גליוני הש"ס מועד שכח

לג' מחנות וע' ירושלמי שקלים פ"ז ה"ז דמגעי זב כזב ואין עושין בטומאה ברוב ציבור מגעי זב כדין רוב ציבור זבין דאין עושים בטומאה עש"ה

נו) בעניין כל מילתא דא"ר לא תעבוד כו', כבר כתבתי דהפלוגתא אי כוונת הלאו לדמיון לא יקח הכוונה שאין ביכולתו ליקח דאין הקיחה חלה אי שלא יעשה מעשה הקיחה והוא כפלוגתא דיבמות בלאו דלא תהי' אשת המת החוצה וגו' אי לקידושין דלא תפסי הוא דאתא או ללאו היא דאתי היינו לאסור המעשה לא למנוע החלות וביותר יש ספק זה במקום שכתוב לא יוכל לעשות [כמו לא יוכל לבכר את בן האהובה וגו' ע"ש במפרשי התורה וראשונים] או לא ימשול לעשות (לעם נכרי לא ימשול למכרה] אם הכוונה למנוע החלות שאין ביכולתו לעשות כן דלא יחול מעשהו או הכוונה ג"כ רק לאסור העשי' לא למנוע החלות וכבר הארכתי גם בזה וע"ע ירושלמי פסחים פ"ח ה"ז לא תוכל לזבוח את הפסח באחד וגו' יליף מיני' ר' יהודה דאין שוחטין פסח על היחיד ואמר שם דמודה ר' יודה שאם עבר וזרק הורצה [ומש"ש הק"ע הטעם דקרא רק אסמכתא אינו נ' כלל לענ"ד] ונ' דס"ל דלא תוכל לאסור העשי' הוא דאתי לא לפסול החלות ולכן בדיעבד הפסח כשר והורצה ומפאת כל מילתא כו' אין להקשות כיון דבקדשים בעי' שינה לעכב וכמו שכתבו כן בעניין שוחט פסח על החמץ דהפסח כשר לכ"ע וא"כ משמע מזה דלא תוכל ג"כ אינו ל' מונע החלות דק אוסר העשי' [דאילו הי' מונע החלות גם כאן הי' לנו לפרש לא תוכל לזבוח את הפסח כו' פי' דא"א לך לזבוח את הפסח בשביל אחד דאם תעשה כן יהי' פסול ולא יהי' פסח וא"א שיהי' זבח פסח על היחיד ודו"ק וע' ירושלמי פ' תמיד נשחט ה"ד ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר ע"ש דפסח פסול לא חשוב זבח עש"ה וע"ע שם ה"ג אין תימר פסול כמי שלא קדמו עש"ה]

נז) בעניין אונן דאסור במע"ש ופסול לעבודה, דכתבתי העניין דהוא עניין טומאה דע"י קורבתו למת הוא מקבל ממנו עניין המיתה במה דהוא עניין טומאה ופסול אונן הוא פסיל טומאה וזהו בזבחים ק"ב ב' יצא טבול יום קוליו וחמוריו על ראשו אונן מימינו כו' וכמ"ש כבר, ע"ע ל' הירושלמי פסחים פ"ח ה"ח אין אנינה טמאה אלא למת בלבד ומשמע ל' "טמאה" דאנינות הוא עניין טומאה כנ"ל

נח) בעניין הזאת שלישי ושביעי, אם שהיית הזמן השלשה והארבעה עצמו ג"כ בו עניין טהרה דשהיית הזמן מטהרו וזהו הטעם דבעי' שלישי ושביעי דא"א להזאה לפעול הטהרה רק אחר שקדם עניין טהרת הזמן של ימי השלשה והארבעה או שהיית הזמן אין פועל טהרה כלום וההזאה לבד היא שפועלת הטהרה וכך גזרה תורה דא"א להזאה לפעול רק אחר שלישי ושביעי אבל זמן ימי השלשה והארבעה אינם פועלים כלום בעצמותם, נ' דהוא פלוגתא בירושלמי פסחים פ"ח ה"ח ברם כמ"ד בעשירי מלו לא קיבלו הזיי' ערלים א"ר אבון מכל מקום לא מנו להזיי' ערלים ע"ש בק"ע ונ' דפליגי בהנ"ל דר' אבון ס"ל דהזמן עצמו מטהר ולכן ס"ל דאי איתא דערל אינו ראוי לטהרת הזאה ה"ה נמי דאינו ראוי לטהרת הזמן וה"ל גם ההזאה שכבר היו מהולים פסולה דאין ביכולתה לפעול כיון שלא קדם לה טהרת הזמן ור' חסדא ס"ל דהזמן אינו פועל טהרה כלום וצריך רק מציאות הזמן לבד ומציאות הזמן הא יש גם בערל אפי' אי אין ראוי לקבלת טהרת טומאת מת מ"מ סוף סוף הא עברו ג' ימים משנטמא ושפיר ראוי להזאה אחרי שמל ודו"ק היטיב מאוד

נט) בעניין דבר שא"א לעשותו מפני ריחוק מקום אי חשוב לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח, כבר הבאתי פליתי יו"ד לעניין עושה שליח בח"ל לתת מתנות בא"י ותוס' יבמות פ' האשה רבה אהך דאזל עישר מפירי דביתי' עלי דאין חילוק בין קרוב ובין רחוק ויש לדון גם מדרך רחוקה דפסח וע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"ג הי' נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו פסול פי' משום שלא לאוכליו ע"ש בק"ע וא"כ למ"ד בבבלי דאם שחטו וזרקו על מי שהוא בדרך רחוקה הורצה ומשמע הסתימות אפי' אינו יכול לבוא בשעת אכילה דמפאת הריחוק מקום לא חשוב שלא לאוכליו ובאתי רק להעיר

ס) בעניין ש"ס מעילה ז' א' מחשבין על האבוד ע"ש כולה סוגי', ע' ירושלמי פסחים פרק ה' ה"ג אימורין שאבדו מחשב להן כמי שהן קיימין

סא) בעניין ש"ס שבועות כ"ב ב' דחרצן ועפר כיון דבלא"ה לאו בני אכילה נינהו גם חצי זית קרוי אכילה ככזית, ע' כזה ירושלמי פסחים פרק ה' ה"ג לאוכליו כחצי זיתים ושלא לאוכליו כחצי זיתים [פי' דחישב שיאכלו מן הפסח אוכליו כחצאי זיתים ושלא לאוכליו כחצאי זיתים] מי אמרי' דכיון דשלא לאוכליו חולה וזקן שאין יכולים לאכול כזית לכן כיון דלאו בני אכילה נינהו אין חילוק אצלם בין זית לפחות מכזית ובחושב שיאכלו חצי זית ג"כ הוי מחשבה דהא אפי' חישב שיאכלו כזית נמי הא א"א להם לאכול והוי מחשבה וע"כ גם פחות מכזית הוי מחשבה ומשא"כ אצל האוכלין הא חצי זית לאו אכילה הוא וע"כ הוי כחישב להאכילו לשלא לאוכליו לבד והפסח פסול או לא וע"ז אמר הירושלמי מה אנן קיימין אם כו' פי' דאין סברא לחלק דאי הוי מחשבת החצי זית מחשבת אכילה לגבי השלא לאוכליו הוי נמי גבי לאוכליו וה"ל חישב לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר ואם אינו אכילה גבי אוכליו אינו אכילה גם גבי שלא לאוכליו והוי כלא חישב כלל וג"כ כשר וע"ז מייתי ר' יוסה ראי' ממשנה דזבחים דב' אכילות דחצי זית מצטרפין [כפי' הב' שבק"ע שם] וא"כ ה"נ ב' חצאי זיתים דב' אוכליו מצטרפין ויש כאן מחשבת אכילה גם באוכליו וה"ל חישב לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר ומשמע מזה דאם היו המנויים רק אוכל אחד והשאר חולים וזקנים וחישב להאכיל לאוכל חצי זית ולהשאר חצאי חצאי זיתים פסול שפיר כיון דליכא השתא צירוף ב' חצאין באוכליו [וגם משמע לכאורה דמצות אכילת פסח וקדשים רק שיהי' נאכל ואפי' ע"י כמה בני אדם לכל אחד פחות מכזית כשו"ת חתם סופר מדחשיב כאן מחשבת אכילת אוכליו ע"י שיאכלו כל אחד חצי זית ומשמע דיוצאין בכך וע' בבלי זבחים ל"א]

סב) בעניין אי באכילת קדשים המצוה שיאכל האוכל דווקא כזית או רק שיהי' הקרבן נאכל אפי' ע"י הרבה בני אדם כל אחד פחות פחות מכזית, ע' אות הקדום

סג) בעניין כל מילתא דא"ר ל"ת אעל"מ, אי גם בקדשים הוא כן ע' אריכות בשירי קרבן פסחים פ"ה ה"ד ד"ה ומה שהוא מתחייב כו'

סד) בעניין אם בל יראה הוא מחצות או מתחיל רק בלילה, ע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"ד ומוציאן מארבעה עשר שאינן בל יראה כו' ואתיא כיי דא"ר מאיר כו' ע"ש בשירי קרבן ד"ה ואתיא כו'

סו) בעניין שיר ותקיעות דפסח, הארכתי וע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"ה פסח שאין לו נסכים תוקעין לשחיטתו וצ"ע דא"כ כל קרבנות שאין להם נסכים יהיו טעונין תקיעה

סח) בעניין אין שבות במקדש, בירושלמי פסחים פ"ה ה"ח לא כל שבות התירו במקדש וכזה בירושלמי עירובין פ"י הי"א

סט) בעניין עמידה בסמיכה אי חשיב עמידה, ע' זבחים י"ט ב' עמידה מן הצד וע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"י [וע"ש במסורת הש"ס] דעמידה בסמיכה לכותל קרי לה תנא ישיבה וע' ירושלמי מגילה פ"ד ה"א קאים מתרגם סמיך לעמוד כו' ע"ש דעמידה בסמיכות אינו דרך אימה ומשמע לכאורה דמ"מ