גליוני הש"ס מועד שלא

לחנכו ע"ש בק"ע דמבואר דהחיוב רק על האב לחנכו והקטן פטור לגמרי

ק) בעניין עניית אמן, ע' חידוש בשירי קרבן בירושלמי סוכה פ"ג ה"ט ד"ה בעונה אחריהן אמן דבעונה אמן אפי' שמע הברכה מאין מחויב בדבר ולא כיוון המברך להוציאו מ"מ יוצא בעניית אמן לחוד עש"ה בש"ק ובירושלמי

קא) בעניין פלוגתא בדרבנן דלא איתמר הילכתא כמאן אי מותר לעשות כב' הדיעות פעמים כזו ופעמים כזו, ע' תוס' ורא"ש ריש ברכות אי מותר להתפלל פעם ערבית ביום אחר פלג המנחה כר' יהודה ופעם מנחה אז כרבנן וע' ירושלמי סוכה פ"ג ה"י ר' יונה עני הכין והכין ע"ש בק"ע ד"ה א"ל ר' אבא כו' דעשה פעם כך ופעם כך עש"ה ואולי רק במחלוקת של מנהג הוא כן אבל לא במחלוקת של דין אף שהוא רק בדרבנן

קב) בעניין לכם דלולב וכדומה אי צריך שיהי' שלו גם לשארי דברים מלבד המצוה או די אם הוא שלו לצאת בו לחוד, כתבתי וע' ירושלמי סוכה פ"ג ה"י לכשתזכה בו ובמצותו כו' ומשמע הל' דצריך שיהי' שלו מלבד המצוה וזהו בו ובמצותו ודו"ק

קד) בעניין אי כולי' ירושלים קרוי לפני ד', כתבתי וע' ירושלמי סוכה פ"ג הי"א ושמחתם לפני ד' אלקיכם שבעת ימים בירושלים

קה) בעניין מוקצה, ע' שירי קרבן בירושלמי סוכה פ"ג הי"א ד"ה זאת אומרת שאסור בהנאה [ועש"ה בכל הסוגי' בירושלמי עד "אף בסכין כו'"] עש"ה וי"ל ביישוב קישתי דכיון דמוכן למצוה דהוא העיקר שבו מוכן לכל ויש כזה פ"ק דביצה

קו) בעניין אין שבות במקדש, ע' ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו דר"ע היא דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה ע"ש בק"ע וק' דילמא אתי' אפי' כרבנן דר"ע דניסוך המים דרבנן ולא גזרו שמא יתקן כלי שיר דאין שבות במקדש וצ"ע

קז) בעניין מים ויין, מה קל יותר ע' פלוגתא בזה בין הירושלמי לבבלי ע' שירי קרבן ירושלמי סוכה פרק ד' ה"ו ד"ה נקב שאינו מוציא מים כו' ע"ש כל הדיבור וכבר כתבתי בזה

קח) בעניין אי כלי שרת מקדש חולין גמורים, עמ"ש בגליון מנחות וגם ברשימות וע' ירושלמי סוכה פ"ד ה"ז מה המזבח אינו מקדש אלא מדעת ע"ש בק"ע דמשמע דמה דאין כלי שרת מקדש חולין הוא עניין אחד עם מה שאין מקדש אלא מדעת וא"כ למ"ד דכ"ש מקדשין שלא מדעת ה"ה דמקדשין חולין וצ"ע

קט) בירושלמי סוכה פ"ה ה"ה אלא שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל עש"ה והיינו דזהו השתים רעות דגם ההשתחוי' להיכל היא רע ע"י שהיו משתחוים לחמה דכאשר האדם חוטא חלילה גם בעשותו הטוב המקבילו הוא מכניס חלילה אותו הטוב בהפוכו דגם הטוב נופל לס"א חלילה וכמבואר בקנה ובתקוני עוונות להאר"י ז"ל

קי) בעניין השמר דעשה עשה, ע' ירושלמי ר"ה פ"א ה"א עד כדון בעשה ע"ש בק"ע וע"ש להלן בירושלמי ועשית בעשה תשמור בל"ת עש"ה וע"ש ריש ר"ה בבבלי בזה בתוס'

קיא) בעניין עשה יתירא, יל"ע דבכל דבר שיש עשה יתירה תהי' ל"ת מטעם אם אינו עניין לעשה תנהו עניין לל"ת ע' ירושלמי ר"ה פ"א ה"א בל"ת מניין ת"ל ובאת שמה כו' אם בעשה הרי כבר אמור אלא אא"ע בעשה תנהו עניין בל"ת

קיב) בעניין ז' ימים דבהמה לאכילה ולהקרבה אי בעי' מעל"ע, האריכו וע' ירושלמי ר"ה פ"א ה"א ואמור אוף הכא הראוי למקצת הפסח ראוי לכולו ע"ש בק"ע ומבואר דלא בעי' ז' מעל"ע דאל"כ משכחת שנולד בערב פסח אחר שקיעת החמה קודם לילה דא"א להקריבו בז' של פסח אחר שקיעת החמה דאחר שקיעת החמה הדם נפסל אף שהוא יום כתוס' זבחים נ"ו א' ומנחות כ' ב'

קיד) בעניין אי מותר להקדיש מחוסר זמן, הארכתי וע' ירושלמי ר"ה פ"א ה"א כאן התיר' התורה להקדיש מחוסר זמן ומכלל דבעלמא אסור

קטו) בעניין שחוטי חוץ, ע' ירושלמי ר"ה פ"ח ה"א ואל פתח אהל מועד לא הביאו ולא את חליפיו עש"ה והוא חידוש גדול דחליפי קרבן או תמורתו אין בו חיוב משום שחיטה בחוץ

קיז) בעניין קציר' ביו"ט. לדיעות דרק מדרבנן אסורה ומה"ת אמרי' מתוך א"כ מותר לומר לקטן לקצור דאיסור דרבנן ספינן בידים לרשב"א וא"כ ק' בירושלמי ר"ה פ"א ה"ב לקט ממנו ישראל ערב ר"ה עד שלא חשיכה ועכו"ם משחשיכה ע"ש בק"ע וק' דל"ל למינקט עכו"ם ה"ל למינקט קטן וכנ"ל ובלא"ה ק' זה דהו"ל למינקט קטן שקצר מעצמו כמו עכו"ם דהכוונה על כרחך מעצמו דלומר לו אסור דאמיר' לעכו"ם שבות ועל כרחך דקציר' הוא איסור דאוריתא וס"ל לירושלמי דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו וע"כ בקטן אפי' קוצר מעצמו הוי דרך איסור כיון דיש חיוב להפרישו ולא בעי הירושלמי למינקט דרך איסור ולכן נקט עכו"ם דאין חיוב להפרישו דעכו"ם שבא לכבות א"צ לומר לו לא תכבה וע' בבבלי בר"ה שם דלא הוזכר בל' זה ועכו"ם משחשיכה רק ליקט כו' עד שלא חשיכה וחזר וליקט משחשיכה ויל"ע גם בבבלי שבת פ' תולין בהך דאתי למיסרך ובאתי רק להעיר

קיח) בעניין ר"א שמותי מתלמידי ב"ש, קצ"ע בירושלמי ר"ה פ"א ה"ב ר' גמליאל ור' ליעזר על דב"ה אינון ע"ש בק"ע דהתימה וכי פליגי ר"ג ור"א על ב"ה עש"ה ותמוה דר"א אדרבה הא שיטתו שיטת ב"ש תמיד

קיט) בעניין הידיעה והבחיר', ע' ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג ואין הקב"ה רואה את הנולד ע"ש כל העניין וכזה בירושלמי יומא פ"ח ה"ז עש"ה

קכ) בעניין דרשי' טעמא דקרא, כבר כתבתי דהלמ"מ לכ"ע לא דרשי' לה טעם דכל הלכה הוא חידוש ואין למדין מהלכה מפאת דאינו עניין סברא שנוכל ללמוד למקום אחר דשייך שם הסברא וע' ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג מתני' דר"ע דר"א אמר ניסוך המים דבר תורה פי' דאילו לדידן דניסוך המים הלמ"מ אין לדרוש טעם להלכה

קכא) בעניין אי בב' זימני הוי חזקה או בג', הארכתי וע"ע ירושלמי ר"ה פ"א ה"ז ר' יוסי אומר שני שביעיות

קכב) במלאכת מעמר, יש ראי' דעימור הוי אפי' במקבץ מינים שונים דראיתי בס' אחד שנסתפק בזה והביא מאיגוד דלולב שאוגד ג' דברים שונים לולב הדם וערבה ואין בו משום עימור וע"כ דבמינים שונים ליכא עימור ויש להביא ראי' להיפוך מירושלמי ר"ה פ"ב ה"א לילי זמנו אין משיאין מפני יו"ט וק' מה איסור הי' בההשאה הא הבערה לצורך מצוה מותרת מטעם מתוך ולא הי' מלאכה בהשאה לכאורה רק הבערה ע"ש בהלכה ב' במשנה ועל כרחך דכיון דהי' כורך במשיחה ע"ש במשנה הי' זה מעמר ועימור אסור גם ביו"ט ומבואר דגם במינים שונים כלונסות של ארז וקנים ועצי שמן כו' שייך מעמר [וגם תשמע מינה דעימור הוי אפי' שלא במקום גידולו ואפי' שלא באוכלין] ואולם י"ל דכיון דבמקומות שלא ידעו בלא"ה נהגו אותי היום קודש מספק והשאר המשואות רק לשידעו שמחר חול ומתי יחול יוה"כ וסוכות ע"כ ה"ל עושה מלאכה שלא לצורך היום רק לצורך חול דאפי' צורך יוה"כ וסוכות שבות רחוקה היא והוי כלצורך חול וע"כ אסור ובאתי רק להעיר: