גליוני הש"ס נשים קז

סי' ר"ו כ' גבי נתינת פדיון הבן דמצוה בו יותר מבשליחו אולם כ' שם בשביל הברכות כו' ומשמע דמפאת גוף המצוה לא שייך בי' הא דמצוה בו כו' ואילו במצוות דעלמא אמרי' לי' מפאת גוף המצוה וכדדייקי' מהא דר' ספרא מחריך רישא דאין בזה ברכה וצ"ע וראיתי עוד בפנ"י קידושין כ"ז א' כ' ג"כ בפשיטות גם בהפרשת מעשרות הך דמצוה בו יותר מבשליחו וע"ש וע"ע בהך דכאן בשו"ת ח"צ סי' ל"ג

שם ואין פוסקין עליהן צדקה, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ע"א ומש"ש ה"נ האח זוכה במילת אחיו הקטן ולא האפטרופוס צ"ע דמאי שייכות האח בכאן הא מצוה שעל הב"ד היא מילת הקטן והלא אינו האח של הב"ד וצע"ג

שם למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברעה ולגאול ביפה, נ"ב ל' המשנה ערכין ל' א' וגמ' ב"מ ק"ח ב'

שם ועבדים, נ"ב פירש"י אין נאמנים, ע' ב"מ פ"ו ב' לית הימנותא בעבדי ובשו"ת הרשב"א ח"ג סי' קצ"ז דנשים ועבדים אין עושין לפי שאין בקיאין לפקח על נכסי יתומים ועבדים לפי שחשודין על הגזל עכ"ל וכ"ה במשנה אבות מרבה עבדים מרבה גזל

שם נכסי יתומים הרי הן כהקדש כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קמ"ג דדן מזה דה"ה בכל שאר תקנות חכמים במילי דממונא ליתא לתקנה גבי יתומים אם הוא לרעתם עש"ה

שם ב' קא לביש ומכסי מיתמי כו' כי היכי דלישתמען מילי' נ"ב כזה ב"ק י"א ב' וב"ב קל"ט א' ברשב"ם ד"ה גדול אחי

שם אתי לאמנועי, נ"ב דוגמתו ב"ק ל"ט א' דאי אמרת מעליית אפטרופוס מימנעי ולא עבדי

שם מפני שהוא נושא שכר כו' אלא מפני שהוא כנושא שכר, נ"ב מצינו כזה להיפוך ב"ק צ"ט ב' מפני שהוא כנושא שכר אימא מפני שהוא נושא שכר

שם המטמא והמדמע כו', נ"ב ע' תוספתא במכלתין פרק ג' ומש"ש רופא אומן שריפא ברשות ב"ד והזיק בשוגג פטור במזיד חייב מפני תיקון העולם עמד בזה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ב דלר' יוחנן דהתקנה הית' רק לחייב במזיד אעפ"י שהוא היזיק שא"נ א"כ מה יענה ברופא דתוספתא דה"ל היזיק ניכר וא"כ ע"כ הפי' בו כסברת חזקי' דשוגג פטור מפני תיקון העולם עש"ה בכל התשובה

נ"ג א' דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י, נ"ב ע' גליון הרי"פ והוזכר עוד ע"ז נ"ה ב' וע"ע כלים פ"י מ"ב ע"ש בפיה"מ להרמב"ם

שם ור' יוחנן אמר ד"ת כו' ומ"ט אמרו במזיד חייב שלא יהא כאו"א הולך ומטמא בו' ואומר פטור אני, נ"ב דוגמת זה א"ר יוחנן בב"מ ה' ב' שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כאו"א הולך ותוקף כו' ואומר שלי הוא

נ"ד א' א"ל אנא לא אכלי פירי דשביעית כוותך, נ"ב ע' מה שדן מתיבת כוותך בשו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ט עש"ה דהוא חידוש

שם התם גברא לשלומי קא מיכוין אנן ניקום וליקנסי', נ"ב וכל שאר שינויי דלהלן כזו דכיון דגברא למצוה קמכוון אין לקונסו, ע' דוגמתו יבמות פ' החולץ בנימוקי יוסף די"ג ע"א מדפי הרי"ף דכ' והקשו ז"ל במתני' כשכנס יבמתו ונמצאת מעוברת למה לא קנסו חכמים שיוציאה בגט ואע"ג דמיתסרא עלי' ותירצו דכיון שלא הוכר עוברה וסבר הי' לעשות מצוה לא רצו לקנסו עכ"ל וע"ע כזה תוס' יומא ז' א' ד"ה שנטמא וע"ע רש"י בכורות ב' א' ד"ה מייתי לה לקדושה דכ' וכיון דמצוה עביד ליכא למיקנסי'

שם ורמי דר' יהודה אדר' יהודה כו', נ"ב ע"ע תוספתא תרומות ריש פרק ח' הזורע פשתן כו' ע"ש דלא קניס שם ר' יהודה שוגג אטו מזיד וצ"ע אם האיסור שם דאוריתא או דרבנן די"ל דהוא דאוריתא דע"י הזריעה נעשה חולין ועובר אעשה דשימור דומי' דמבטל תרומה בחולין דכ' בשו"ת אבני מלואים דעובר מש"ה אעשה דשימור ויל"ע בזה בשבת י"ז ב' ועוד שם ל"ד א' כאן קיצץ כו' ע"ש ואכ"מ להאריך

שם ב' שורת הדין אינו נאמן, נ"ב ל' התוספתא תרומות פרק ב' עש"ה וע"ש דר' יהודה אמר לא נחשדו ישראל על כך אלא הכל לפי מה שהוא איש וע"ע תוספתא מע"ש פרק ה' אמר להם אחד אני ראיתי אביכם שהטמין כו' זה הכלל כל המצוי להם כו' הוא הפה שאסור כו' ומשמע לכאורה דבידו הוא מטעם מיגו לא מטעם בעלים ויש לחלק וק"ל וע"ע רש"י לעיל כ"ב א' ד"ה כדקתני טעמא דכ' דהואיל ובידו למחות זוכה בה ע"ש וזה סיוע לסברא דבידו חשוב בעלים דכמו דכשבידו למחות הויית עצמותן ע"י שימלא גינתו עפר ה"ל בעלים של עצמותן כן כשבידו למחות טהרתן ע"י שיטמאם ה"ל בעלים של טהרתן ולכן בהעידו על טומאה וטהרה ה"ל כמעיד על שלו ודו"ק וע' נימוקי יוסף על הרי"ף נדרים פרק ד' (דף ט"ז ע"ב מדפי הרי"ף דפוס זיטאמיר) ד"ה אי אמרת בשלמא דכ' להכי הוי פיגול שהקרבן הוא בידם כאילו הי' שלהם עכ"ל וכוונתו להסביר דאיך ביכולתו לפגל גם בשל גבוה הא אין אדם אוסר דשא"ש והסביר דכיון דהקרבן ביד הכהן ובידו לפסלו באחד משאר פסולים ע"י מעשה לכן הוי כשלו לגמרי ושפיר תופס גם פיגולו והרי סברתו ג"כ כנ"ל דמשום בידו חשוב בעלים ממש

שם ההוא דאתא כו', נ"ב ע' תוספתא מע"ש פרק ג' המוכר פירות לחבירו המוכר אומר טבלים מכרתי לך והלוקח אומר מתוקנין מכרת לי כו' ע"ש

שם שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' פ"א

שם משום דמיחזי כמנומר, נ"ב מנחות כ"ט ב'

שם ההוא דאתא לקמי' דר' אבוה כו' א"ל ס"ת ביד מי כו', נ"ב ע' ברא"ש דהקשה דלמה שאל לו ס"ת ביד מי אחרי דסבר דאפי' הוא ביד לוקח נאמן ועמ"ש בזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ע"א

נ"ה א' וחזר ואמר לה כנסי שט"ח זה, נ"ב ל' המשנה לקמן ע"ח א'

שם ב' כרת מדבריהם, נ"ב מסקנה דה"ק כרת שע"י דבריהם באתה לו אוקמוהו רבנן ברשותי' כי היכי דליחייב עלה וע' כזה יומא נ"ט ב' ע"כ לא פליגי אלא מדרבנן ובתוס' ישינים שם כתבו דהמעילה לפי שהב"ד מקדישין אותו קדושת דמים ומעילה דקאמר מדרבנן היינו מדאוריתא ע"י תקנת רבנן שמקדישין אותו ב"ד כו' עכ"ל וכ"ה גם בתוס' שם ע"ש והוא דומה בדומה ממש להך דכאן

שם מאי דכתי' אשרי אדם מפחד תמיד כו', נ"ב ע' תוס' וע' מהרי"ל בסדר ההגדה בתחלתו וז"ל דרש מהר"י סג"ל כתי' אשרי אדם מפחד תמיד וכתי' משמועה רעה לא יירא קשיין קראי אהדדי אלא ר"ל מפחד תמיד אל דבר מצוה לעשותה כתיקונה עכ"ל

נ"ו א' ענוותנותו של ר' זכרי' בן אבקולס החריבה את בתינו ושרפה את היכלנו כו', נ"ב תוספתא שבת פרק י"ז א"ר יוסי ענוותנותו של ר' זכרי' בן אבקולס שרפה את ההיכל וע"ש

שם ב' יצתה ב"ק ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע, נ"ב דוגמתו פסחים צ"ד א' יצתה ב"ק ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע ותיבות בן בנו בשניהם