גליוני הש"ס מועד שיג

שעה הית' וע' שאילת יעב"ץ סי' קי"א אם נוהג איסור סירוס בדגים ובע"ח שבים ע"ש שכ' בפשיטות לאיסור דאע"ג דכתי' בארצכם מ"מ ארץ כולל גם הים עכ"ל עש"ה וצ"ע מגמ' חולין קכ"ו ב' מתוך שנא' עכבר שומע אני אפי' עכבר שבים כו' ת"ל על הארץ ויל"ע ג"כ המסרס בע"ח בבית המקדש אי יחייב על הסירוס ע' מגילה כ"ב ב' דבארצכם דכתי' באבן משכית ממעט ביהמ"ק אולם שם יש סברא לחלק לכן אהני בארצכם למידרשי' למעט ביהמ"ק משא"כ כאן דאין סברא להתיר בביהמ"ק יותר מבעלמא אולי לא דרשי' בארצכם ויש לחלק עוד באופן אחר ואכ"מ להאריך וע' ספרא אמור פרק ז' בריתא י"א בארצכם חין לי אלא בארץ בח"ל מניין ת"ל לא תעשו בכל מקום שאתם עכ"ל ואולי הריבוי הזה מרבה גם ים וביהמ"ק לא לבד ח"ל וע' תוס' שבת ק"י ב' ד"ה תלמוד לומר מה שהביאו בשם השאלתות דח"ל ממילא נפקא דכיון דהוא חובת הגוף אין סברא לחלק בין ארץ לח"ל וע"כ דרשי' בארצכם אכל שבארצכם לא למעט ח"ל עש"ה וזה צ"ע מספרא הנ"ל וע"ע ב"מ קי"א ב' ת"ל בארצך כל שבארצך וע"ש בתוד"ה כל שבארצך דכתבו ג"כ כשאלתות הנ"ל עש"ה

שם בתולה שעיברה כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רס"ג

שם תוד"ה בתולה כ' קרי בי' יקיח, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב ס' ל"ח אות מ"ט העיר מגמ' קידושין ט' א' קרי בי' כי יקח דכתי' את בתי נתתי וגו' ע"ש ברש"י ד"ה מ"ט ומוכת דלולי קרא דאת בתי וגו' אין לקרות מיקח יקיח

ט"ו א' יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קל"ו כ' שאירע דבר כזה בימיו

שם מאין ולאין בן זומא, נ"ב כל' זה בירושלמי סנהדרין פ' חלק ה"ב מאיין ולאיין פינחס ועוד שם מאיין ולאיין גיחזי

שם אפקוהו למטט' ומחיוהו שיתין פולסי דנורא, נ"ב דוגמתו ב"מ פ"ה ב' אתיוה לאליהו מחיוה שיתין פולסי דנורא

שם אמרה אחר הוא, נ"ב עמ"ש בבית האוצר ערך אחרים דע"ש החילול שבת קראוהו חכמים אחר דחילול שבת הוא יציאה מעניין הישראליות ומקבל שם אחר דהוא שם עכו"ם ע"ש בארוכה וי"ל עוד דכיון דמחלל שבת בפרהסיא מומר לכה"ת ול' מומר דהוא מל' תמורה היינו שהוא מומר ומוחלף באיש אחר לכן קראוהו אחר ולפי"ז יהי' ראי' מכאן דגם מחלל שבת במידי דרבנן הוי מומר דמאי דעקר פוגלא ממישרא לכאורה הוא משאצל"ג כיון דלא הי' צריך לגוף הקציר' רק להראות לה שהוא פושע ומחלל שבת ואולי אף שלא הוצרך לגוף הקציר' מ"מ כיון שהוצרך לעניין המלאכה שבה שאילו לא הית' מלאכה לא תכירהו למחלל שבת והוצרך למה שהיא מלאכה חשוב זה צריך לגופה ויש לדון בזה מדברי המהרש"א ב"ב קי"ט ב' ד"ה בפרק הזורק עש"ה

שם א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך, נ"ב כזה חילין צ"ה ב' וע"ש וע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות מ"א דן מזה דמותר לפתוח חומש לראות הפסוק העולה ע"ד גורל ואין בזה משום בזיון ע"ש

שם ב' ירדה אש מן השמים וסכסכה ספסלו של רבי, נ"ב כזה סנהדרין ק"ד ב' ושם נאמר ולחכה אש בספסליהם

שם בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הקב"ה הניחו כו', נ"ב דוגמתו סנהדרין פ"ב ב', ק"ג ב'

ט"ז א' פרין ורבין כבני אדם, נ"ב והם ג"כ פרין ורבין מבני אדם ע' רשב"ם ב"ב ע"ג ב' ד"ה ה"ג שמעין בי מלכא וקטלי' מש"ש שהי' אותו שד מאדם הבא על השידה והי' דר בין האנשים וע' דוגמתו בכורות ח' א' רש"י ד"ה ה"ג הדולפנין כו' ע"ש מין דג ששמו דולפנין שהיא מתעברת מאדם

שם תוד"ה כבני אדם כ' ואיכא למימר דהוי בכלל הני, נ"ב פי' דישנים הוי בכלל ומתים כו' דשינה אחד מס' במיתה ברכות נ"ז ב' ומוציאין ריעי הוא בכלל אוכלין ושותין כו' דכלום יש שמכנים ואינו מוציא ע' יומא ע"ה ב'

שם ב' רש"י ד"ה לבוש בגדי מלכות כ' והאי נמי משתמש בבע"ח. נ"ב ע' פיה"מ להרמב"ם בפרקין דכ' ואסרו ב"ש הסמיכה לפי שהוא משתמש בבע"ח ומייגע עצמו גם כן בסמיכה כי סמיכה בכל כחו בעי' עכ"ל נ' דס"ל דיש בה משום ב' איסורים א' משתמש בבע"ח ב' משום טירחא יתיר' דאסורה ביו"ט וקצ"ע מהא דאמר לקמן ש"מ צדדין אסורין כו' ומוכח דהאיסור רק משום משתמש בבע"ח לבד

י"ז א' תוד"ה אף עצרת כו' כ' דוד מת בעצרת כו'. נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ע"ח וע' בליקוטים שבסוף שו"ת חכם צבי אות ה' עש"ה וע' ס' בנין אריאל בחלק בית מועד בדרוש לחג השבועות כ' דזה טעם המנהג לקרות מגלת רות בשבועות לפי שדוד מת בעצרת וא"כ נולד ג"כ בעצרת דהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום וע"כ קורין את מגלת רות לכבודו שכל עניין המגילה להודיע תולדות דהע"ה שבא מרות המואבי' כי מן השמים הסכימו על הדבר וסוף המגילה תוכיח שמסיימת בייחוס עד דוד וכמ"ש המפרשים עכ"ל ז"ל וע' שו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' ד' (דס"א ע"ב) שהקשה מדברי התוס' לעיל ט' א' ד"ה תשלומין דבשבועות לכ"ע תשלומין דראשון הם א"כ כיון שהיו אוננים ביום ראשון ולא היו ראוים בעצמותם א"כ לכ"ע לא הי' ראוי להיות להם תשלומין עוד וכן דקדק על ל' התוס' לעיל ד"ה יום טבוח דכתבו אפי' למ"ד תשלומין דראשון וק' דהא בעצרת קיימינן דהוא לכ"ע תשלומין דראשון ע"ש בזה בארוכה

י"ח א' מה לר"ח שאין קרוי מקרא קודש כו', נ"ב ע' תוס' ולכאורה נ' בפשיטות דמאי דאמר חוש"מ שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אין הכוונה דיש ב' הדברים יחד דיום א' דתוש"מ יש רק קדושה לפניו לבד ויום אחרון דחוש"מ יש רק קדושה לאחריו לבד ומכל אחד לבד הוא הפירכא דמה ראשון ושביעי שאין קדושה לא לפניהן ולא לאחריהן אסור כו' יום א' דחוה"מ שיש לפניו ויום אחרון דחוה"מ שיש לאחריו לכ"ש ואחרי שנאסרים יום א' ויום אחרון תו יום ב' דחוה"מ נמי הא יש קדושה לפניו יום א' וכן יום שלפני אחרון מצד לאחריו וממילא כל החוה"מ נאסר וע"ז אמר ששת ימי בראשית יוכיחו כו' והוא ג"כ עד"ז דהי' ראוי ליום א' בשבת ליאסר מפאת קדושה לפניו ויום ערב שבת מפאת לאחריו ושוב יום ב' מפאת לפניו כו' כל השבוע כנ"ל וע"ז אמר מה לששת ימי בראשית שאין בהן קרבן מוסף כו' וע"ז אמר ר"ח יוכיח שיש בו קרבן מוסף כו' והיינו דהא ר"ח אפי' חל באחד בשבת דיש קדושה לפניו או בערב שבת דיש קדושה לאחריו וגם יש בו מוסף ואפ"ה מותר וא"כ הא שפיר ר"ח יוכיח ושפיר הוצרך לפירכא חדשה מה לר"ח שאין קרוי מקרא קודש כו' וראיתי בגליון הש"ס להגרע"א ז"ל ציין כאן לעיין בתשובת מהר"י בן לב ואין הס' ההוא בידי אולי כתוב שם ג"כ כן

שם לא מסרן הכתוב אלא לחכמים כו', נ"ב ע' מה שכתבתי בגליון שבת מ"ט ב' ובכללים שלי הארכתי ביותר וע' שו"ת חכם צבי סי' ט' וע' נימוקי יוסף יבמות פרק יו"ד דל"א ע"ב מדפי הרי"ף מש"ש והכתוב מסרו לחכמים לדעת אי זהו דבר מפורסם כו' וע"ע כסף משנה ה' עכו"ם פי"א ה"ג מש"ש א"נ שהתורה לא פרטה דבר אלא אמרה ובחקותיהם לא תלכו ומסרה הדבר לחכמים והם ראו שאין לגזור על הקרובים למלכות וע"ע רש"י שבת ס"ט ב' ד"ה ה"ג הא כיצד ושמרו כו' וע"ע תוס' יומא כ' א' ד"ה אהיכא ושם ב' ד"ה אלא וע"ע כסף משנה ה' חמץ ומצה פרק ב' הלכה ב' וע"ע תוס' יומא מ"ה ב' ד"ה תמיד וע"ע תוס' שם נ"ד א' ד"ה. ובים דצורתא בדבריהם שם עמוד ב' מש"ש והשתא מדלא קאמר אלא כו' ש"מ דלא הדר בי'