גליוני הש"ס מועד שכו

י) בעניין כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא לימין, ע' שירי קרבן בירושלמי יומא פ"ב ה"א ד"ה כיצד הי' הפייס מהלך כו' דרק בעבודות שבמקדש הוא דכל פינות כו' וצ"ע דהפוסקים דנו בזה גם בנרות חנוכה אולי הואיל והוא זכר למנורה דמקדש ואולם גם בקריאת התורה מבואר בש"ע דפונין לימין בהוצאת הספר ובהליכת הקורא ובספר י"ל דשאני דנקרא ג"כ מקדש בעירובין פ' בתרא דקרינן לי' שם שבות דמקדש במדינה ובשבת פ' כל כתבי דס"ת דומי' דקדשים ע"ש בסוגי' דמצילין תיק הספר כו' ואולם גוף הלימוד אהך דפונין לימין הוא בזבחים מקרא דשלשה פונים צפונה וגו' ושם אינו מידי דמקדש רק לישנא דקרא בעלמא וא"כ תישמע מיני' דבכל עניין פונין לימין אחרי דגם בלשון נזהרין לפנות לימין

יג) בעניין דחביתין הוא קרבן יחיד, הארכתי וע"ע ירושלמי יומא פ"ב ה"ב סולת קודמת לחביתין כו' זה קרבן יחיד וזה קרבן ציבור

יד) בעניין נעוץ סופן בתחלתן הרגל מחובר לראש ע' ירושלמי יומא פ"ב ה"ב "פשט ראשה עקר רגלה" דע"י תנועת הראש מתנועע הרגל עמו

טו) במלאכת קוצר, בעניין פירות וענף אילן שיבש אי חשיב מחובר עדיין ויש בקצירתו משום קוצר, הארכתי וע' גמ' קידושין כ"ד ב' דיבשה גפה חשובא מחוסרת אבר ואולם בירושלמי יומא פ"ב ה"ג מעשה באחד שיבשה זרועו כו' ע"ש דלא נחשב אפי' בעל מום במה שיבשה זרועו וצ"ל דשם לא יבשה ממש מדהי' יכול עדיין להקטיר בה

טז) בעניין אי שינה חשוב היסח הדעת, הארכתי וע"ע ירושלמי יומא פ"ג ה"ב ישן טעון טבילה ומשמע דשינה חשוב היסח הדעת וע"ש בק"ע ד"ה ה"ג ומסיכה לא שעה קלה היא כו'

יז) במלאכת אופה, ע' פלוגתא בירושלמי יומא פ"ג ה"ה אי תולדות אש כאש וע' שבת ל"ט א'

יח) בעניין בניין בית המקדש ועשיית בגדי כהונה, ע' ירושלמי יומא פ"ג ה"ו דבניין ביהמ"ק ועשיית בגדי כהונה צריך עשיי' לשמה ע"ש אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש כו' בגדי קודש צריך שתהא אריגתן בקודש כו' וע"ש בק"ע ד"ה הוינון סברין ובכל שאר העניין] ע"ש פלוגתא בזה ובזכרוני מרמב"ן עה"ת פ' תרומה דבגדי קודש צריכים עשי' לשמה ע"ש ולא הביא דברי הירושלמי וע' במנחות מ"ב ב' בהך דתולעת שני אפי' מראה שני כו' ע"ש בתוס'

יט) בעניין לצורכו ולצורכה וכדומה, ע"ע דמיון בירושלמי יומא פ"ג ה"ו "אבנים שחצבן לשם מת אסורין בהניי' לשם חי ולשם מת מותרין בהניי''' ויש לדמות זה ג"כ ללשמה ושלא לשמה דקדשים דמחשב לשמה ושלא לשמה ג"כ פוסל והיינו דמחשבה לשמה ושלא לשמה לא חשיב לשמה והתוס' במנחות מ"ב ב' כתבו כזה גם לעניין לשמה דציצית ע"ש וכך כאן לשם חי ולשם מת לא חשוב לשם מת וא"ל אמור אדרבה דלא חשוב לשם חי' דז"א דלשם חי א"צ בעצם דכל שלא חישב לשם מת ממילא מותר וא"צ מחשבה לשם חי וא"כ כל הדין רק אם יש כאן מחשבה לשם מת שתאסור או לא וע"כ בזה שפיר אמרי' דאין כאן מחשבת מת האוסרת כיון דהי' גם מחשבת חי ודו"ק

כ) בעניין קול ומראה וריח אין בו משום מעילה ואשה הית' בוררת חטים לאור בית השואבה, ע"ע ירושלמי יומא פ"ג ה"ו וסבב את המזבח שבע פעמים ע"ש דנהנה מחום אש המערכה לייבש בה מים שבבגדו ואולי כיון דהי' בגד כהונה מצוות לאו ליהנות ניתנו ועכ"פ תשמע דהך דמלל"נ אפי' לכתחלה שרי

כא) בעניין מלל"נ, ע' אות הקדום

כד) בעניין ב' ראויות אי אמרי' כאחד, הארכתי בציונים לתורה בכלל מיוחד וע"ע ירושלמי יומא פ"ד ה"א כלום יש כאן לשם אלא אחד כו' או זה או זה ע"ש בק"ע ד"ה או זו או זו עש"ה

כה) בעניין חציצה דמב"מ אינו חוצץ. לכאורה תלוי רק במב"מ בעצם אבל שיווי האיכות לא מעלה ולא מוריד דהאיכות אין לו שייכות להחציצה דהוא עניין גופניי וע' בכורות ט' ואולם בירושלמי יומא פ"ה ה"ד נתן מכלי קודש לתוך כלי חול פסל הא מכלי קודש לתוך כלי קודש לא פסל ע"ש בק"ע דבשניהם קדושים הו"ל מב"מ ואינו חוצץ ומשא"כ באחד קודש ואחד חול והוא דלא כנ"ל דהאיכות אין לו שייכות לחציצה

כו) בעניין שירים מעכבין, דמשמע בזבחים נ"ב בהך דוהנשאר ימצה ושאינו נשאר לא ימצה דמדא"צ לראות שישאר מכלל דאינו מעכב ומשמע דאי שירים מעכבין צריך להיות שירים דווקא ואם כילה הכל בהזאה ולא השאיר שירים פסול עש"ה, ע' ירושלמי יומא פ"ה ה"ו אבדו מה הן צריכה לי' כשהתחיל ליתן וחסרו אבל אם לא התחיל ליתן כו' ע"ש דאם לא השאיר שירים וודאי ליכא עיכוב ואפי' בהשאיר ונאבד מיבעי לי' דהעיכוב רק אם יש לא בנאבד

כז) בעניין שריפת פרים דהשורף מטמא בגדים, לא נתבאר שיעור כמה ישרוף עד שיטמא בגדים ולכאורה אפי' משהו דרק הקטרה דהוא אכילה אכילת מזבח שמה אכילה בעי' כזית דשיעור אכילה בכזית משא"כ שריפת פרים דאינו אכילה וכמבואר בזבחים דחשיב בשריפת פרים לשרוף למחר לא פיגל משום דלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח דהשריפה אינה אכילה וא"כ אין טעם להצריך שיעור אכילה ושיעור אחר לכאורה אין ליתן בדבר וע' ירושלמי יומא פ"ב ה"א והרים כו' אשר תאכל אין אכילה אלא בכזית ומשמע דלולי קרא אשר תאכל אזי עניין ההרמה מצד עצמה גם משהו הי' חשוב הרמה וא"כ ה"ה שורף פרים דאפי' משהו הוא שורף ומטמא בגדים ואולם בירושלמי יומא פ"ו ה"ו "המהפך בכזית מטמא בגדים משמע דבעי' כזית וצריך טעם מה עניין שיעור כזית כאן כיון דאינו אכילה ואף דאכילת אש שמה אכילה מ"מ כאן הא לא כתי' אכילה בקרא רק שריפה ובשריפה אין חילוק בין כזית לפחות מכזית עש"ה ברש"י זבחים ל"ה א' דאף דחישב שתאכלהו אש למחר הוי פיגול מ"מ בחישב אשריפת פרים כיון דמחשב בל' שריפה לכן שריפה אינה אכילה וא"כ ה"נ כיון דכתי' שריפה בקרא מה עניין כזית דהוא שיעור אכילה וצ"ע ובאתי רק להעיר]

כח) שייך לתשובה לאחי ע"ה [בשו"ת בן פורת חלק א'], מש"ש בעניין שחוטי חוץ ועוד עניינים אם תלוי בקרבן אם הוא בחוץ או בהאדם, ע"ע ירושלמי יומא פ"ו ה"ו הי' עומד בפנים ובידו קורה כו' עש"ה

ל) בעניין דביוה"כ ישראל כמלאכים כמבואר בפר"א, ע"ע ירושלמי יומא פ"ז ה"ב כשירות של מעלן כו' ע"ש בק"ע דבעי' ביוה"כ שירות כשירות מלאכים והיינו משום דאז ישראל כמלאכים לכן צריך שיהי' השירות כמלאכים

לא) בירושלמי יומא פ"ח ה"א אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח, פי' דקדושה הוא חכמה ושכחה הוא באחורים דחכמה התנגדות החכמה ולכן עמלק ראשית גוים התנגדות דראשית חכמה הוצרך בו אזהרת לא תשכח ולכן א"א לגוף קדוש שיהא שוכח

לב) בעניין דלא שייך תחלת הפרשה לאיבוד, עמ"ש בציונים לתורה כלל ניסוך המים ובגליון מנחות ולכאורה תמורת חטאת דמתה הרי זו תמורה והפרשה מיד לאיבוד ואולם י"ל דתמורה אינו הקדש חדש רק שנמשך מהקדש הראשון וא"כ אינו תחלת הפרשה וראיתי בירושלמי יומא פ"ו ה"א ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה כו' ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה עש"ה ומשמע מירושלמי דאין הטעם מפאת דהוא המשכה מהקדש