גליוני הש"ס נשים קא

והיינו משום דאין לדיינים להפקיע ממון בדאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וע"כ מייתי עלי' הך דר' חסדא דאיכא פרוס בולי ופרוס בוטי דהוא תקנה לב' הצדדים ושפיר מצו להפקיע, מהרי"ק שורש א' ולפי"ז כוונת הגמ' כאן קצת דומה להך דב"מ כ"ז ב' את"ל סימנין לאו דאוריתא כו' ע"ש וע' שו"ת מהר"ם אלשיך סי' נ"ט

ל"ז א' בולי אלו עשירים, נ"ב מגילה ט"ו א' רש"י ד"ה בולי ב"ב קמ"ג א' רשב"ם ד"ה אבולי

שם פורסא דמילתא, נ"ב ע' יומא ט' א' מאי פרהרדין פורסי דיש לו שם לכאורה מובן אחר מכאן וע"ע לעיל כ"ח ב' רש"י ד"ה פורסי שמנג וע"ע יבמות מ"ה ב' בפורסי דבבל ע"ש ברש"י ותוס'

שם יתומים א"צ פרוסבול כו', נ"ב ע' תוספתא שביעית פ"ח ר"ש אומר הוא משמט ואין יורשין משמיטין שנא' שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו

שם ב' בשביעית, נ"ב עמ"ש בגליון קידושין ס"א א'

שם צריך שיאמר לו משמט אני, נ"ב בס' יריאים סי' רע"ח דלוה חייב להחזיר החוב גם לאחר שביעית אלא דמצוה על המלוה שלא לקבלו ולומר משמט אני ואם אין המלוה רוצה לומר משמט אני ב"ד כופין אותו על כך כמו שכופין על קיום כל המצוות וה"מ בא"י אבל ב"ד של חוץ לארץ אין כופין לומר משמט אני דה"ל כדיני קנסות דאין דנין בח"ל עש"ה ומהך דלעיל יתומים א"צ פרוסבול דר"ג ובית דינו כו' מוכח לכאורה איפכא דליריאים הנ"ל תיפוק לי' דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו אולם יש נ"מ שלא יהיו מצווין להשמיט כשיגדלו ולמ"ד יש דיחוי אצל מצוות אולי גם כשיגדלו לא יהיו מחויבים להשמיט כיון שבשעת השמיטה נפטרו וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' צ"ט וע"ש אריכות לעניין שמיטת כספים בזה"ז וע"ע שם ח"ג סי' ס"ד וע"ע בזה בשו"ת מהרי"ק שורש צ"ב ושו"ת חוט המשולש טור א"ח סי' כ"ב ומה שכתבו דכיון דנהגו שלא להשמיט בשביעית ממילא כל המלוה על דעת המנהג הוא מלוה וה"ל כהתנה ע"מ שלא תשמיטני בשביעית דמהני ע' מה שדן מזה בשו"ת חוט המשולש טור ג' סי' ז' להתיר טלטול נר שהדליקו בו באותו שבת דכיון דנהגו לטלטלו לכן כל המדליק על דעת המנהג הוא מדליק וה"ל כאילו התנה שכשיכבה יהי' מותר לטלטלו ותנאי כזה הא מהני במוקצה עש"ה ויש לחלק בזה בין דבר הנעשה בינו לחבירו דעושים אותו ע"ד המנהג משא"כ בדבר שעושה אותו בינו לבין עצמו וק"ל וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ל"ג ומש"ש אם הלוה יכול להחרים על המלוה הטוען פרוסבול הי' לי כו' אם אין טוען שקר ע"ש הנה ליריאים הנ"ל דהלוה מצווה להשיב ורק מצות המלוה היא להשמיט א"כ מה עניין ללוה להחרים הרי הוא מחויב בלא"ה לשלם והמלוה רק מצד עצמו עובר איסור אם אין משמיט ואם לא עשה פרוסבול יחוש לעצמו אבל אין עניין ללוה לטעון ע"ז ולהחרים עליו כמו שאין לו להחרים עליו אם אין עושה איזה איסור אחר וז"פ

שם אמר לא הוי בי' דעתי' בהאי צורבא מרבנן מעיקרא, נ"ב דוגמתו מועד קטן כ"ו ב' אמר כמה לית בי' דעתה להאי צורבא מרבנן

שם נאמן אדם לומר פרוסבול הי' לי כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' קע"ו וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תק"צ וז"ל מעשה באחד שתבע מחבירו מאתים זקוקים והלה השיב איני חייב אלא ק' מנה כי הלויתני ק' בריבית קצוצה והשיב השני חלילה כו' ושלח הרב ר' יחזקי' הדין לפני ר' יחיאל מפרי"ש והשיב דהלה נאמן במה שטען שהלוה לו בהיתר דקיי"ל נאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ואבד ופיר"ת אף בלא שבועה מטעם דלא שביק היתירא ואכיל איסורא ובגליון שם כתוב וז"ל בכתב יד אמשטערדאם איתא עוד בזה"ל והקשה לו הר' יחזקי' דלמא שאני גבי פרוזבול דלא מצי מכחיש לי' דלוה אינו יודע אם המלוה כתב פרוזבול אבל בנדון זה הוא מכחישו ואומר שדרך איסור הלוהו והשיב לו הר' יחיאל ז"ל על כרחך גם פרוזבול נמי איירי במכחישו דהא סתמא קאמר תלמודא דנאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ואבד וקיי"ל דלא כתבינן אלא ב"ד או גדולי הדור לדברי ר"ת או ב"ד דר' אמי ור' אסי א"כ נשאל בבי דינא דר' אמי ור' אסי אם כתבו לו והיכי מצי למימר פרוזבול הי' לי אע"כ דמיירי דאמר לו קבלת עליך ג' רועי בקר במקום ב"ד דר' אמי ור' אסי והלה מכחישו ואפ"ה קאמר דנאמן לומר פרוזבול הי' לי כו' עכ"ל ז"ל ומה שהקשה דנשאל כו' י"ל דכיון דנאמן א"צ אפי' לישאל ועמ"ש על הגליון יבמות קכ"ב א' ד"ה והוחזקו להיות משיאין כו' וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ק"ח אות ט' דהובאה שם תשובה הנ"ל בלשון הגליון הנ"ל וע"ע בשו"ת הרא"ש שם אות ז' עש"ה וע' אריכות בשו"ת חוט המשולש טור ב' סי' י"ד עש"ה

שם כגון זה כו', נ"ב ע' שו"ת משפטים ישרים סי' ש"י

ל"ח א' עמון ומואב טהרו בסיחון, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ט וע' ס' בניין אריאל עה"ת פ' בלק מה שהעיר מסנהדרין נ"ט א' דעכו"ם לאו בני כיבוש נינהו ונדבר מזה גם בשו"ת חיים שאל שם

שם עכו"ם ישראל מנ"ל, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' כ"ז עש"ה וע' שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' כ"ד וע"ש שכן דחזקת כיבוש מלחמה צריכה כוונת קניין והשיווי אשר בדבר שאין העכו"ם השבאי מרגיש בו אינו קונה עש"ה

שם כי הא מודה כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ה' וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ק"ח

שם ב' מנהג הפקר נהגו בה, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ו'

שם מצוה שאני' נ"ב בס' יריאים סי' ר"פ כ' הטעם עפ"י גמ' ב"מ ע"ג ב' ראית מי שאינו נוהג כשורה מניין שאתה רשאי להשתעבד בו ת"ל לעולם בהם תעבודו ובאחיכם הילכך יש לנו לומר בהם דומי' דאחיכם מה אחיכם אי אתה רשאי להשתעבד בו אלא במקום שאין ביטול מצוה ע"י השיעבוד שהרי בנוהג כשורה אסור להשתעבד בו והטעם דנוהג כשורה עסקו במצוות ד' וע"י השיעבוד יתבטל מקיום מצוותיו ית' ה"נ בעבד אין חיוב דלעולם בהם תעבודו אלא במקום שאין ביטול מצוה על ידו ע"ש וצ"ל לפי"ז דהא דבעבד אפי' נוהג כשורה יש חיוב דלעולם בהם תעבודו כדמוכח מטבי עבדו של ר"ג דב"ק היינו משום דאין עבד מצווה במ"ע שהז"ג וע"כ אין ע"י היותו משועבד לאדונו ביטול מצוות כמו שיש בישראל נוהג כשורה דוגמת נשים דכ' האבודרהם בטעם פטורן ממ"ע שהז"ג עבור שמשועבדות לבעליהן הרי דהנפטר ממ"ע שהז"ג אין ההשתעבדות מזיק לו עוד לקיום שאר מ"ע ול"ת והסברא מחייבת כן דשוא"ת יוכל לקיים לעולם וקו"ע נמי שאין לו זמן קבוע אם לא יעשהו בשעה שהוא עובד ועושה עבור רבו יעשהו אח"כ בשעה פנוי' וע"כ אין ללמוד עבד נוהג כשורה לפוטרו מלעולם בהם תעבודו מישראל נוהג כשורה ורק אי איתרמי בפרט שהשיעבוד הוא במקום ביטול מצוה כהך דר"א שלא מצא עשרה אז שפיר יש ללמדו מישראל נוהג כשורה דאין אז חיוב שיעבוד הואיל והוא במקום ביטול מצוה ודו"ק וע' ר"ן כאן דכ' דלעולם בהם תעבודו הוא משום לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום תנינה דידהו קעביד כו' וצ"ע דלא תחנם הוא רק בעכו"ם לא בעבד ושוב ראיתי שהרשב"א בסוגיין עמד ע"ז ודע דלר"ן הנ"ל י"ל דאיסור שיחרור עבד תלוי בפלוגתא אי עבדי כמקרקעי דמי או לא די"ל דהאיסור מפאת לא תחנם