גליוני הש"ס מועד שטו

שם הרביעי בקודש פסול והשלישי בתרומה, נ"ב מעין דוגמא לאלו הערכים של מעשר תרומה וקודש דבמעשר יש טומאת שני ובתרומה שלישי ובקודש רביעי יש בב"ב צ"ז א' לעניין שמרים לר"מ דבמעשר אף שני בנותן טעם ובתרומה אף שלישי ובקודש אף רביעי עש"ה וגם לרבנן דר"מ שם חלוקים כל אחד מהב' בערך אחד אלא דלדידהו הערכים במעשר הראשון בנ"ט ובתרומה אף שני ובקודש אף שלישי ע"ש

כ"ב א' כמאן מקבלינן כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת צמח צדק סי' ב' וע' מ"ש עליו בשו"ת שבות יעקב סי' ע"ד וע' שו"ת שארית יוסף סי' ע"ח דכ' דלא קיי"ל כהא דאמר דמקבלינן סהדותא מע"ה כר' יוסי רק כת"ק קיי"ל ואין מקבלין עש"ה שיש קצ"ע בדבריו וגם חידוש שלא הביא דברי התוס' דכאן דכתבו היפוך זה וע"ע ברי"ף ור"ן פסחים ס"פ ואלו עוברין וברא"ש שם וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' נ"ח

שם ב' ולא עוד אלא שאם אתה אומר לו טמא אומר לך שלי טהור ושלך טמא, נ"ב מטין זה ע"ז כ"ב א' דאמר אנא גמירנא טפי מינך

שם נעניתי לכם עצמות ב"ש, נ"ב כעין זה יומא כ"ב ב' נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש וע"ש בח"א למהרש"א ופירושו דשם לא יתכן כאן

שם הושחרו שיניו מפני תעניותיו, נ"ב ע' מסורת הש"ס וכזה ירושלמי שבת פ' במה בהמה ה"ד והשחירו שיניו מן הצומות

שם נאמן עם הארץ לומר פירות לא הוכשרו כו', נ"ב ירושלמי דמאי פ"ב ה"ג ובעל מסורת הש"ס בירושלמי שם לא ציין שם גמ' דכאן

שם תוד"ה טמא כ' כיון דלא שכיחי, נ"ב כמבואר ביומא ו' ב' וע' חידושי גור ארי' פסחים י"ז א' ד"ה בקיאים הם בטומאת מת

כ"ג ב' הוסיף ר"ע, נ"ב כל' זה כלאים פ"א מ"ג

כ"ד א' קרטבלא, נ"ב בנדה כ"ח א' אי' קטבלא ובמנחות נ"ז ב' קטבליא ובב"מ צ' ב' פרס לה קיטבליא ובכלים פט"ז מ"ד קטבוליא משיחסום כו' ובשקלים פ"ג מ"ד ומחפה בקטבלאות ועוד בכלים פכ"ו מ"ה עור קטבולין ובשבת קמ"א ב' וסך כל גופו שמן ומתעגל ע"ג קטבליא ושם ע"ט א' ההוא בקרטובלא

שם תוד"ה דאורייתא כ' כגון שצברו בכלי חול, נ"ב מוכח לכאורה דפשיטא לי' לתוס' דגם כלי חול מצרף ושצירופו רק מדרבנן וקשיא להו רק מדוע לא מוקי להך דוהוסיף ר"ע בהכי וע' פסקי תוס' במכלתין סי' ל"ג וגם צ"ע דמשמע מדברי התוס' דהך כגון שצרבן ע"ג קרטבלא דכאן היא קרטבלא כלי שרת וצ"ע דלא מצינו שיהי' קרטבלא דהוא עור שלוק כפירש"י כלי שרת וע' מנחות נ"ז ב' כגון שלש ע"ג קטבליא וברש"י עור ולא נקרא כלי שרת ע"ש גי' הב"ח

שם ב' או שתחב הוא לעצמו בכוש ובכרכר, נ"ב בתוד"ה לא צריכא הגי' מן התוספתא בכוש או בקיסם ואולם מצינו ל' תחיבה בכוש ובכרכר בשבת קכ"ב ב' במשנה את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו ושם קכ"ג א' תוחבין בכוש או בכרכר כו'

כ"ה א' אין חטאת ניצלת בצמיד פתיל כו' הא מים שאינן מקודשין ניצולין בצמיד פתיל, נ"ב פרה פי"א מ"א

שם חברייא מדכן בגלילא, נ"ב ע' ספר קרבן נתנאל סוף ר"ה

כ"ו א' הכתוב עשאן כולן חבירים, נ"ב ע' מהרש"א דהקשה דאי הכי בשאר ימות השנה נמי וצ"ע שהרי רש"י כאן תי' זה בפירושו בד"ה הכתוב עשאן חבירים ודע דנ' דאין כוונת הגמ' כאן להוציא המקרא מפשוטו לפרש תיבת חבירים על תלמידי חכמים רק הכוונה שפיר כפשוטה שכל ישראל מחוברים יחד כאיש אחד ואך מפאת עניין החיבור עצמו מחוברים כאיש אחד ברגל לכן גם עמי הארץ מקבלים אז מהות ועניין החבירות מן החבירים ע"י חיבורם עמהם ולכן הם כולם חבירים ברגל ודו"ק היטיב ולפי"ז יש אל יו"ט עניין זה שהוא מחבר הכלל ישראל יחד ואולי זה כוונת תוס' תענית ל' ב' ד"ה יום שהותרו שבטים דאדתנן שם לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו' ובגמ' ט"ו באב מאי היא אר"י אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבא זה בזה ובתוס' יום שהותרו השבטים זה בזה פי' דהיינו י"ט עכ"ל ולהנ"ל י"ל כוונתם דיש לט"ו באב עניין יו"ט ממש דהוא מחבר הכלל ישראל וכך בט"ו באב דהותרו השבטים לבא זה בזה ונתחברו בזה ישראל יחד שלא יהי' כל שבט נפרד בפ"ע לכן נקרא ג"כ יו"ט מפאת היות בו עניין יו"ט שהוא מחבר הכלל ישראל וע' ח"א למהרש"א כאן דהביא אהך דכאן ירושלמי דיליף הא דכולם חברים ברגל מקרא דירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שהיא עושה כל ישראל חבירים [והכוונה ג"כ כנ"ל דע"י שישראל שבה מתחברים יחד כשטחיות תיבת שחוברה מל' חיבור לכן מקבלים גם עמי הארץ מהות החבירות מן החבירים ע"י החיבור] ופריך מעתה בשאר ימות השנה ומשני לבד בשעה ששם עלו שבטים עכ"ל וא"כ כוונת המקרא לפי"ז ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו דהיינו שישראל מתחברים על ידה וקמפרש קרא ששם עלו שבטים שבטי י"ק וגו' ומתחברים בה יחד [והיינו ברגל] וא"כ הרי מבואר עניין החיבור במקרא בעניין השבטים שהשבטים מתחברים יחד וא"כ מדוקדק ביותר דיום ט"ו באב יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה היינו יו"ט דהוא ממש עניין יו"ט דיש בו ג"כ עניין זה חיבור השבטים יחד כעיר שחוברה וגו' ששם עלו שבטים וגו' ודו"ק

שם הזהרו שלא תגעו בשלהן, נ"ב ע' תוספתא פרק ג' שלחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו ואפי' בשבת ומשמע דדווקא שלחן משום דכתי' בי' תמיד אבל שאר כלי שרת שנטמאו לא היו מטבילין אותן בשבת ואעפ"י שהטבילה הית' בעזרה ע' רשב"ם פסחים ק"ט ב' ד"ה היכי מצי מטבלי' לי' מ"מ גזרו שבות זה גם במקדש וכדמצינו דכוותי' טובא

שם ב' כל הכלים כו' יש להם שניים כו', נ"ב ע' ס' בניין אריאל עה"ת סוף פ' מסעי במש"ש ודוחק לומר שהי' עוד ציץ אחר ואולי אין בגדי כהונה בכלל כלים דכאן אע"ג דבעלמא בגדי כהונה קרוים כלי שרת בל' חכמים ע' זבחים י"ג א' ושם כ"ד א' תוד"ה הואיל וע"ע תוספתא שקלים פרק ג' שתי פרוכות היו שם אחת פרוסה ואחת מקופלת נטמאת פרוסה פורסין את המקופלת ומזה וודאי אין קושי' דפרוכות לאו כלים נינהו רק בניין ע' כתובות ק"ו א' ועכ"ז צריך טעם מדוע בכלים חששו להצריך גם שלישיים ולא בפרוכות ואולי מפני שהכלים היו משתמשין בהן תדיר יותר שכיח בהו טומאה מבפרוכות וצריך להכין גם שלישיים

שם הטהור מכלל שהוא טמא, נ"ב יבמות ע"ג א' ע"ש דיש לו שם מובן אחר

שם מלמד שמגביהין אותו ומראין בו כו'. נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים קע"ח

כ"ז א' מה מזבח הזהב כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ע' ומש"ש דאש של מזבח הזהב לא הי' אש שלמעלה ולכן חשוב פלא מה שלא שלט בעץ ומשא"כ באש דמזבח הנחושת דהי' אש שלמעלה אין זה פלא ומביא ראי' מילמדנו פ' תרומה עש"ה הנה צ"ע לפי"ז דברי התוס' כאן ד"ה ושאין דהביאו אכאן תנחומא כך דרכי באש שלמעלה כו' ונ' שכיוונו לאותו הילמדנו עצמו המובא בתשב"ץ וההוא הרי קאי אמזבח הנחושת ע"ש בתשב"ץ וא"כ מה הביאוהו התוס' אכאן דאיירי במזבח הזהב וצ"ל דס"ל לתוס' מסברא דגם אש דמזבח הזהב הי' אש שלמעלה וקצת ראי'