גליוני הש"ס מועד שיב

מע"ש וח"כ תיקשי קישית הגמ' דכאן דאטו הנך שזכר תחנה הלכות שבת כו' לאו גופי תורה נינהו ואולי משום מקצועי בתורה חשיב רק להני שמונה דהנך דמעיקרא לא חשיב להו מקצוע בתורה כי הנך ובזה אין קושי' עוד דה"נ בב"ב קע"ה ב' ס"ל לר' ישמעאל דדיני ממונות לבד דהוא חד מהנך שמונה דינין הוא מקצוע היותר גדול בתורה ואולם יותר נ' דאבא יוסי דתוספתא קאי על הנך שמונה היינו שבת חגיגות מעילה דינין עבודות טהרות טומאות עריות וחשיב טהרות וטומאות בתרתי ואהך דמוסף עליהן ערכין כו' לא קאי כלל דקאי רק על העיקר היינו ח' הנ"ל דהוזכרו במשנה כאן ולא אהנך דמוסף כו' וגם י"ל דהך דמוסף עליהן אחרי אבא יוסי הוא שנשנה ומעתה הנך שמונה הם ממש שמונה דמתני' מלבד נדרים דמתני' דלא הוזכר כלל בתוספתא וממילא לא אתי לאפוקינהו וגם י"ל דהכוונה כאן רק על דברים כלליים דכל הנך הוזכרו הלכות כלליות של הדבר הלכות שבת חגיגות כו' ומשא"כ בנדרים דלא נאמר סתם נדרים רק היתיר נדרים והוא רק פרט אחד מדיני נדרים לא שייך למיקריי' גופי תורה והנה הא דחשבה התוספתא טהרות וטומאות בתרתי מורה דיש אמצעיות בטהרה וטומאה דיש דבר שאינו לא טמא ולא טהור ומצינו זה בטבול יום עמ"ש על הגליון פסחים צ' ב' וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' פ"ט עש"ה וגם י"ל דהכוונה פשוטה דטומאות היינו דיני דברים המטמאים וטהרות היינו דיני דברים המטהרים מטומאה כטבילה והזאה וטהרת מצורע והקרבת כפורים של מחוסרי כפורים ושוב עיינתי בתוספתא כאן פ"א ונאמר בו ג"כ כבהך דעירובין רק דנשמט מע"ש והוזכר בו גם הך דהיתיר נדרים כו' ויל"ע עוד בשבת ל"ב א' הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה כו'

שם אין דורשין בעריות בשלשה, נ"ב בחידושי אגודה הנדפסים עם מהרי"ו דפוס קאפוסט דס"א ע"ב כ' ראבי"ה ה"מ בימיהם שהיו לומדים על פה אבל אנו הלומדים דבר הכתוב אין לחוש לכל זה

שם מסורת הש"ס כ' תמיד ל"ב א' כו', נ"ב מגילה כ"ה א'

י"ב א' אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן כו', נ"ב אין הכוונה שברא את האור בלתי גנוז וכיון שנסתכל אח"כ בדור המבול כו' גנזו כי אין שייכות שינוי רצון וחידוש ידיעה אצלו ית' ואך הכוונה שבראו מיד גנוז ורק לפי שהבריאה והגניזה הם ב' דברים כל אחד מסבה אחרת כי הבריאה הוא מצד עצמו שרצה לבראות את האור והגניזה הוא מטעם אחר מפאת ידיעתו ית' מעשי דור המבול כו' המקולקלים לכן נקט לי' הש"ס בל' זאח"ז וכאילו היו הדברים בפירוד בזאח"ז בתחלה הבריאה ואח"כ הגניזה אבל באמת הי' הכל יחד ובראו מיד גנוז מפאת ידיעתו ית' מעשי דור המבול כו' וכן עד"ז מה שאמרו במדרש בראשית ברא אלקי"ם בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין כיון שראה שאין העולם יכול להתקיים במדה"ד חזר ושיתף מדת הרחמים שנא' ביום עשות ד' אלקי"ם ארץ ושמים ג"כ אין הכוונה שהי' שינוי רצון אצלו ית' חלילה ורק הכוונה ג"כ דברא העולם מיד במדה"ד ובשיתוף מדת הרחמים ורק לפי שיש לכל אחד סבה בפ"ע דבמדה"ד נברא בעצם לפי שראוי להיות כך בעצם נברא במדה"ד ושיתוף מדת הרחמים הי' מסבה אחרת לא עצמותית היינו מפאת העולם שאין יכול להתקיים במדה"ד לכן הוזכרו הדברים בל' זאח"ז כאילו הי' זה תחלה במחשבה מצד עצמותו וזה אחריו במעשה הבריאה בפועל מפאת שאין הנברא יכולים להתקיים במדה"ד אבל באמת הי' הכל ביחד ע' אדרת אליהו על התורה ריש בראשית וע' דוגמת זה ממש יומא כ"ב א' א"ר אשי שתי תקנות הוו מעיקרא סבור לא אתו כיון דחזו דקאתו ואתו נמי לידי סכנה תקינו לה פייסא כיון דתקינו להו פייסא לא אתו אמרי מי יימר דמיתרמי לן הדר תקינו להו מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור מערכה כו' ובתוס' שם הקשו דמנא לי' דב' תקנות היו דילמא מיד בבואם לתקן פייס התבוננו דיש לחוש שיהיו נמנעים מלבוא דיאמרו מי יימר דמתרמי כו' ותיקנו מיד עם תקנת הפייס דמי שזכה כו' ותירצו התוס' דכוונת ר' אשי גופי' באמת הוא כן ורק דכיון דלכל תקנה הית' סבה אחרת דתקנת הפייס הי' מפאת דאתו לידי סכנה ותקנת מי שזכה כו' הי' מפאת החשש שיאמרו מי יימר כו' לכן נקט להו בל' זאח"ז כאילו היו הדברים בזאח"ז בפועל שתיקנו תחלה פייס וכשראו שנמנעים מלבוא דאמרי מי יימר הדר תיקנו מי שזכה כו' אבל באמת הי' הכל מיד כאחת תקנת הפייס עם תקנת מי שזכה כו' עמו מפאת ההתבוננות דיאמרו מי יימר כו' עש"ה וכזה הוא גם כאן המאמר אור שברא כו' כיון שנסתכל כו' וכן הך דמדרש הנ"ל דהי' הכל בב"א באמת מפאת ההסתכלות כו' עש"ה ביומא ותראה כי הוא דומה בדומה ממש ול' ש"ס יומא הנ"ל הוא עוד רחוק יותר הרבה על הכוונה הנ"ל מהך דכאן ובמדרש הנ"ל דו"ק ותשכח ואין לנו פה עסק בנסתרות במה שכתבו חכמי האמת בעניינים האלה כי כוונתנו פה ע"ד הפשט ליישב הלשון שלא יהי' נראה חלילה כאילו הי' שינוי רצון וחידוש ידיעה אצלו ית' וע"ע דוגמא יומא נ"ג ב' וכי מאחר שר"א מלמדנו פעם ראשונה ושני' וברש"י כלומר מב' מקראות עכ"ל הרי דגם שם אמר הדברים יחד ורק לפי שהיו ב' לימודים שונים מב' מקראות קרי להו בל' זאח"ז פעם ראשונה ושני' ודו"ק

שם ב' ורוחות ונשמות שעתיד להבראות, נ"ב במהרי"ל ה' יוה"כ וז"ל אמר מהר"י סג"ל שהקשה ברוקח על מה שיסד הפייט דאמיץ כח במוסף טהור נשם מזבולך והלא ערבות הוא מקום הנשמות אשר עתיד להבראות ותי' דאיתא כו' דכל נשמה צריכה לבא בזבול טרם נפיחותה באדם עכ"ל

שם רש"י ד"ה להקדים שמים לארץ כו' כ' ה"א כאחת נבראו אלא שא"א לקרות שני שמות כאחת כו', נ"ב מעין דוגמא לסברא זאת בתוס' ב"ב כ"ה א' ד"ה וצבא השמים דכתבו וא"ת ואמאי לא נדע מקום תפלה מבית המקדש שהית' שם שכינה במערב וי"ל דמשם אין ללמוד דאע"ג דשכינה בכל מקום א"א להשים ארון וכפורת אלא מצד אחד עכ"ל והוא כהך דכאן דכמו דאמרי' שם דאין ללמוד ממה שהושם הארון במערב דשכינה במערב דאפשר דשכינה בכל רוח ואך הרי ההכרח שיושם הארון רק בצד אחד והושם במערב וכך כאן אומרים דאין ללמוד מן קדימת שמים לארץ דשמים קדמו בפועל דאפשר דשניהם נבראו כאחד ואך דהרי ההכרח להקדים אחד מהן והוקדמו השמים

י"ג א' אין לך עסק בנסתרות, נ"ב כזה תוס' סוטה ל"ד א' ד"ה עודם בשם הירושלמי יצתה ב"ק ואמרה אין לכם עסק בנסתרות

שם אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' מ"ה ומש"ש דאף שנצטוו בני נח בדינים אפשר שיהי' אסור ללמדם אלא מינייהו החכמים שבהם ילמדום במחכת"ה אישתמיטו לי' דברי התוס' דכאן ד"ה אין ובגוף הדין דכאן דאין מוסרין כו' ע' ס' באר שבע בסופו בקונטרס באר מים חיים סי' י"ד

שם ב' תוד"ה כתוב כ' ואע"ג שזה בחיות כתי' וזה בשרפים, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קע"ב

י"ד א' כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות, נ"ב כזה הוזכר ב"מ נ"ט א' בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות וע"ע פסחים נ' א' ומש"ש מל הגליון

שם ב' ובארצכם לא תעשו. נ"ב ע' חזקוני ויקרא פרשה כ"ב פסוק כ"ד דמ"ד וישסף שמואל את אגג שסירסו הוראת