גליוני הש"ס מועד שכה

הי"ב (כ"ו א') לא תאסור ולא תישרי, נ"ב כזה לקמן פ"ה ה"ב בסופה

פרק ב' ה"א (ב') מעשה באחד שהדיר כו', נ"ב ירושלמי שלהי ביכורים

ה"ב (שם) ואדם בשבת שכן אדם טובל לקירויו בשבת, נ"ב פי' דטבילה לקריו היינו טבילת עזרא פשיטא לירושלמי דמותרת בשבת כיון דאינה לטהרה להתיר אכילת מעשר כו' והוא רק להתיר ת"ת ותפלה ומלל"נ וגם מה"ת מותר בת"ת ותפלה אפי' בלא טבילה וע"כ לא חשוב מתקן וע"כ תו כל טבילה אפי' לטהרה נמי שריא דלא מיחזי כמתקן דהרואה יאמר שטובל לקריו וכן באשה שטובלת לשימושה [ומה שנ' מפי' הק"ע דפי' לקיריו היינו שהרואה יאמר שטובל להקר עצמו אינו נ' דל' לקיריו אין משמעותו להקר והו"ל לירושלמי לומר להקר וע' ירושלמי ברכות פ"ב ה"ז ר' יוסי כו' ראו אותו טובל אם לקיריו לא ידעין אם להקר גופו כו' לא ידעין ע"ש הרי דל' לקיריו לחוד ולהקר לחוד

פרק ד' ה"ג (ל' א') חולה הוה כו', נ"ב פי' המעשה הזאת שזרק רב הגרעינין כו' הי' בחול ואמר לו ר' חייא כנגד כן אסור ביו"ט ע' בבלי שבת כ"ט א'

שם אית תניי תני מפספסין בקלקיס כו' עד מאן דאמר אין מפספסין בתש, נ"ב ירושלמי נזיר פ"ו ה"ג וע"ע ל' מפספסין בקילקין בירושלמי שקלים פ"ג ה"ב תני הגיזברין היו מפספסין בקילקין ע"ש

פרק ה' ה"ד (ל"ב ב') א"ר בא תחומין כו', נ"ב ירושלמי מע"ש פ"ב ה"א ע"ש

ה"ו (שם) א"ר יודן החמירו בדבריהן כו', נ"ב נ' דמן א"ר יודן כו' עד כדברי תורה צריך להיות אחר הלכה ד' אחר המשנה מיד וקאי על המשנה האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה כו' דק' דליבטיל מים ומלח לגבי עיסה וכדמקשה בבבלי וע"ז א"ר יודן דחומרא היא שהחמירו כאן בעירובי תחומין דלא נימא ביטול והחמירו כאן בדבריהם יותר מדברי תורה ור' חנינה אמר דהחמירו רק כדברי תורה כיון דהוא מין במינו וכמ"ש התוס' בסוגיין בבבלי דכיון דהכשר העיסה רק ע"י מים ומלח חשיב מין במינו] ומב"מ מה"ת לא בטל וע"ז בא אח"ז המאמר דלעיל ה"ד א"ר בא תחומין עשו אותו כמדת הדין והיינו דהיא בא ג"כ לתרץ מדוע לא בטילי מים ומלח לגבי עיסה ומשני דתחומין עשו אותו כדין ממון דממונא לא בטל דמי שנתערב קב שלו בט' קבין של חבירו אטו יאכל הלה וחדי וכך גם איסור תחומין התלוי בבעלים ג"כ לא בטל וכדמשני בבבלי ג"כ ככה וע"ז מייתי ראי' דתמן אמרין כו' דאפי' עצים היינו דאפי' אשה ששאלה מחברתה עצים לאפות עיסתה העיסה ג"כ כרגלי שתיהן וסברינן מימר עצים אין בהן ממש היינו דלעניין איסור סבירא לן דאין שבח עצים בפת וע"כ דדין תחומין אינו כדין איסור רק כדין ממין דלעניין דין ממון יש שבח עצים בפת [והטעם נ' ג"כ דשבח עצים בפת חשוב משהו מיהת ולעניין איסור בטל ומשא"כ לעניין ממון לא שייך ביטול וכבר כתבתי מזה באתוון דאוריתא]: ירושלמי מועד כ"ד ב"ה הכרך הזה עניינו הוצאת כללים והערות וביאורים בירושלמי יומא, שקלים, פסחים, מועד קטן, סוכה, ראש השנה

א) במלאכת בונה, בעניין אי הוי בניין רק במחובר לקרקע, ע' ירושלמי ריש הבונה וע"ע ירושלמי יומא פ"א ה"א הן דו דרס אסקופתא ארעיותה

ב) בעניין מבזה את המועדות, דנחלקו בפירושו ע' ירושלמי פסחים פ"ו ה"ב דמבזה את המועדות היינו מי שאינו מקיים שמחת יו"ט עש"ה וע"ע ירושלמי יומא פ"א ה"א שהיו מבזים את המועדות ע"ש בק"ע הפי' שלא עלי לרגל ונקרא זה מבזים את המועדות ומשמע לכאורה דכל ביטול מצוה המחייבת מפאת המועד קרוי בזיון המועד והוא בכלל מבזה את המועדות

ג) בעניין ל' ערב יום דפירושו לילה לפעמים, הארכתי וע"ע ירושלמי יומא פ"א ה"א מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערב יום הכפורים כו' והאי ערב היינו ל"ל יוה"כ בהכרח דאי ביום עיוה"כ הא הי' לו עדיין שהות לטבול ולהעריב שמשו

ד) בעניין ירושת הבן ברבנות וכדומה, ע' ירושלמי יומא פ"א ה"א יצא משוח מלחמה שאינו בא אל אהל מועד כו' וע' בבבלי בזה ומשמע לכאורה דכל שררה שאינה באהל מועד אין בה ירושה

ה) בעניין בדיבורי' איתעביד מעשה ריש תמורה, גם בל' חכמים מצינו כן דכשנפעל חלות ע"י דיבור קרינן לי' מעשה ע' ירושלמי יומא פ"א ה"א הדא אמרה שממנין זקינים בפה כי' מתניתא אמרה כן כו' ונעשך אב בית דין כו' ע"ש בק"ע דע"י דיבור הזה לבד נעשה אב"ד וקרינן לי' ונעשך משים דבדיבור איתעביד מעשה

ו) בעניין תוס' קידושין ס"ו א' דהכ"ג הי' לובש הציץ תמיד משום דכתי' בי' תמיד ואף כשלא הי' לבוש שאר בגדי כהונה, ע' ירושלמי יומא פ"א ה"ב מ"ד הציץ מרצה כו' מסייע לר' יוסה כו' מ"ד אפי' בזוית מסייע לר' עוקבה ע"ש דמשמע דתלוי בפלוגתא אי ציץ מרצה גם כשאינו על מצחו דלמ"ד דמרצה גם כשאינו על מצחו לא הי' לובש גם הציץ כלל [מלבד בשבתות וימים טובים דהי' לובש כל הבגדי כהונה וגם הציץ לכבוד שבת ויו"ט] ולמ"ד דאין עודהו על מצחו אינו מרצה הי' לובש תמיד לא לבד הציץ רק גם כל בגדי כהונה כדאמר "כה"ג מתלבש בכליו" וע"ש בק"ע ד"ה מסייע לר"י בר' בון

ז) בעניין העלאה בחוץ, הבאתי כבר שיטה מקובצת כריתות (בש"ס ווילנא) דאין חייב רק בכהן דזר אין ראוי לפנים וצ"ע דכל שבפנים אם עלה לא ירד יש עליו חיוב בחוץ ועבודת זר נמי אם עלה לא ירד ואולם בירושלמי יומא פ"ב ה"א ארבע עבודות שהכהן מתחייב עליהן מבחוץ כו' משמע כש"מ הנ"ל דזר אין מתחייב בחוץ וע"ש בק"ע דפי' אפי' כהן והוא דוחק דא"כ היל"ל בקצרה ארבע עבודות שחייבין עליהן מבחוץ

ח) בעניין אם הסדר מעכב, הארכתי בלקח טוב וע"ע ירושלמי יומא פ"ב ה"א סידר עד שלא תרם משחיל ותורם כו' ע"ש בק"ע ד"ה ה"ג משחיל ונותן מפרק ותורם דסידרן מעכב

ט) בעניין אי קנסי' היתירא משום איסורא, הארכתי בגליון ב"מ ע"ב א' יע"ע ירושלמי יומא פ"ב ה"א מהו אין מונין כל עיקר אין מונין לו את היתיר':