גליוני הש"ס נשים קו

שם ימים ב' רבים ג', נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ו' דמפרש בל' המרדכי דכ' ימים רבים דהיינו ג' ימים עש"ה וכוונתו וודאי לגמ' דכאן ועכ"ז צ"ע אם יש לדון מהך דכאן לל' הראשונים

שם ר"מ סבר אדם רוצה כו' ור"א סבר אין אדם רוצה כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תי"ג דמסופק בזה הלכה כמאן ע"ש וע' עוד שם דהך דאין אדם רוצה כו' ה"מ לעניין נדרים אבל לא לעניין שבועה שהאשה מתחייבת בב"ד ע"ש הנידון וע"ע שם סי' תט"ו

מ"ז א' זיל לא קא שבקי לי דאפרקינך, נ"ב דוגמת ל' זה ב"מ כ"ט ב' זיל לא שבקו לי דאשרי לך וסנהדרין כ"ח ב' זיל לא שבקו לי דאותביני' לך

שם תוד"ה ר"ל כ' קודם שחזר כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ו חדר ד'

שם ב' א"ל טעמא דידי נמי מהכא, נ"ב כזה חולין ע"ה א'

שם שנאמר ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד, נ"ב ע' יומא מ"ט א' בעי ר' פפא חפן חבירו כו' א"ד ולקח והביא בעינן והליכא ובתוד"ה בעי בסה"ד או דילמא ולקח והביא בעי' שהלוקח יביא ע"ש בתוס' דהוא שם איבעי' אי דרשי' כמו זה ולקחת והבאת שתהא לקיחה והבאה באחד דדומה שם ממש להך דכאן ורק דתחת מה שנאמר כאן ולקחת והבאת בל' נוכח נאמר שם ולקח והביא בל' נסתר ואולי בל' נסתר שייך טפי לפרש ולקח הלוקח מי שהוא והביא הכהן גדול ובאתי רק להעיר

שם רש"י ד"ה טבל כ' אין לך כל חטה וחטה שאין חצי' טבל וחצי' חולין, נ"ב ע' תוס' כאן ד"ה טבל וע' רש"י סוטה מ"ג ב' ד"ה כל חד וחד לא קרינא בי' כרמו וע' ר"ש דמאי פ"ו מ"ז ומ"ח וע' מה שרשמתי בסוטה שם על הגליון

מ"ח ב' אמר אביי כו' מיגו דמשתעי דינא אפירי משתעי דינא אגופא, נ"ב דוגמא לזה ב"ק ע' א' אמר אביי ואי כתי' בי' למחצה כו' מגו דמשתעי דינא אפלגא אשתעי דינא אכולה וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ח אות א' וע"ע שם כלל מ' אות א'

שם תוד"ה אין כ' ואע"ג דלמ"ד שיעבודא לאו דאוריתא כו', נ"ב ע' שו"ת הרד"ך בית כ"ט חדר ב'

מ"ט ב' מפני מה כו' הניזקין שמין כו' בעידית כו', נ"ב ע' ברע"ב עה"ת פ' משפטים עה"כ מיטב שדהו תוספת טעם בזה לפי שרוצה אדם בקב שלו יותר מקבים של חבירו ר"ל דע"כ מה שנחסר הניזק הי' חביב אצלו כעידית דמזיק וע"כ נוטל מעידית וע"ע שם בהך דכתובת אשה בזיבורית דכ' וכתובת אשה בזיבורית לפי שיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא ושמא תתן עיני' באחר כדי שתצא ותטול כתובה לכך אמרו תטול מן הזיבורית עכ"ל והדברים צריכים ביאור וגם צ"ע לכאורה מגמ' דכאן וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' י"ג שאלת מה ששנינו (ב"ק י"ט ב') אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית מה היא משלמת מן העלי' או מן הבינונית כחוב דעלמא דמפני מה אמרה תורה הנזקין בעידית מפני הגזלנים והחמסנין כדי שיאמר אדם למה אני גוזל כדאי' בפ' הנזקין והכא אנן סהדי שלא נתכוון לגזול כו', תשובה נ"ל הדבר ברור שאינו משלם מן העלי' כו' אבל הדין שבנית עליו מההיא דהניזיקין אינו שאין זה כלל לכל המשלמין מן העלי' שהרי הישן [אולי צ"ל השן] אינה מתכוונת להזיק וכן אדם שהוא מועד לעולם אינו מתכוון להזיק אעפ"י שדרכו להזיק בישן אינו מתכוון להזיק ואף לא דרכו להזיק בנעור והתם קאמר בגזלנים וחמסנים ומילתא בעלמא הוא וכל שיש מקצת המזיקים שמתכוונים ויש טעם בתשלומיהן בעליי' הכניסו כל שאר המזיקים בכלל טעם זה עכ"ל ונ' כוונתו דמשום לא פלוג משלמין כולם מעלי' ואף אותם שאין מתכוונים להזיק ומכאן ראי' דשייך לא פלוג גם בדאוריתא דהא כאן אדינא דאוריתא קיימינן וכמובן וכבר כתבתי כן במפתחות שבסוף ס' ציונים לתורה ע"ש שהבאתי שם ראיות לזה והנה יש ראי' גם מרשב"א הנ"ל

שם תוד"ה ורבי שמעון כו' כ' לא פליגי אלא היכא דאיכא נפקותא, נ"ב כ"כ התוס' עוד בסוטה י"ד א' ד"ה כדי וע' פנ"י ר"ה ט"ז א' ד"ה תניא אר"י משום ר"ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר כו' דכ' כן מסברא דנפשי' עש"ה וחידוש שלא העיר שכ"כ התוס' בב' מקומות הנ"ל

נ' א' ולא מידי חסרה, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' מ"ז

שם וגבי יתמי אוקמוהו רבנן אדאוריתא, נ"ב בכורות ל"ב א' ג"כ מימרא דרבא וע"ע כגוף הסברא בירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ו תקנה תיקנו כו' מכיון שמת העמדת את בנו על דין תורה

נ"ב א' אבא שאול אומר חילוף הדברים, נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' ר"צ העיד ר' יוסף כי הי' זקינו אומר הלכה כאבא שאול באפטרופוס שמינהו אבי יתומים ואעפ"י שרבי אליעזר הי' בעל פלוגתי' של אבא שאול על שם שאול המלך עכ"ל נ' כוונתו לסימן דאבא שאול הוא מלך בדיני והוי הלכה כמותו נגד בעל מחלקותו בדיני ודוגמתו ברש"י פסחים נ"ד א' ד"ה שמואל אולם לא ראיתי עדיין מובא כלל זה דהלכה כאבא שאול מחבירו בדיני וגס מ"ש אעפ"י שר"א הי' בעל פלוגתי' לא ידעתי מנ"ל וגם ק' דמאי אעפ"י אדרבה מחנות זה יש להיות הלכה כמותו דר"א שמותי ואין הלכה כמותו וצ"ע

שם ולא להניח, נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' א' כ' הטעם דטוב להמתין עד שיגדלו היתומים ויתחייבו מה"ת ויעשו המצוה בעצמם כי גדול המצווה ועושה כר' חנינא ומצוה בו יותר מבשלוחו כדאיתא ריש פ' האיש מקדש עכ"ל והנה מ"ש דגדול המצווה ועושה צריך ביאור אולי כוונתו להטעים הך דמצוה בו כו' דהטעם דבעי' תרתי מצוה ועושה וכי היכי דאינו מצווה ועושה זוטר מיני' משום דחסר הציווי ה"נ מצווה ואינו עושה זוטר מיני' דחסר עושה דאף שמתקיימת המצוה ע"י שלוחו מ"מ עושה מיהת לא מיקרי כיון שאין כאן מעשהו רק אחר עושה עבורו אך יותר נ' כוונתו דכיון דהאפטרופוס אין מחיוב לתרום עבורם ואף שיעשה זה הוא רק רשות מאתו ויועיל בתורת אפוטרופוס אבל איננו חיוב ועכ"פ גוף החיוב דאוריתא דהרמת התרומה הרי איננה על האפטרופוס וע"כ מעשה האפוטרופוס ה"ל אינו מצווה ועושה ואין למעשהו מעלה כל כך כאשר למעשה היתום בעצמו כשיגדל שתהי' מעשהו מצווה ועושה והנה מ"ש דמצוה בו יותר מבשלוחו מסברא הי' אפשר להסתפק בזה אי שייך בהפרשת תרומה מצוה בו כו' כיון דהוא רק מתיר כשחיטה ואם אינו רוצה לאכול אין מצווה להפריש ע' לעיל מ"ז ב' רש"י ד"ה מדאוריתא לא וכבר נסתפקו כזה אי שייך במצות עשיית מעקה וכה"ג דהוי רק משום הסרת הנזק הך דמצוה בו יותר מבשלוחו והביאו גמ' קידושין ע' א' פורתא דגונדריתא הוא דקא עבידנא וקיימתי' בעזה"י מסברא דנפשאי וגם במצות נתינת תרומה יש להסתפק אי שייך הא דמצוה בו כו' אף דהנתינה איננה עוד בתורת מתיר מ"מ י"ל דהוא רק כהשבת פקדון דמעידנא דאפרשי' ברשותי' דכהן קאי ע' בכורות י"א ב' והבע"ב רק מברר הכהן וא"כ אחרי שמברר כהן וחפץ לתת לו אזי גוף הנתינה הוא רק כנותן לחבירו חפץ שלו המונח ברשותו דאין מצוה לתתו לו בעצמו יותר מלשלחו לו ע"י שליחו ואין להאריך כאן ומצאתי בפנ"י ברכות דט"ו ע"ב ד"ה אלא אי איתמר דכ' שם גבי הפרשת תרומה דמצוה בו יותר מבשלוחו עש"ה ובשו"ת מהר"י ברונא