גליוני הש"ס מועד של

ומדאיצטריך קרא משמע דיש חיוב המצוה גם לפני זמן המצוה וע"כ הי' הה"א דאם יוצא לפני חצות לדרך רחוקה שלא יוכל לעשות הפסח חייב כרת וי"ל דקודם חצות שאני דאין מחוסר זמן לבו ביום ומקצתו ראוי ע' זבחים י"ב

פה) בעניין אי מקישין גוף הדבר או איכותו, הארכתי וע' ירושלמי פסחים פ"ט ה"ב שניהן מקרא אחד הן דורכין כו' ע"ש בק"ע ופליגי בהנ"ל דאי מקישין גוף הדבר כמו שמע"ש הריחוק מירושלים כך בפסח ואי מקישין האיכות שם במע"ש ירושלים איכותו דהוא מקום הכשירו וע"כ בעי' גם כאן אותו האיכות וכאן אותו האיכות הוא בעזרה ולכן הריחוק מן העזרה ודו"ק

פו) בעניין סברא דבן בתירא בזבחים י"ב דגם ערב פסח קודם חצות חשוב זמן פסח הואיל ומקצתו ראוי, ע' סברא זו למ"ד בירושלמי פסחים פ"ט ה"ו מתו בעלים בג' עשר גופו קרב שלמים ע"ש בק"ע ד"ה בי"ג

פז) בעניין לאוין דכתיבי בל' לא יוכל אם הכוונה לאסור המעשה או לשלול הכח שא"א לו לעשות כן דאם יעשה אינו מועיל, הארכתי וע' לעיל אות נ"ו וע' ירושלמי פסחים פ"ט ה"ו לא אמר אלא אין את יכול הא אם הקדישה קדשה ומשמע דל' אין את יכול אין שולל החלות ואולם ל' תורה לחוד ול' חכמים לחוד וע' ב"מ מ"ט א' דאין יכול לחזור משמע דאם חוזר אינו מועיל ע"ש

פח) בעניין יש דיחוי בדמים, דדנו רש"י ותוס' הרבה בפירושו וע' ירושלמי פסחים פ"ט ה"ז פתר לה בשהפריש מעות ע"ש בק"ע דס"ל לירושלמי דבמעות אין דיחוי עש"ה וי"ל דע"ז הוא דפליג בבבלי בהקדיש דיחוי בדמים וס"ל דגם במעות שייך דיחוי ונלמד מבהמה שהקדיש חציי' כו' [וכל שאר דוכתי דדייקי כן] דכיון דחל שם רק קדושת דמים ואמרי' דיחוי א"כ ה"ה במעות ממש נמי שייך דיחוי ודו"ק

פט) בעניין כהנים זריזין, הארכתי בגליון שבת ספ"ק וברשימות וע"ע שירי קרבן בירושלמי פסחים פ"ט ה"ח ד"ה והתנינן

צ) שייך לבית האוצר אות אל"ף ערך אכילת קדשים, מש"ש דאכילת קדשים מעומד אסור משום דאכילה מעומד אינו למשחה לגדולה דהא הוא מדברים המתישין כחו של אדם כמבואר בגיטין ע' ע"ש וע"ע ירושלמי פסחים פ"י ה"א ולפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד כו' וא"כ פשיטא דאינו למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין דאדרבה הוא דרך אכילת עבדים

לא) בעניין דכשלמידין דבר מקדשים אעלמא אי מעכב מי אמרי' דון מינה ומינה מה קדשים בעי' שינה לעכב אף כאן דבר הלמד בקדשים לו דין קדשים וכיון שאין בו כפילות אינו מעכב א"ד דון מינה ואוקי באתרא דבעלמא לא בעי' שינה לעכב ומעכב שפיר אף דהלימוד מקדשים דבם גופי' אינו מעכב, כתבתי כבר בזה וע"ע ירושלמי יומא פ"א ה"א נאמר לקיחה במצרים כו' אגודת לולב מעכב מצרים אינה מעכבת ונ' דהא פשיטא לי' דבמצרים אינו מעכב היינו משום דבמצרים הי' מידי דקדשים פסח ובעי' שינה לעכב וא"כ מבואר דאף דבר הנלמד מקדשים אעלמא מ"מ בעלמא שפיר מעכב ובאתי רק להעיר

צב) בעניין דכהן גדול נחשב ציבור, הארכתי וע"ע ק"ע בירושלמי יומא פ"א ה"א ד"ה מילואים מה היו מש"ש הואיל ולא באו אלא לחנך אהרן כו' עש"ה וי"ל דזהו הספק דכיון דבאו רק לחנך אהרן הויין קרבן יחיד א"ד כיון דאהרן כ"ג וכ"ג נחשב ציבור לכן הוי חינוך דידי' כחינוך ציבור והויין שפיר קרבן ציבור [ואולם מנחת חביתין דכ"ג עצמו חשוב ג"כ רק קרבן יחיד וכן אילו של אהרן כמבואר ביומא וכבר דנתי בזה)

צג) בעניין מצות כיבוד אב דיש גם לאחר מיתת האב ע' פ"ק דקידושין מכבדו בחייוו ומכבדו במותו וקצ"ע מירושלמי מועד קטן פ"ג ה"ח מפני שבטלה ממנו מצות כבוד ע"ש ואמאי בטלה הא גם לאחר מיתה יש מצות כיבוד [וגוף כוונת הירושלמי לא נתבאר בק"ע ונ' דכוונת הירושלמי לגימטריא שכן כבו"ד גימ"ט ל"ב וע"כ הואיל ובטלה מצות כבו"ד יש לו לגלות לב"ו]

צה) בעניין מ"ש בפע"ח כל כוונת הסוכה על ב' דפנות וטפח וק' דכשעושין ד' דפנות כמו שעושין הכל האם אין הכוונה אז וצ"ל דתמיד עניין הסוכה רק בב' דפנות וטפח מהג' והשאר הוא רק הוספה ואינה מקלקלת המכוון כמבואר ברא"ש שלהי ר"ה דהוספה אינו מקלקל המכוון וע' שב דנחמתא אבל עצם עניין הסוכה תמיד הוא רק בב' דפנות וטפח מהשלישית ויש ראי' לזה מירושלמי סוכה פ"א ה"א דפריך אהך דסוכה שהיא למעלה מכ' אמה פסולה אילו בית שהוא גבוה מכמה שמא אינו חייב במעקה כו' ומשני במסקנא "אלא בית מגופף ואין סוכה מגופפת" ופי' בק"ע דבית יש לו ד' דפנות וסוכה כשיר' בב' כהלכתן ושלישית אפי' טפח עש"ה וק' דא"כ העושה סוכה מד' דפנות תיתכשר אפי' ביותר מכ' אמה גובה וזה וודאי אינו דאיהא ה"ל לתנא רפ"ק דסוכה למיסתם וכמובן ועל כרחך צ"ל כנ"ל דתמיד עניין ומכוון הסוכה בב' דפנות וטפח והשאר הוא רק הוספה וע"כ בגבוה מכ' אמה דאילו הי' רק ב' דפנות וטפח הי' פסול וכל ההכשר רק מפאת שיש יותר א"כ בטל מכוון ועניין הסוכה דהוא בב' דפנות וטפח וע"כ פסולה לגמרי מפני שאין בה מכוון ועניין הסוכה דו"ק מאוד כי עמוק הוא

צו) בעניין ש"ס נדה אי מהני מחשבת אכילה במחובר דלא הי' ראוי עדיין לקבל טומאה, ע' דוגמא ירושלמי סוכה פ"א ה"ה והוא שידלה אותן לכך ע"ש דמהני מחשבה במחובר אאח"כ למיחשבי' תעשה ואף דבמחובר הוא סכך פסול עדיין ודו"ק

צח) בעניין מצה דמצותה בלילה ראשונה, ע' חידוש בירושלמי סוכה פרק ב' ה"ז מה דא"ר הושעי' בשלא נתן דעתו עש"ה בק"ע דאכילת ליל א' דסוכה אם לא נתכוון בה לשם מצות סוכה יש לה תשלומין כל ז' וא"כ דוק מינה מג"ש דט"ו ט"ו דגם במצה אם לא נתכוון באכילת מצה דלילה ראשונה לשם מצוה אפי' למ"ד מצצ"כ דלא יצא מ"מ יש לה תשלומין כל שבעה [דר' הושעיא נמי הא אית לי' ג"ש דט"ו ט"ו וכדאמר דלא פליגין עש"ה בירושלמי] וזה חידוש גדול ואולם לענ"ד י"ל פי' אחר בירושלמי דסברת הירושלמי דמצה הוא כל ז' מצוה של רשות וכמ"ש כבר בכ"ד היינו דאינו מחויב לאכול וכשאוכל מקיים מצוה ואך מצוה של רשות הא בעי כוונה דרק בחיוב שייך לומר דסתמא לשמן קאי משא"כ כאשר אין מחויב ומוכרח אין סתמו עומד לשמה וצריך כוונה בפירוש וא"כ יש חילוק במצה בין מצות לילה ראשונה למצות כל ז' דמצות לילה ראשונה א"צ כוונה וכדקיי"ל כפאוהו פרסיים יצא ומשא"כ כל ז' אם אין מכוון אינו מצוה רק אכילות רשות בעלמא כשאר אכילות וממילא גם בכזית דסוכה הוא כן מג"ש דט"ו ט"ו וכמובן וזהו דאמר דלא פליגין דמה דא"ר יוחנן דכל ז' רשות "כשלא נתן דעתו" (כצ"ל לפי פירושינו בהיפוך בדר' יוחנן כשלא נתן ובדר' הושעי' כשנתן) היינו כשלא כיוון באכילת כל ז' כוונת מצוה אז הוא רשות ומה דא"ר הושעיא דהוא כל ז' מצוה כשנותן דעתו דו"ק מאוד ול' חובה דנקט ר' הושעיא אף דהוא רק מצוה של רשות לא חובה אינו קושי' דמצוה לגבי רשות חובה קרינן לה כש"ס חולין ק"ה א'

צט) בעניין חיוב חינוך אם החיוב על האב והקטן נחשב פטור לגמרי אפי' מדרבנן, הוא מחלוקת רש"י ותוס' בברכות מ"ח וע' ירושלמי סוכה פרק ג' ה"ט כל שאמרו בקטן כדי