גליוני הש"ס נשים קג

וע"כ דאונס עושה פטור [ויל"ע קצת בדברי רדב"ז הנ"ל מהך דר"ה כ"ט א' ח"ע וחב"ח אף לעצמו אינו מוציא וצריך לשמוע מפי אחר]

שם כ' דאמר באזהו נשך כו', נ"ב ע' מכילתא ריש משפטים ד"ה כי תקנה דס"ל לר' אליעזר ולר' ישמעאל דגר נמכר בע"ע ע"ש וא"כ לדידהו הדק"ל דוודאי לא יחלקו על ב"ש וב"ה

שם כ' דאין זו תקנה להרבות ממזרין בישראל, נ"ב מעין זה סוטה כ"ו א' אפושי פסולין לא ליפוש

שם ב' כופין את רבו כו', נ"ב ע' מה שדימה לזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קכ"ח

שם מה אשה חצי' לא, נ"ב כזה ביבמות נ"ב ב' המגרש חצי אשה לא עשה ולא כלום

שם תוד"ה לא כ' הא דלא נקט קרא דפרו ורבו, נ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' ל"ג

שם כ' ולפי"ז בשפחה נמי שייך בה שבת, נ"ב ע' שבת קי"א א' אלא באשה כו' מוכח קצת דגם חיוב שבת ליכא באשה וע"ע יבמות ס"ה ב' מסיבו דילה כו' לא בעיא הך איתתא חוטרא כו' ולא אמרו משום שבת וע' ב"ב קי"ט ב' וברשב"ם שם ד"ה שוב אינן יולדות דכ' והן נמי כו' ומוכח לשונו דאין חיוב שבת באשה רק שעכ"ז הוא מסברא דבר בלתי הגון אם ממתנת מלינשא עד שאינה בת בנים ומה גם לבנות צלפחד הנקראות צדקניות

מ"ב א' מחלוקת כו' אבל כו' כיון דקנפיק כו', נ"ב כזה ירושלמי ב"ק פ"ז ה"ה מכרה חציין מהו פי' בזאח"ז דכשמכר חצי הי' שיור וכשמכר חצי הב' הא ליכא מכירת כולה, מכר חצי' לזה וחצי' לזה מהו פי' בב"א ובאת"ל קבעי את"ל דמכרה חציין חשוב שיור ופטור מכר חצי' לזה וחצי' לזה מהו מי אמרי' כיון דמיני' נפיק כולו אף שכל אחד קנה רק חצי לא אמרי' דכל חד שיור לחברי' רק כיון דמיני' נפק כולו לא הוי שיור

שם עבדיי שהי' כבר, נ"ב ע' שו"ת מהראנ"ח סי' פ"ג ועוד שם סי' ס' וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' רל"ג דכ' בנשבע שלא לישא אשה כ"ז שאשתו אסתר קיימת דאחרי שגירשה שוב הא איננה אשתו ומותר לישא אחרת ע"ש וי"ל גם שם דהכוונה אשתו שהית' כבר ויש לחלק וע' נדרים כ' א' קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגירשתי ובכללים הארכתי וע"ע תוס' יומא י"ד א' ד"ה מאי דכ' וי"ל מדכתי' והזה הטהור אלמא דהמזה טהור ומאי ראי' דילמא ה"ק והזה הטהור שהי' כבר וע"ע זבחים ס"א ב' א"ק ונסע אהל מועד אעפ"י שנסע אהל מועד הוא וק' ג"כ דילמא הכוונה אהל מועד שהי' כבר ועמ"ש בבית האוצר ערך אוכל כלל ל"ה אהך דברכות מ"ח ב' ואימתי קרוי לחם קודם שיאכלנו דק' ג"כ דילמא הכוונה לחם שהי' כבר וכעת ראיתי שכבר העיר בזה השבות יעקב בחידושיו על מסכתות אשר בסוף שו"ת שבות יעקב ח"א הנקובים בשם פאר יעקב ע"ש בחידושיו לברכות דמ"ח ע"ב והביא שם לראי' מכאן דמפרשי' שהי' כבר וכ' דדוחק לומר דל' תורה לחוד ול' בני אדם לחוד ולא הוצרך לזה דהא מל' מקרא גופי' קשיא דבזבחים קי"ג ב' מפרשי' בלישנא דקרא חרבה שהית' מעיקרא ובמנחות ט' ב' מנחה שהית' כבר ובכתובות מ"ה ב' הנערה שהית' כבר ועוד בכ"ד כמו שהארכתי בכללים וע"ע סנהדרין מ"ד א' חטא ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא וק' ג"כ דילמא ישראל שהי' כבר וע"ש ברש"י וע"ע עירובין י"ט א' שפשעו לא נאמר אלא הפושעים כו' וק' ג"כ דילמא הכוונא הפושעים שהיו כבר וי"ל דרק בשם של דבר שייך לומר שהי' כבר נקרא בשם זה משא"כ בפעולה כמו פושע דהוא על משקל פועל לא שייך לומר שפעל כבר דל' פועל בהווה משמע ודו"ק ואולם גם בכזה מצינו בזבחים ק"ו ב' את זבחיהם אשר הם זובחים זבחים שהתרתי לך כבר נ' דמפרש תיבת זובחים ל' עבר שהיו זובחים כבר בשעת היתיר במה וע"ש ברש"י וע' בית שמואל אה"ע סי' קכ"ח סק"ו דל' הדרה יש לפרש שהית' דרה שם כבר אף דעכשיו אינה דרה שם וצ"ע ג"כ מהך דעירובין י"ט א' ומה שהערותי מהך דנדרים כ' קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגירשתי דהוא דומה להך דכאן עבדי שהי' כבר מצאתי אח"כ בשו"ת חכם צבי הנוספות בסוף הספר סי' א' תוך התשובה שכ' ובר מן דין משמעות הלשון שכתוב בהסכמה "כשיבא זמן לקבל אב"ד לקהלתנו" אין עניינו מן הסתם אלא על ב"ד חדש שיקבלו לקהלתם ולא על האב"ד שכבר הוא מקובל עליהם וגרע טפי מן האומר קונם אשתי נהנית לי ומפרש שרצונו הי' על אשתו הראשונה שגירש שאם ת"ח הוא נאמן דהתם אשתו מיקרי דהיינו שכבר הית' כדאמרי' בפרק השולח עבדי שהי' כבר לאפוקי בנ"ד כו' עכ"ל וע' שו"ת ח"צ סי' קט"ז דכ' דשומרת יבם אשת המת מיקריא לא אשת החי וכוונתו אקרא לא תהי' אשת המת החוצה וגו' וי"ל גם שם דגם אשת המת אינה וכוונת הקרא אשת המת שהית' כבר וכבר הערותי ע"ז בגליון נדרים ע"ד א' וע"ע תוס' יומא נ' א' ד"ה ואת

שם ב' מעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה או אינו אוכל, נ"ב ע' תוס' וע' תוספתא יבמות פ"י מי שח"ע וחב"ח אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים והנה מה שמקשים על התוס' דמה האיבעי' כאן שיאכל הא עכ"פ הצד חירות אסור בתרומה שמעתי לתרץ בהצעה דגדלות של עבד הוא בי"ב שנים ויום אחד כמו באשה כיון דעבד איתקש לאשה וא"כ משכחת בעבד בן י"ב שנים ויום אחד ועדיין לא הגיעה לי"ג ושיחרר חציו דמעתה חצי החירות הוא קטן וחצי העבדות דהוא גדול הוא הרי מותר בתרומה ע"כ שמעתי ואינו נח לי כלל דוודאי גדלות של עבד הוא כשאר איש ואין עניין לכאן מה שהוקש עבד לאשה לעניין מצוות ועוד איזה פרטי דינים דמ"מ בטבעו הוא איש ומה שגדלות אשה קודם לאיש הוא עניין טבעיי באשה ע' נדה מ"ה ב' ויבן ד' אלקים את הצלע מלמד שנתן הקב"ה בינה יתיר' באשה יותר מבאיש ע"ש וא"כ זה לא שייך בעבד וע' תוס' ערכין ב' א' ד"ה נשים דאע"ג דגבי מצוות יש לעבד דין אשה מ"מ לעניין ערכין בערך זכר הוא נערך ולא בערך אשה ע"ש והוא דומה ממש לנידון דידן והוא פשוט דגדלות של עבד הוא כשאר איש ולעניין הך דכאן נלענ"ד עפ"י גמ' יבמות ס"ו א' דעבדים שקנו עבדים אוכלים בתרומה ומבואר שם דקנייין אוכל מאכיל קניין שאין אוכל אין מאכיל עש"ה ומבואר שם ג"כ דערל וטמא חשיבי אוכל דפומיהו הוא דכאיב להו ע"ש וא"כ יש נפקותא לח"ע וחב"ח שהקנו עבד לצד עבדות שבו דאי נימא דמעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה א"כ הצד עבדות שלו הרי אוכל בתרומה ואי דא"א לו לאכול בפועל כיון שבהכרח יאכל הצד חירות עמו והצד חירות הוא אסור בתרומה מ"מ זה הרי הוא רק מניעה מבחוץ בצד העבדות ופומא הוא דכאיב לי' ועדיף עוד מערל וטמא וכמובן כיון דהצד עבדות לגמרי ראוי לאכול בתרומה אלא דא"א לו לעשות כן בפועל כיון שיאכל גם הצד חירות עמו וה"ל כאיסור שנתערב בהיתיר לח בלח דההיתיר עדיין בהיתירו עומד וא"א לאוכלו מפני שיאכל האיסור עמו וא"כ עכ"פ העבד של צד עבדות שפיר אוכל ומשא"כ אם מעוכב ג"ש אין אוכל א"כ הצד עבדות גופי' לאו בר אכילה בתרומה הוא וה"ל קניין שאינו אוכל ואינו מאכיל גם לעבדו וא"כ שפיר איכא נפקותא לכה"ג וזה נכון מאוד בס"ד והנה מה שכתבתי שהקנו עבד לצד העבדות לבד נ' פשוט דצד החירות אין קונה בו כלל ואין סתיר' ע"ז מריטב"א קידושין כ"ג ב' דכ' דנותן מתנה לחצי עבדו פשטה מתנה בכולו ולא סגי שלא יזכה כולו ולכן ג"כ נותן