט

שם עשו עדים שליחותן, נ"ב מעין זה בכורות ס"א א' תוד"ה לתשיעי וע"ע ב"ב קע"א א' וע"ש תוד"ה אלא וע' שו"ת הרא"ש כלל ס"ח אות כ"א ד"ה תשובה מה שכתבתי דלא אמרי' כותבין אפי' מאה פעמים כו' וע"ע שם אות ל"א וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ע"ה וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' י"ג מש"ש וכ"ש הכא שכבר פסקה שליחות שמעון כו' וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ד' מש"ש אבל לעניין גוף המתנה וקיומה אני אומר כו' עש"ה כל הדיבור וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שכ"ד וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ג סי' י"ב וסי' י"ג עש"ה

ס"ד א' שליש נאמן דהא הימני', נ"ב דוגמתו ב"מ כ"א א' וע"ע ל' הא הימני' בשבועות מ"ב א'

שם הודאת בע"ד כק' עדים דמי, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קנ"ט כ' דאע"ג דתרי כמאה מ"מ אמרי' הודאת בע"ד כק' עדים דמי דנפקא מינה דאי אתו תרי סהדי ומכחשי לי' לאו כלום הוא דהודאת בע"ד כק' עדים דמי טפי וה"נ הכותב בשטר וחתימתי תעיד עלי כק' עדים הכוונה לעניין זה דאי אתו סהדי ומכחשי לי' לא יועיל עכ"ל ז"ל ואינו מובן דלעניין זה נמי מאי אהני מה דאמרי' כק' עדים תא קיי"ל דתרי כמאה גם לעניין הכחשה ואם שנים מכחישין למאה ה"ל ג"כ עדות מוכחשת כמו בתרי ותרי וצ"ע וע' נימוקי יוסף ב"ב פ' יש נוחלין דף רי"ב ע"א מדפי הרי"ף מש"ש דאין אדם נאמן לסתור הודאתו בשום מיגו ע"ש ונ' הטעם בפשיטות דכיון דההודאה כק' עדים דמי ה"ל מגו במקום עדים דלא מהני ואולם שם איירי בהודאת האב על בנו שהוא בנו דהאמינתו תורה בזה והוא מטעם עדות כמ"ש בגליון קידושין ע"ד א' ואולם מל' הנימוקי יוסף שם משמע דלאו משום הכי קאתי עלה רק דבכל הודאת בע"ד הוא כן דאין נאמן לחזור אפי' במגו ע"ש

שם תוד"ה אסור כ' אבל לכל אדם אין לאסור לקדש, נ"ב היא קושית השאלתות פ' חיי ע"ש

שם ב' אבל לקולא לא, נ"ב בשאלתות פ' חיי איתא אע"ג דאיכא פומי' דשליח וחזקה לא הוי כשני עדים עכ"ל כוונתו דפומי' דשליח מלבד החזקה הרי יש לו תורת ע"א מיהת וא"כ אם תוחשב החזקה ג"כ כעד אחד ה"ל להחשב כשני עדים מ"מ לא אמרי' כן דמספקי' דילמא אין כח החזקה אפי' כע"א ע"ש

שם אבל היכא דמסייע לה כו', נ"ש ע' שו"ת רד"ך בית כ"ד חדר ג' לענין כשע"א מסייע לה אי מעיזה וע' לעיל כ"ז א' תוד"ה אין

שם ידא יתירתא זכי לה רחמנא, נ"ב ע' תה"ד ח"ב סי' מ"ו

שם צרור וזורקו אגוז ונוטלו, נ"ב כל' זה סוכה מ"ב ב'

שם תוד"ה נערה כ' דיד עצמה עיקר כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פאדווה סי' א' ב' ג' עש"ה

ס"ה א' אמר רבא ג' מדות בקטן, נ"ב כזה לקמן ע"ט א' אמר רבא ג' מדות בגיטין ובחולין י"ז ב' אמר רבא ג' מדות בסכין ובשבת צ"ה ב' אמר רבא אמר חמש מדות בכלי חרס וע' תוס' ב"ב קנ"ה א' ד"ה איתמר ועמ"ש על הגליון כתובות מ"ד ב' וע"ע ב"ב פ"ג ב' ופ"ה א' ד' מדות במוכרין וברש"ש כלאים פ"ח מ"ה בשם הירושלמי ששה מדות אמרו חכמים בפול המצרי ובתוספתא שבועות פרק ב' ג' מדות בירק ובפיה"מ להרמב"ם כלים פט"ז מ"ז הביא מן הסיפרא ר' יהודה נותן בהן שלש מדות כו'

שם ב' רבנן דאמרי קפידא כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' רל"ב

ס"ו א' דרא ר' אבינא לסולתי' ואזל לגבי' דר' הונא כו', נ"ב וברש"י יטעון ר' אבינא סלו על כתיפו למזונותיו להוצאת הדרך וילך לו אצל ר' הונא כו', דוגמתו ב"ק נ' ב' אי שקיל מרי' דהאי תורא קבא דקמחא ואזיל תנא בי מדרשא כו' וברש"י קבא דקמחא להוצאותיו עד שיבא לפני חכמים כו'

שם ב' אין איכא בי דינא חדתא, נ"ב ע' פיה"מ להרמב"ם שכ' אינו מן הנמנע שב"ד הגדול לא יהיו בקיאין בכתיבה לפי שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים לא שיהיו סופרים עכ"ל ודוגמתו בשו"ת תשבץ ח"א סוף סי' ל"ג כ' שם על חכם אחד וז"ל ואם לפעמים כותב בקצת כתביו קצת שגגות לא מפני זה