גליוני הש"ס מועד שכט

חשוב עמידה דאל"כ הול"ל בפשיטות דבעי' עומד וזה לא הוי עמידה ואולי רק הקורא צריך לעמוד ע"ש בירושלמי לפני זה אבל לא המתרגם ורק משום דכשם שניתנה באימה כו' הוא דאסור במתרגם ונזכרתי דהתוס' בזבחים שם הביאו ירושלמי הנ"ל עש"ה

ע) בעניין דמה מצינו נקרא לפעמים "היקיש", הארכתי וע"ע ירושלמי פסחים פ"ו ה"א מהיקיש הואיל ותמיד קרבן ציבור כו' ע"ש דקרי למה מצינו היקיש

עא) בעניין מהדרין מן המהדרין דש"ס שבת פרק ב' דתמהו המחברים דלא מצינו כזה בעלמא דרק הידור מצוה מצינו ולא מהדרין ממהדרין, הנה באמת מצינו דוגמת זה בירושלמי פסחים פ"ו ה"א ע"ש דמצינו שם עניין מובחר ומובחר מן המובחר ע"ש דאמר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה עש"ה

עב) בעניין אם אכילת בשר חי חשוב כד"א ואי יוצאין בו ידי שמחת יו"ט, ע' פסחים ע"א א' חדא דשעירי הרגלים חי נאכלין צלי אין נאכלין ושמחה בחי ליכא ומשמע דבשר חי חשוב אכילה רק דשמחה אין בו ואולם בירושלמי סוכה פ"ד ה"ה ובר"ה פ"א ה"א קיימה ר' אבדומי נתותה בכהנים ובשעיר ע"ש דס"ל באמת דיוצאין באכילת השעיר חי גם ידי שמחת יו"ט וכן בירושלמי פסחים פ"ו ה"ב רצה בישל רצה לא בישל נ' הכוונה רצה לא בישל רק אוכל חי [והק"ע לא פי' כן ולענד"נ כנ"ל] ויוצאין גם בזה ידי שמחת יו"ט

עג) בעניין טעה בדבר מצוה, אי רק מחטאת פטור מגזה"כ אבל בשאר איסורין במידי דאינו חיוב חטאת צריך כפרה כשאר שוגג א"ד טעה בדבר מצוה חשוב אונס וגם בשאר איסורין א"צ כפרה, ע' מה שכתבתי בתשובה לוויערשוב [שו"ת בן פורת חלק א'] וע' ירושלמי פסחים פ"ו ה"ה כגון שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבילה כו' ע"ש דמשמע דגם באכילת נבילה בשוגג אם טעה בדבר מצוה א"צ כפרה [דוודאי כוונת הירושלמי לעניין דלא יוצרך כפרה ומחילה דהא בנבילה ליכא חטאת ואולי הכוונה לעניין אשם תלוי לר"א בכריתות דאשם תלוי בא על הנבילה דמקרבן שפיר טעה בדבר מצוה פטור מכל קרבן הבא על השגגה ואפי' מאשם תלוי ובאתי רק להעיר)

עד) בעניין דיחוי אי שייך באכילת קדשים, דהבאתי בלקח טוב כלל בע"ח נדחים הערת ידידי הרב ר' צבי לופטיג נ"י דקליפת פסח שנאסרה בבליעה נעשית גוף איסור מטעם דיחוי וראוי שתיאסר הקליפה הב' וכן כסדר דאף דרק הבליעה אסורה מ"מ כיון דא"א לאוכלו מפני הבליעה שבו נדחה עי"ז וה"ל הדיחוי פסול עצמותי כמו בריש פ' התערובת דחשיב דיחוי מפאת התערובת עש"ה, ע' ירושלמי פסחים פ"ז ה"ב נטף מרוטבו על החרס פסול מכשיר הוא וטעון צורה ע"ש בק"ע ואי איתא הא הוא פסול גוף מכח הדיחוי ויושרף מיד ועל כרחך או דלא אמרי' דיחוי באכילת קדשים או דמה שא"א לאכול מפני הבליעה אין עושה דיחוי

עה) בעניין צונן בצונן דסגי בהדחה, משמע בירושלמי פסחים פ"ז ה"ג דהטובל בשר בשמן איסור נאסר כולו ולא סגי בהדחה וקליפה והוא חידוש ולא נזכר לפי זכרוני בפוסקים

עו) בעניין דיעבד אי מיקרי ראוי, הארכתי וע' ירושלמי פסחים פ"ז ה"ה "מאחר שאין מתירין לו לזרוק כמי שבא בטומאה או מאחר שאילו עבר וזרק הורצה כמי שלא בא בטומאה" והוא ספק הנ"ל וכמדומה שכבר הבאתי ירושלמי הנ"ל

עז) בעניין הורו ב"ד ועשו רוב ציבור על פיהם, אי גם נשים במניין לכאורה פשוט דגם נשים במניין כיון דאיתנהו בחיוב החטאות וכריתות כאנשים ויש לי לעיין בזה בהוריות דמשמע שם דעניין קהל תלוי בנחלה וכיון דנשים לא נטלו חלק בארץ כרש"י ברכות כ' ב' בהדי דנשים מהו בביהמ"ז י"ל דאין נמנים במניין וכיחידים דמו וראיתי בירושלמי פסחים פ"ז ה"ו ונסלח לכל עדת בני ישראל פרט לנשים ולקטנים ע"ש פי' הק"ע דנשים וקטנים אין מצטרפין לרוב והוא חידוש גדול והך דקטנים ק' ביותר דמאי ה"א שיוצטרפו לרוב הא לאו בני חיובא נינהו וע"ש פי' הב' שבק"ע דגרס לרבות נשים וקטנים שמתכפרין עמהן וגם בזה ק' כנ"ל דל"ל קרא לנשים הא בני חיובא נינהו כאנשים ובקטנים ק' להיפוך דמאי כפרה שייך ואולי הגזה"כ לעניין המבואר בפסקי מהרא"י והובא בש"ע או"ח דקטן שעשה עביר' בקטנותו צריך בקשת כפרה וסליחה בגדלותו והמקור מהך דכפא' רפרם לר' אשי ואגבי בי' כי כשורא לצלמא ע"ש ולעניין זה הגזה"כ דאם הורו ב"ד שחלב מותר ואכלו רוב ציבור וגם הקטנים דמתכפרים גם הקטנים בפר העלם דבר שמביאין הציבור ואין הקטנים צריכין עוד בקשת כפרה וסליחה כשיוגדלו ובאתי רק להעיר

עח) בעניין גמ' חולין מ"ג ב' "יונה אמר זירא מבלעתה" דיש מפרשים יונה ממש ושמעתי בשם הגאון ר' יוסף שאול מלבוב ז"ל העיר מגמ' גיטין נ"ט א' א"ר יונה א"ר זירא [ואף דשם נאמר רב יונה ור' זירא וכאן יונה וזירא אינו קושי' דמאמר דשם נאמר אחר שנסמכו בשם רב ומאמר דחולין קודם שנסמכו כרש"י כתובות מ"ג ב' ד"ה א"ר זירא עש"ה וכמ"ש כבר בזה והבאתי ג"כ ירושלמי ביכורים דר' זעירא [דהוא ר' זירא דבבלי] נתאחר מלהסמך וכשנסמך סמך את ר' יונה] וע"ע מימרא בירושלמי פסחים פ"ז הי"א ר' יונה אמר ר' זעירה כו'

עט) בעניין דצריך להרחיק מצואה ד' אמות לדבר שבקדושה ואסור ליכנס בתפילין לבית הכסא לולי משום שמירתן ואפי' בספרא דאגדתא אסור ליכנס וע' בית האוצר אות בי"ת דדנתי דקדושת בגדי כהונה חמור מתפילין וא"כ ה"ה דצריך להרחיק בגדי כהונה מבית הכסא ד' אמות ואולם בירושלמי פסחים פ"ז הי"ב וכי צואה טומאה והלא אינה אלא נקיות ע"ש דאפי' אי נתקדשו מחילות בקדושת מקדש הי' מותר להיות בם בית הכסא וצ"ל דקדושת בגדי כהונה [אפי' לסברא דהם רק קדושת בדק הבית] חמיר מקדושת מקדש ויש עוד לדבר בזה ובאתי רק להעיר

פ) בעניין קרבנות מחוסרי כפרה דנשים, כבר הבאתי מאגרת בראשית דמתירין אותן לבעל ותמהתי עליו מאוד והבאתי גם מפסיקתא זוטרתי ומרש"י נדה וס' הפרדס לרש"י ועוד מקומות וע' ירושלמי פסחים פ"ח ה"א שנייא היא דכתי' ושמחת אתה וביתך ע"ש בק"ע ואולם גם שם אין הפי' דקרבנות מחוסרי כפרה מתירים אותה לו לתשמיש רק דמקמי הכי לא הי' אפשר לה לאכול בקדשים עמו ועתה אפשר לה לאכול בקדשים עמו וזה ג"כ עיכוב שמחה אם אוכל בקדשים וא"א לאשתו לאכול עמו, כך הפי' פשוט

פא) בעניין אי חיישי' לחזרה, הארכתי וע"ע ירושלמי פסחים פ"ח ה"א שמא ימלך רבו וישחררו כו'

פב) בעניין דהקדש מזבח מיוחס עוד לבעלים הואיל וקנוי לו לכפרה משא"כ הקדש בדק הבית הוא לגמרי של גבוה ולכן לעניין טביחה ומכיר' הקדש בד"ה חשוב מכיר' ולא הקדש מזבח כמבואר בתוס' ב"ק והארכתי כבר וע"ע ירושלמי פסחים פ"ח ה"ג דיש מ"ד דרק לבד"ה אסור להקדיש בשבת אבל למזבח שרי והוא ג"כ מטעם הנ"ל דלבד"ה הוי כמכיר' משא"כ למזבח אכתי תורא דראובן ולא יצא מרשותו

פג) בעניין שבות דאין מקדישין, ע' ירושלמי פסחים פ"ח ה"ג דבעזרה מותר להקדיש דאין שבות במקדש עש"ה

פד) בעניין אי יש חיוב המצוה לפני זמן המצוה, ע"ע ירושלמי פסחים פרק ט' ה"ב יצא לו קודם לשש שעות יכול יהא חייב ת"ל וחדל לעשות כו' ע"ש בק"ע ד"ה וחדל לעשות