גליוני הש"ס נשים קד

מתנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו קני רבו ממילא דהאדון ועבדו כגוף אחד חשיבי כיון דיד עבד כיד רבו עש"ה והאדון ועבדו דהם גוף אחד הרי הם ג"כ כגוף דהוא חצי עבד וחצי ב"ח וא"כ מדאמרי' דבהקנאה לעבד זוכה האדון ממילא א"כ ה"נ הי' לצד החירות לקנות ממילא דאין זה קושי' דשם רוצה האדון לזכות אבל כאן הרי אין צד החירות רוצה לזכות כדי שיוכל העבד לאכול בתרומה וע"כ וודאי דלא אמרי' פשטה כו' שיקנה על כרחו וע' קידושין ז' א'

מ"ג א' המית כו' א"ר אדא בר אהבה כשעשאו טריפה, נ"ב כזה ב"ב קע"ה ב' והא הרגו קתני א"ר אדא בר אהבה שעשאו טריפה

שם אלא אמר רבא ראוי ליטול ואין לו, נ"ב קצ"ע דבכתובות ק"י א' קמפרש רמי בר חמא זה גובה דמתני' ראוי לגבות ואין לו ופריך עלי' רבא והא זה גובה קתני וא"כ ה"נ והא נותן קתני

שם תוד"ה ואי כתבו אבל האי דלאו בר קדושין הוא בשום מקום אין הבן מתייחס אחריו, נ"ב ע' קידושין ס"ח ב' כל היכא דלא קרינן בי' כי תהיינה לא קרינן בי' וילדו לו וי"ל דילפי' איש מאשה

שם ב' גמרו קידושי ראשון, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקנ"ה מש"ש לעניין משיא שפחתו לאיש ואח"כ שיחררה וכ' שם וז"ל וא"ת כיון ששיחררה לבסוף נימא דקידושי' נמי נשתחררו עמה וחיילי קידושי קמאי בשעת שיחרורה כדאמרי' גבי קטנה דכי גדלה גדלי קידושי' עמה וא"צ לקדשה זימנא אחריתא תריץ דבשלמא קטנה תקינו לה רבנן קידושין אבל שפחה לא תקינו לה רבנן קידושין ואין כאן קידושין שיגדלו עמה עכ"ל ולפי דבריו דהיינו טעמא דקידושי קטנה מתלי תליין וכי גדלי גדלי בהדה כדאמרי' ביבמות ק"ט ב' היינו משום דחלו בשעתם חלות מה מדרבנן מיהת א"כ מובן ג"כ עניין גמרו דכאן דכיון דחיילי בשעתם חלות מה לעניין אשם ומלקות כפירש"י לכן חלים אח"כ לגמרי בהשתחררה דוגמת קטנה שגדלה ואולם גוף דבריו צ"ע דמה עניין לקידושין דרבנן שיתהוו מאליהם קידושי תורה והך דיבמות טעמא אחרינא אית בי' משום דסבירא לן דהמקדש את הקטנה שיחולו הקידושין לכשיגדיל הוו קידושין וכרש"י יבמות ל"ד א' ולא חשיב דשלב"ל כיון דעומדת ליגדל וכסברא המבוארת בתוס' קידושין ס"ד א' דכיון דסופו ליגדל ה"ל כבידו וכל שבידו לא הוי דשלב"ל כמבואר שם ס"ב א' וע"ש ביבמות ק"ט ברשב"א ושאר ראשונים שהאריכו וא"כ בשפחה דמקדש שפחה שיחולו הקידושין לכשתשתחרר לא מהני דה"ל דשלב"ל כמבואר במשנה קידושין ס"ב א' שם א"כ שפיר אין בשפחה דין גדלי קידושין בהדה וכך הי' לו לרדב"ז ז"ל לחלק בין קטנה לשפחה לא מפאת דקידושי קטנה אהני בשעתם מדרבנן ועוד צ"ע גוף דברי הרדב"ז במה שכ' דנימא דקידושי' נמי נשתחררו עמה דהרי זה עצמו דין המשנה קידושין ס"ב א' הנ"ל דמקדש את השפחה לאחר שתשתחרר דלא מהני הקידושין דהא לא באה המשנה להשמיענו דלא מהנו בעודה שפחה רק דלאחר שתשתחרר אינה מקודשת ואולי כוונתו ז"ל להקשות על גוף דין המשנה דמ"ש מקטנה ואולם סברתו ז"ל דטעמא דקידושי קטנה משום דאהני בשעתם מדרבנן יש להטעים הדברים לרמב"ם ז"ל דביאת פנוי' אסורה מה"ת מלאו דלא תהי' קדישה וע"כ כיון דאהני קידושין דרבנן בשעתם מה"ת להתיר לאו הנ"ל שלא תוחשב כביאת פנוי' דעלמא לכן חיילי גם אח"כ לגמרי וע' יבמות נ"ט ב' בממאנת ע"ש דמבואר דאע"ג דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה לר"א ואסורה לכהן מה"ת מ"מ בקידושי קטנה דרבנן גם מה"ת אינה זונה ע"ש והיינו דאהנו קידושין דרבנן מה"ת מיהת לעניין זה שלא תוחשב זונה וה"נ לרמב"ם ז"ל אהנו שלא תוחשב קדישה וההכרח לומר כן לרמב"ם ז"ל דאל"כ איך תיקנו חכמים קידושין לקטנה הא ה"ל עקירת דבר מה"ת בקו"ע

שם וצריך גט שחרור נ"ב ע' מס' עבדים פרק ג' המוכר עבדו לעכו"ם אי לחוץ לארץ והיוצא בראשי אברים אינו צריך גט שחרור רע"א צריך גט שחרור

מ"ד א' מפני שהוא כמציל מידם, נ"ב כזה ב"ק ק"ב א', ע"ז י"ג א', רש"י ב"ק קי"ג א' ד"ה אבל נותן לה דינר

שם ב' וקנסא דרבנן הוא כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ר"א אי המזיק לחבירו היזיק שאינו ניכר ע"י עכו"ם כגון שאמר לעכו"ם לנסך יינו של חבירו אי חייב או לא עש"ה

שם תוד"ה נטייבה כ' דמשמע לעולם אפי' בנו כו', נ"ב ע' שו"ת שארית יוסף סי' ס"א וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשפ"ז ע"ש קושי' אהא דקנס עזרא ללוים במעשר משום שלא עלו עמו כמבואר ביבמות פ"ו ב' ואמאי קנסינהו בשביל זה לעולם נימא אינהו דעביד איסורא דלא עלו נקנסינהו בנייהו דלא עבדי איסורא לא נקנסינהו והרי באיסור תורה כגון גזל וריבית אמרי' אביו דעבד איסורא קנסיהו בנו דלא עבד איסורא לא קנסוהו עכ"ל והנה מ"ש ריבית הוא דלא כתוס' דכאן דגם בריבית קנסו בנו אחריו ומ"ש גזל אינו מובן דגזל אין בו שום קנס רק חיוב השבה וישנו גם ביורשים כמבואר ריש הגוזל ומאכיל והנה מצינו עוד קנס דקנסו גם היורשים אחריו ביבמות צ"א א' ע"ש וע"ע איבעי' דלא איפשיטא בכתובות נ"ד א' במזונות דבת שני' אי קנסי' לברתה דלא עבדה איסורא ע"ש וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך רסי' תקצ"ט מש"ש ואין לדקדק כיון דתשלומי מוסר קנסא הוא כו' נימא לדידי' קנסו רבנן ולא לברי' כו' ע"ש וע' עוד שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקכ"ט עש"ה וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתכ"ו וע' נימוקי מהרמ"מ שבסוף שו"ת מהרי"ו דס"ה ע"ב דפוס קאפוסט דכ' דין מסור דהיזיק ניכר הוא בנו פורע אחריו מנכסיו כו' משמע דבהיזיק שא"נ דהוא רק קנס לא קנסו בנו אחריו גם במוסר ויש לדחות וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ק"א אות א' וע' מרדכי פ"ק דקידושין רמז תצ"ב וע' שו"ת נוב"י חאו"ח סי' כ' לעניין חמץ שעבר עליו הפסח דקנסא קניס כו' אי קנסו בנו אחריו ע"ש שהאריך והעלה דקנסו והטעם דכיון דכבר חל שם איסור על החמץ בחיי האב אין דבר האסור חוזר להיות מותר ע"ש ויש לו דוגמא בתוס' ביצה י"ז א' ד"ה אי אמרת עש"ה ובכללים שלי הארכתי וע"ע חידושי הר"ן ב"מ דל"ב ד"ה הכי קאמר מצוה מה"ת לפרוק בחנם כו' דכ' והא דאמרי' לקמן בפריקה דכי לא עבד מרי' בהדי' בשכר כו' קנסא הוא דקניס לי' רחמנא כו' ויל"ע ג"כ אי קנסו בנו אחריו וע"ע רשב"ם ב"ב צ"ב א' ד"ב ואמרי לה קנסא דכ' ונ"מ דאי ידעי' בי' דלא עריב כו' והיינו דאיכא בין דינא לקנסא עכ"ל והוי מצי למימר עוד נפקותא לעניין אי קנסו בנו אחריו דבקנס אין קונסין לבנו אחריו וע"ע ירושלמי שביעית פ"ב ה"ד נטעו ומת בנו מהו שיהא מותר לקיימו כו' עש"ה

מ"ה א' איבעיא להו כו', נ"ב ע' ס' מקח וממכר לר' האי ז"ל שער ס' וז"ל והוצרכנו להזכיר כו' שאסור לפדות שבויים כו' ביותר מכדי דמיהם כדי שלא יהי' פרץ לאומות העולם וישבו אותם כו' עכ"ל מוכח דס"ל להלכה רק טעמא דלא לגרבו כו', וע' ר"ן כאן וע' שו"ת חיים שאל סי' ל"ה וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' מ' עש"ה ומה שנראה שם מדבריו דמה שאין פודין את השבוים יתר על כדי דמיהן היינו רק שאין כופין את הציבור לזה אבל אם עשו כן מעצמם אדרבה מצוה רבה עשו צ"ע דא"כ מאי פשיט כאן מהך דלוי

שם תוד"ה מידי דהוה כו' כ' ולפי האמת יש לחלק כו' נ"ב ע' בית האוצר ערך אדם יודע כלל י"ז וע"ע תוס' מנחות