גליוני הש"ס נשים יא

ולפי"ז דקדקו בלשון להוציאו בדקדוקו ועיקרו אבל בשאר המקומות לא הקפידו אלא בשמירת העניין לא בדקדוק הלשון ויקרה להם ג"כ במקומות אחרים באמרם בכל מקום החולץ ליבמתו (לקמן ל"ה ב') חלץ ועשה בה מאמר (לקמן נ' ב') כו' ואעפ"י שאין האיש חולץ אלא נחלץ אלא שלא אמרו דקדוק הלשון אלא העניין, שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רצ"ד

שם ב' למיתה דתרי לא חיישינן, נ"ב דווקא כאן דהחשש הוא לבטל מצות ייבום לא חיישי' אבל שלא במקום ביטול מצוה חיישי' אפי' למיתה דתרי וגם רק כאן דהחשש הוא רק לזמן של ג' חדשים דאין דרך לאחר אחר שיעברו ג' חדשים ממיתת הבעל מחליצה או מייבום אבל לזמן מרובה חיישי' אפי' למיתה דתרי, שו"ת הרד"ך בית ב' חדר א'

שם ג' אחיות יבמות שנפלו כו', נ"ב ע' אריכות בכולה סוגי' בשו"ת הרד"ך בית ל"ג

כ"ז א' והא צרות קאמר צרות דעלמא, נ"ב כזה כאן בעמוד ב', לקמן נ"ג א'

שם ב' יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתיר' הראשון, נ"ב דוגמת זה שבת ק"א ב' ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו כו' חזרו להיתירן הראשון

כ"ט א' אוי לו על אשתו, נ"ב דוגמת ל' זה נדה י"ב ב' אוי לו לבעלה

שם ב' ואלא לעניין מסיר' לחופה, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פאדוה סי' י"ו

שם כל הנודרת כו', נ"ב אפי' למ"ד דלא דרשי' טעמא דקרא מ"מ מודה כאן דהיינו טעמא דנתנה תורה כח לבעל להפר משום דכל הנודרת כו', שו"ת הרא"ש כלל י' אות ג'

ל' א' ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו צרותיהן מותרות, נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית ב' חדר י"ג דהקשה דאמאי מותרת הרי היא קטלנית ע"ש בארוכה וע"ע אריכות בזה בשו"ת חכם צבי סי' א' ולא ראה דברי הרד"ך

שם ב' הניחא אי סבר לה כו' אלא אי ס"ל כו' על כרחך כו', נ"ב כסגנון זה ב"מ מ"ו ב', פסחים י"ז א', וע"ע מעין. סגנון זה בכורות י"ג ב', ערכין כ"ד ב'

שם אשה זו בחזקת היתיר לשוק עומדת, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל כ' אות י"ז מש"ש ואפי' באיסור אשת איש אמרינן בכולה גמרא דכל ספק שנולד בה אוקמה בחזקת היתיר עכ"ל ולא ידעתי כוונתו דאדרבה אמרינן בכל מקום דאיתחזיק איסורא באשת איש ואין דבר שבערוה פחות משנים אם לא שיהי' כוונתו לגמ' דכאן וקרי לאיסור יבמה לשוק אשת איש וכדקרי לי' הכי בב"ב קל"ה א' ע"ש ברשב"ם ד"ה נקל באשת איש ובהגהות הב"ח והארכתי באתוון דאוריתא ועכ"ז מ"ש ז"ל בכולה גמרא עדיין צ"ע

שם רש"י ד"ה ודבתרא לאו קידושין כ' וישאנה אחיו מאמו כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ש"ב

ל"א א' חולצת ולא מתייבמת, נ"ב לפי מאי דמסיק דמדינא בחזקת היתיר לשוק עומדת ולחומרא היא דצריכה חליצה אולי ע"ז כוונת ס' הפרדס לרש"י סי' רצ"ט שבדברו שם מן חומר אשת איש כ' וז"ל ובכל מקום החמירו חכמים בספק אשת איש שבכל מקום ששנינו חולצת ולא מתייבמת היינו משום ספק אשת איש ולחומרא אע"ג דפסלינן לה מכהן עכ"ל ואולם ל' "שבכל מקום שכ' עדיין צריך ביאור ולומר דכוונתו אהך דלקמן מ"א ב' הספיקות חולצות ולא מתייבמות והיינו בספק קידש אחת מב' אחיות אע"ג דמדינא ראוי למיזל בכל אחת בתר חזקת פנוי' ולא להצריכה חליצה כלל כמו בשני שבילין זה ק' לומר דא"כ ל"ל לאתויי מחליצה והרי מצינו זה גם בגט לעיל כ"ג ב' במשנה מי שקידש אחת מב' אחיות ואינו יודע כו' נותן גט לזו וגט לזו ועכ"פ למדנו מדברי ס' הפרדס הנ"ל דס' יבמה לשוק קרוי' ספק אשת איש ויש בה חומר אשת איש ובס' אתוון דאוריתא הארכתי בזה מאוד ולא זכיתי אז עדיין לדברי ס' הפרדס הנ"ל

שם גירושין דשכיחי גזרו בהו רבנן כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ס"א עש"ה וע"ע שם סי' מ"ד עש"ה

שם אמרי קמי בי' רבנן בגיטא כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מהרי"ו סי' ע"ג וע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' א' ושו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קט"ז

שם ב' תנא בקידושין וה"ה לגירושין תנא בגירושין וה"ה לקידושין, נ"ב דוגמתו גיטין פ"ח ב' במשנה ע"ש ברש"י ד"ה זרק קידושי' כו'

שם הכא רובא בכספא, נ"ב ע' גיטין פ"ה א' חוץ מקידושיך בשטר מהו מי אמרי' אפשר דמקדש לה בכסף ובביאה כו' ונ' ג"כ דלהכי נקט שטר משום דאם אמר חוץ מקידושיך בכסף וודאי הוי שיור כיון דרובא בכספא ושייר מידי דשכיח ורק בשטר הוא דאיבעי לי' דכיון דבלא"ה לא שכיח קידושי שטר י"ל דלא הוי שיור ואולם לר"א דס"ל דמהני גט בשיור אפי' התירה רק לאדם אחד ואע"ג דכל העולם שכיחי א"כ ה"ה במגרש חוץ מקידושיך בכסף ושטר מגורשת דמה לי התירה רק לאדם אחד או התירה רק באחד מדרכי הקניינים היינו ביאה [זולת אם נאמר דאיתקוש כו' ע"ש בגיטין דהוא איבעי' דלא איפשיטא סברא דאיתקוש] ויש לספק לר"א המגרש כה"ג חוץ מקידושיך בכסף ושטר אי נימא דמהני ואין לאשה זאת איפוא רק קידושי ביאה אם יהי' מותר לקדשה בביאה דאולי כיון דאין לה קידושי כסף ושטר לא הוו הקידושין בביאה פריצות א"ד הרי אפשר למקדש לישא אשה אחרת וגם י"ל דנהי דאין לאשה זאת חלות קידושין בכסף ושטר מ"מ יש מצוה מדרבנן להנושאה לעשות בה מעשה קידושי כסף או שטר טרם יקדשנה בביאה לסלק בזה פריצות ההתחלה בביאה דומי' דמאמר ביבמה ואף דלא מצינו תקנת מאמר בזה מ"מ י"ל כן ועוד יש לספק בכה"ג לר"א המקדש אשה כזאת בביאה על תנאי אם יועיל התנאי דהא באמת לא הי' ראוי שיועיל תנאי בביאה דא"א לקיים ע"י שליח ורק משום דאיתקוש הויות להדדי הוא דמהני וא"כ י"ל דההיקיש רק דכי היכי דאילו הי' מקדשה בכסף ושטר הי' מועיל תנאי ה"נ כשמקדשה בביאה ומשא"כ זו דאין לה קידושי כסף ושטר י"ל דנשאר דין הביאה כפי עצמותה דלא מהני תנאי וכזה יש להסתפק ביפת תואר דאין לה אלא קידושי ביאה ע' ספרי ריש פ' תצא ובמפרשי התורה שם וע"ש בטור עה"ת

שם ורחמנא אמר מפיהם כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' קצ"ג ד"ה אבל עדות ר' זרח כו' וע"ע שם סי' ר"י

שם תוד"ה דחזו כ' ומיהו בפירוש חומש פירש"י כו', נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' קס"ח דאשה שבאה בחזקת גרושה ואבד גיטה מהני שישלחו עדי הגירושין עדותם בכתב ידם לב"ד לכ"ע דגילוי מילתא בעלמא הוא וסגי בעדות כזה אעפ"י שהוא מפי כתבם ע"ש

ל"ב ב' מעלה אני עליו כאילו עשה ב' כו' נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים, נ"ב ע' רש"י סוטה ל"ז ב' ד"ה אלא זה הבא על הערוה דכ' אותו של עריות כגון שוכב עם חותנתו ואשת אביו ועם אחותו כולם באשת איש ולמיקם בתרי ארורי

שם כשהותרה במקדש הותרה, נ"ב ע' תוס' לקמן ל"ג א' ד"ה בר קפרא וע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קנ"ד

ל"ג ב' שזר אצלו קאמר, נ"ב ע' חזקוני חקת עה"כ ושחט