גליוני הש"ס מועד שיד

כו' ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים כו' וע"ע רש"י קידושין י"א ב' ד"ה והרי טענה מש ש וכיון שלא פירש כמה לא מסרו הכתוב אלא לחכמים כו' וע"ע ר"ן יומא ריש פ' יוה"כ מש"ש דכיון דלאו בכלל עינויי דכתיבי בקרא בהדיא באוריתא נינהו אלא מריבויא דשבתון אתו כו' קילי טפי ומסרן הכתוב לחכמים כו'

שם ב' רש"י ד"ה ולקודש מטבילין כ' ואעפ"י שאינן אלא סתם ידים, נ"ב ע' פסקי תוס' במכלתין סי' כ"ב

שם תוד"ה הא כ' והשתא לא הוצרך לתרץ כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים רפ"א

י"ט א' ה"ק אעפ"י שהוחזק כו', נ"ב ע' תוספתא פרק ג' דמשמע דאם הית' טבילתו בכוונה דרך כלל לעלות מטומאה לטהרה ולא כיוון על שום פרט מהני לכל דבר וצ"ע בזה בכולה סוגי' דכאן

כ' א' כל אחת ואחת אומרת חברתי אשת עם הארץ ומסחה דעתה מינה, נ"ב צ"ע דמה בכך דאסחה דעתה הלא חברתה חברה ושמרתן ומשמעות דברי הגמ' דהיסח הדעת דבעלים אף אם יש שמירת אחר פוסל ויש להבין זה קצת למ"ד דהיסח הדעת פסול הגוף ומשא"כ למ"ד דהוא פסול טומאה צ"ע להבינו

שם כיון דכלים דשבת עביד להו שימור טפי, נ"ב מוכח דשבת צריך יותר שימור טהרה מחול וע' ס' בית אלקים להמבי"ט שער היסודות פרק ס"ג דכ' דמה שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל ולא אמרו בשבת כי בעצם קדושת השבת לא יקל ולא יגרע בקדושתו שום דבר של טומאה עכ"ל ונ' קצת סתיר' לזה מכאן וגוף דברי הגמ' כאן לכאורה קשי ההבנה דמה בכך דכלים דשבת למעלת היום צריכי שימור טפי מ"מ הא גם לכלים דחול די השימור של חול וא"כ מדוע נטמאו ע"י שחשב שהם כלי חול ושמרם בתורת חול ואולי מאי דקאמר נטמאו הכוונה באמת רק דנטמאו לשבת ואין לו ללובשם בשבת בלי טבילה אבל בחול מותר ללובשם ועי"ל לפמ"ש התוס' לקמן כ"א א' ד"ה האונן דלא שייך היסח הדעת רק במה שהוא בידו ואסח דעתי' מיני' אבל מה שאין בידו כגון שאבד לא שייך בי' היסח הדעת עש"ה וע"כ נ' דפסול היסת הדעת הוא רק לפי מה שהדבר בר שימור כך פוסל בו ההיסח הדעת דהא אם אין הדבר בר שימור כלל כגון שהוא אבוד ואינו ביד אדם הרי אין היסח הדעת פוסל כלל הרי דמהות בר שימור אשר לדבר הוא הגורם פסול היסח הדעת שלו וע"כ ג"כ במה שהוא בר שימור הנה ג"כ כפי ערך היותו בר שימור כך הוא הפסול שלו ומה שהוא לפי עניינו בר שימור גדול כגון כלים דשבת שלפי עניינם ומעלתם דהם כלים מיוחדים לשבת הם בני שמירה גדולה ומעולה לכן פוסל בם גם היסח הדעת זוטר אשר לא יפסול כמוהו בכלים של חול דאינם בני שימור כל כך וע"כ שפיר נטמאו לגמרי דכיון דלפי האמת הם כלים של שבת ושייכות שלהם לשמירה גדולה והם בני שימור טפי לכן בעצם פוסל בם היסח הדעת זוטר טפי וע"כ כיון ששמרם רק בתורת חול ואפשר שהי' שם היסח הדעת זוטר אשר בחול אינו פוסל לכן שפיר הם טמאים לגמרי ודו"ק היטיב מאוד

שם חזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו, נ"ב ע' רש"י מגילה ג' א' ד"ה וישראל במעמדן דכ' עומדין על תמידי ציבור בשעת הקרבן כדתנן במס' תענית כ"ו א' תשמרו להקריב לי במועדו היאך שומר אם אינו עומד על גביו כו', עכ"ל ומשמע דיכול לשמור גם מה שביד חבירו כל שעומד על גביו ויש ליישב ובתענית שם ליתי' להאי לישנא שהביא רש"י ז"ל

שם ב' חומר בקודש מבתרומה כו', נ"ב ק"ק מדוע לא חשיב נמי הך דתוספתא שבת פרק י"ד יפה כח הקדש מכח תרומה שהקדש מציל כולו תרומה אין מציל אלא כדרך שמציל מחולין אולם כל הני דחשיב כאן רק מעלות טהרה נינהו ולא מעלות דעלמא דמעלות דעלמא איכא עוד טובי בקודש על תרומה וגם הך דשבת אפשר דאיירי ג"כ בהקדש בדק הבית כדמשמע לישנא דהקדש ואילו כאן איירי רק בקדשי הגוף

שם שמטבילין כלים בתוך כלים כו' אבל לא לקודש, נ"ב הוזכר כלים פכ"ה מ"ט וכן אחוריים ותוך ובית הצביטה כו' אבל לא בקודש שם בכלים מ"ז ומ"ט

שם שבקודש מתיר ומנגיב ומטביל ואח"כ קושר. נ"ב בתוספתא פ"ג אי' שבקודש מטביל ומנגיב ואח"כ קושר

שם כלים הנגמרים בטהרה, נ"ב בתוספתא פ"ג הוסיף אפי' בעזרה

שם הכלי מצרף כו' לקדש אבל לא לתרומה, נ"ב ע' רש"י נזיר ל"ו א' ד"ה ונגע עניין צירוף כלי בתרומה ואפי' בכלי חול מיהו שם איירי כשהדברים עצמן ג"כ מעורבין ע"ש שכ' דכיון דעריבי בחד מנא כו' וע"ע פסחים מ"ח ב' עניין צירוף סל ותנור לחלה וע' שו"ת נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ע"ה וע"ו וע' רש"י לקמן כ"ג ב' ד"ה פסל את כולן וע' שו"ת מהרי"ו דיני פסח סי' קצ"ג שכ' והעריבות שלשין בהן כו' וע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תפ"ח וע' ס' יריאים סי' קפ"ג דכ' דצירוף סל בחלה דווקא להחמיר מהני לצרף עיסות הנילושות פחות מכשיעור לחייבם בחלה אבל הי' בהן שיעור עיסה אין צירוף סל פוטר להפריש מזה על זה דלא אשכחן צירוף אלא גבי מעלות הקודש בחגיגה בפ' חומר בקודש דתנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה עכ"ל וכן הוא בראב"י' סי' קס"ו ע"ש ושוב מצאתי בס' תניא רבתי ה' פסח שכ' וז"ל ואחר אפי' יצרף הכל בסל אחד כו' והסל מצרפן לחלה דתני' רא"א הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה שנא' כף אחת הכתוב עשה כל מה שבכף אחת עכ"ל [ממקרא זה הא הוא דילפי' צירוף כלי בקדשים לקמן כ"ג ב' ומבואר דס"ל ז"ל דילפי' משם גם לתרומה וטבל דגם טבל קרוי קודש כמבואר בירושלמי מע"ש והוא חידוש גדול ודע דבחולין יש לדקדק דלא שייך כלל וכלל עניין צירוף כלי לצרף ולחבר הדברים שבתוכו עניין חיבור מה לשיוחשבו אחד וזה מדאמר בשבת צ"א ב' הא כל פירות אע"ג דאגידא קופה מגואי כו' ואי איתא מאי קושי' הא ר' יוחנן אמר רק בקופה מליאה חרדל ורוב החרדלין בחוץ ומיעוטם בפנים דפטור וא"כ י"ל דהטעם מפאת דהכלי מצרפן וחשיבי דבר אחד וא"כ ה"ל דבר אחד שמקצתו בפנים דפטור כמו בקשואין ודלועין ומשא"כ בכל פירות בחוץ ורק שהקופה בפנים מנ"ל דפטר וע"כ דלא שייך כלל עניין צירוף כלי בחולין ואין לחלק בכך ורק טעמא דר"י ע"כ גם בחרדל מפאת דהקופה עדיין בפנים וא"כ ה"ה בכל פירות בחוץ ודו"ק ואולם לחזקיהו שם דס"ל דקופה מליאה חרדל חייב כו' יל"ע אם במוציא כלי שיש בו חפצי קדשים הצריכין לכלי דאמרי' בהו דכלי מצרפן אי לא נימא דכיון דהכלי מצרף מה שבתוכו לקודש לעניין שבת נמי כחד חשיבי וכ"ז שיהיו מקצתם בפנים לא יתחייב גם על אותם שבחוץ דהוו להו כדבר אחד שמקצתו בפנים וכנ"ל וכדדרשי' הכתוב עשה כל מה שבכף אחת וע' מנחות כ"ד א' דאי צירוף כלי דאוריתא אמרי' לי' גם להקל ע"ש ועכ"פ שייך לומר מגו דמגו דמצרף לעניין טומאה כו' מצרף נמי לעניין שבת וע"ע בנדה ד' א' דקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית בית זה וטלטלוה בזוית בית אחרת ונמצא שרץ בזוית האחרת אמרי' שם דלא מחזקינן טומאה ממקום למקום ואילו בקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו ונמצא בה שרץ בזוית אחרת מחזקינן טומאה לטהרות הראשונות ולא חשבינן לי' ממקום למקום אף דהיו ג"כ ב' מקומות בהקיפה עצמה עש"ה בכל הסוגיא ועל כרחך דהקופה מחברת מה שבתוכה וחשיבא כולה מקום אחד ומשא"כ ב' זויות שבבית אין בית מחבר והוי ממקום למקום דו"ק וע"ע ירושלמי דמאי פ"א ה"א אלא כי אנן קיימין במעורבות ע"ש בפני משה דפי' במעורבות בקופה אחת והטעם שם משום חיבור ע"ש להלן בירושלמי אשכול שביכר כו' כולו חיבור כו' עש"ה: