גליוני הש"ס מועד שכג

ה"ה עמך הייתי ושאלתינה לר' אבודמא כו' ובירושלמי יבמות פ"ח ה"ג עמך הייתי כד אמר ר' בא כו' ובירושלמי שביעית פ"ה ה"ב א"ל ר' יוסי עמך הייתי כו'

פרק ב' ה"ד (כ"ד א') מיכן שקבעו לה חכמים מסכת, נ"ב מעין ל' זה בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ה קבעה מסכת לדורות כו'

ה"ה (ב') אמרו לו קטן היית ואין עדות לקטן, נ"ב כל' זה ירושלמי נדה פ"א ה"ד וע"ע ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ב אמרו לו תינוק היית ואין עדות לתינוק

פרק ד' ה"י (ל' ב') לא עבדין טבחות, נ"ב כל' זה ירושלמי חלה פ"א ה"א: ירושלמי חגיגה

פרק א' ה"ח (ג' א') הילכות שבת כו' כהררים התלויין בשערה, נ"ב נזכר בירושלמי שבת פ"ה ה"ד ע"ש

שם נשבעתי ואקיימה פעמים שאינו מקים כו' אשר נשבעתי באפי כו' חוזר אני בי, נ"ב ירושלמי סנהדרין פ' חלק הלכה ד' ע"ש שינוי בבעלי המאמר

פרק ב' ה"א (ד' א') א"ל מאיין ולאיין בן זומא, נ"ב כל' זה ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב א"ל מאיין ולאיין פינחס ועוד שם מאיין ולאיין גיחזי

שם (ב') מה עבד נסב גולתי' ופרסי' עלוי, נ"ב ע' ק"ע שכ' דידע שלא יאחוז האש בבגדו כמעשה דהאי חסידא במס' אבות ולא ידעתי כוונתו אך בירושלמי שבת פי"ו ה"ז אי' כזה ר' יודן כו' פרס גולתי' על גדישא ונורא ערקא מיני'

ה"ב (ה' א') שאדם צריך לכבוש את כובדו, נ"ב כל' זה בירושלמי ביצה פ"ה ה"ב מאן דאמר אין נשענים בכובש את כובדו

שם (ב') עד כדי זימזום, נ"ב פי' דאפי' אין עדים רק קול לבד שעבר עביר' רשאין לעונשו ותיבת זמזום פירושו קול והברה ע' בבלי עירובין ק"ד א' דמישתמע כי קלא דזמזומי

ה"ג (ו' א') א"ר יצחק כו' הדא כסא בשירותה כו', נ"ב ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ג

פרק ג' ה"ב (ט' א') דנין לו דין מן הדין. נ"ב עמ"ש על הגליון בירושלמי ערלה פ"ב ה"א ד"ה עד כדון כר"ע

ה"ה (י' א') אין חבירות למים, נ"ב ע' ירושלמי ע"ז פ"ה הי"א אבל במקום שהמים נמכרים במדה כו' ע"ש דיש מקומות שהמים חשובים מאוד עד שנמכרים במדה עש"ה ואולי אין מציאות לזה בירושלים והמים שם תמיד בחנם וכפי' הק"ע

ה"ו (שם) אריב"ל ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה כו', נ"ב ירושלמי ב"ק פ"ז ה"ז ע"ש

ה"ח (ב') כיום מרובה של תמיד, נ"ב כל' זה בירושלמי יומא פ"ג ה"ה ירושלמי מועד קטן

פרק א' ה"א (א' א') עד איכן חיי' בר בון כו' עד כדי שיעשו כרגלי האווז, נ"ב ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג בשינוי בעלי המאמר וגם הל' שם שתפוח הכרית תחת שנאמר כאן שתפרח חברית

ה"י(ג' ב') אם אומר את כן נמצאתה מתיר את האומנות במועד, נ"ב כזה לקמן פ"ג ה"ד

פרק ב' ה"ג(ד' ב') אם הזכירוך לבולי, נ"ב נזכר בירושלמי ב"ב פ"ט ה"ד כהדא דר' נחמן כו' נתפש לבולי כו' [ובירושלמי ע"ז פ"ג הי"א נזכר צלם ע"ז דבולי ע"ש מטון צלמא דבולי, ומצינו ג"כ מקום ששמו בולי בירושלמי שקלים פ"ז ה"ג ניקניקה אישתכח בכנישתא דבולי ובק"ע שנמצא בביהכ"נ של עיר ששמה בולי]

שם לוין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החודש, נ"ב כך הוזכרו ב' אלו חבורת מצוה וקידוש החודש יחד גם לקמן במכלתין פרק ג' ה"ח על כל המתים הוא אסור ליליך בסעודה כו' אם הית' חבורת מצוה או קידוש החודש מותר: ירושלמי סוכה

פרק א' ה"ה (ג' א') אין חבילה פחותה מכ"ה, נ"ב דוגמתו ירושלמי תרומות פ"י ה"ג וכמה היא חבילה עשרים וחמשה זירין

פרק ג' ה"א (ו' א') מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו, נ"ב כל' זה ירושלמי גיטין פ"ה ה"ו

פרק ד' ה"ב (ח' ב') לא תיהוון יהבין לה אלא לדעת גמורה, נ"ב פי' הק"ע שלא יאמר ע"מ להחזיר וצ"ע דאין זה משמעות ל' לדעת גמורה רק הול"ל מתנה גמורה וכל' ירושלמי פסחים פ"ב ה"ב ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה דהפי' שם לאפוקי ע"מ להחזיר ע"ש ונ' דהפי' כאן שיתכוון להקנות לגמרי ולא עבור המצוה לבד דבעי' שיהי' שלו לכל הדברים לא לצאת לבד וע"ז מייתי דר' הונא אמר לברי' אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה ואין למחר הרי הוא לך מתנה למחר (כצ"ל) ואי אי' דדי במקנה לצאת לבד הרי הי' יכול לומר בקצרה הרי הוא שלך לצאת בו וממילא אם אין היום יו"ט הרי אין המצוה היום רק למחר וממילא קנוי רק אלמחר ועל כרחך דבעי' שיהי' שלו לכל הדברים וי"ל עוד כמה פנים בהך דר' הונא ואין הגליון פה מספיק אך עכ"פ ל' לדעת גמורה נ' ברור הכוונה כנ"ל (וע' בבלי בכורות נ"א ב' לא גמרת ויהבת כו' עש"ה] וע"ע ל' לדעת גמורה בירושלמי כלאים פ"ב ה"ג עד כדון ר' שמעון בן יהודה שהוא אמר לדעת גמורה כו' עש"ה [וע' תוס' פסחים