גליוני הש"ס מועד שיא

חומרא וע"ע תוס' מנחות ס' א' ד"ה מנחת חוטא דכתבו ג"כ ואי בבניין אב איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן נקמצות ויש מהן למזבח ולכהנים תאמר במנחת כהנים כו' דכולה כליל ואין בה לכהנים ושמא לא חשוב לה פירכא עכ"ל ע"ש

שם ב' מי איכא מידי כו', נ"ב בס' בנין אריאל פ' ויקרא העיר דהא בז' ימי המילואים קרב קרבן תמיד ככתוב פ' תצוה ופרטות לא נאמרו עד ח' למילואים כמ"ש הרמב"ן וא"כ תיקשי ג"כ מי איכא מידי בעולת תמיד דמעיקרא תוך ז' לא בעי הפשט כו' ולבסוף בח' בעי כו' ע"ש

שם האי קרא היכי כתי' כו', נ"ב ע' שו"ת מהראנ"ח סי' ה'

שם תוד"ה מאי כ' ובפסחים גבי אמורי פסחים, נ"ב ע' גי' וב"ח וצ"ע דלא פריך הש"ס בפסחים שם כלל קושי' דמאי דהוי הוי

ז' א' סבר ר' יוסף למימר כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ו מש"ש לחכם אחד וז"ל ואני תמה ממך כי כבר הוכחתיך בקונדריסי הראשון על מיעוט השגחתך בהלכות שהן לפניך כו' ולא נוכחת כי בקונדריסך האחרון כתבת כי אינן נראין לחצאין הוא לכל הציבור וההלכה פשוטה לילדים שאינו אלא לאיש אחד שיש לו עשרה בנים עכ"ל והנה לא נדבר שם בתשב"ץ יותר מזה ומכותלי דברים אלו יש לקחת כי הכוונה על הסוגי' דכאן וכי הי' אותו החכם כותב בקונטריסו כי כוונת אין נראין חצאין דכאן היינו שאין כלל הציבור נראין חצאין וע"ז הוכיחו התשב"ץ כי ההלכה פשוטה לילדים שאינו אלא לאיש אחד שיש לו עשרה בנים וזו פליאה עצומה דזו אוקימתא דר' יוסף כאן ודחאה אביי ואוקמה לעניין לעניין מקמץ כו' והיינו שהפי' באמת כדברי החכם הנ"ל דאין הציבור נראין חצאין חבורה זו לעצמה וזו לעצמה רק כולן יחד ואותם שבציבור שאין ראויין לבא בחבורת אנשים כמקמץ כו' והיו נצרכין לבוא חבורה בעצמה אין נראין כלל ואולי הי' התשב"ץ ז"ל מפרש כפי' חביריו של רש"י כאן דאביי אקרא הוא דקאי אבל אין נראין חצאין דבריתא לפי האמת ג"כ פירושה כדר' יוסף וקושית אביי נשארת באמת על הבריתא גופה ועכ"פ כוונת ואין נראין חצאין דבריתא כן דמאן דאית לי' עשרה בני כו' ואולם מפני שהי' התשב"ץ ז"ל מפרש כפי' חביריו של רש"י הרי לא הי' לו לדחות דברי אותו החכם שהם אליבא דפירש"י בשתי ידים ע"ג

ח' א' סקרתא, נ"ב הוזכר גם בנזיר ל"ט א'

ט' א' ע"ז נאמר מעוות כו' עד לא יוכל להמנות, נ"ב כל' זה סוכה כ"ז א' במשנה

שם והאמר חזקי' נטמא ביום כו', נ"ב ע' מ"ש לפרש בזה פי' מחודש בשו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' ג' דנ"ח ע"א והנה פירש"י כאן וודאי ק' ההבנה דכ' עניין השלמה בקרבן נזיר טמא וזה ק' ההבנה לגמרי דמה עניין תשלומין יש שם ולענד"נ הפי' כאן דהש"ס פריך אהא דאמרי' דלר' יוחנן אם הי' חיגר בראשון הואיל והי' פטור בשעתו אין לו תשלומין וע"ז פריך דגם בשעתו לא הי' פטור דהי' עליו החיוב בשעת החיגרות להביא הקרבן כשיתפשט מחגרותו בו ביום וע"כ אף דלא נתפשט מ"מ כיון שהי' עליו עצם החיוב [לכשיתפשט] ממילא ביום שלאחריו שנתפשט בו שפיר יש לו להשלים החיוב כיון דגם בשעתו הי' עליו החיוב ודו"ק היטיב מאוד וע"ז מייתי הש"ס ראי' דגם בשעת החיגרות הפוטר מ"מ יש עליו החיוב להביא לכשיתפשט מהך דנזיר טמא דנטמא בלילה מביא והטעם דרק בנטמא תוך ז' דלא נטהר עדיין ה"ל חדא טומאה אריכתא ואין מביא ב' קרבנות על טומאה אחת ומשא"כ אם כבר נטהר אף שנטמא אח"כ בלילה בשעה שאינה ראוי' עדיין להביא בה קרבן מ"ש גם בשעת הטומאה הקדומה כבר הי' עליו החיוב להביא הקרבן כשיטהר מטומאתו וכיון שכבר הי' עליו חיוב הקרבן על הטומאה הזאת אין יוצא בקרבן שיביא על הטומאה השני' דא"ח לצאת ב' חיובים בקרבן אחד וא"כ הא אמרי' גם שם דגם בשעת היות דבר הפוטר והמונע יש עליו החיוב להביא כשיסתלק הדבר דאל"כ הא עדיין לא חל עליו החיוב כלל כיון דבשעת הטומאה אין ראוי להביא וכן בלילה וכיון דנטמא בנתים ועדיין אין ראוי א"כ הא עדיין לא נתחייב בקרבן כלל ומדוע יביא וע"כ דגם בשעת הפוטר היינו הטומאה יש עליו החיוב להביא כשיסתלק כנ"ל וא"כ ה"נ גם בשעת החיגרות החיוב עליו להביא כשיתפשט וכנ"ל וע"ז דחי הש"ס דטומאה שאני דבטומאה יש דבר זה דיש החיוב גם בשעת הטומאה מדגזרה תורה בפסח דיש לטמא תשלומין בפסח שני ואילו הי' פטור בשעתו למה צריך לתשלומין הא לא נתחייב כלל וע"כ דגזה"כ הוא דאף שהוא טמא בראשון מ"מ יש עליו החיוב גם אז להביא והטומאה נחשבת רק אריא דרביעא ומניעה מבחוץ ואין מסלקת גוף החיוב ונחשב שמחויב אלא שאין יכול ולכן צריך תשלומין ולכן דנין טומאה מטומאה דגם בשעת הטומאה דנזיר יש עליו מיד חיוב הקרבן ואין לדון משם לדבר אחר הפוטר כגון חיגרות דמטומאה לא ילפי' אעלמא כמבואר פ' מצות חליצה והמקשן הי' סבור דטעמא דר' יוחנן בהך דנטמא בלילה הוא מסברא דסברתו דגם בשעת הדבר הפוטר יש החיוב להביא כשיסתלק וא"כ הסברא הזאת הא שייכא גם בחיגרות וע"ז חדית לי' התרצן דבטומאה גזה"כ הוא דיש החיוב בשעת הטומאה וילפי' טומאה מטומאה ואין לדון משם אחיגרות וכמובן וע"ז פריך דלמ"ד דפסח ב' רגל בפ"ע הא אין ראי' מפסח כלל ע"ז דטומאה איננו פטור דהא שפיר אפשר דהי' פטור בראשון לגמרי וחל בשני חיוב חדש וע"ז מסיק דטעמא דר' יוחנן בנזיר שם משום דלילה אין מחוסר זמן וחל החיוב בלילה דנחשבת הלילה עצמה ראיי' להביא כיון דאין מחוסר זמן ומשא"כ כאן התפשטות החיגרות דהוא חסרון שפיר אין החיוב בשעת החיגרות להביא לכשיתפשט וא"כ כיון דהי' חיגר כל יום הא' הא הי' פטור בכולי' יומי' ותו לא שייך תשלומין כיון דלא נתחייב כלל בשעתו ודו"ק היטיב מאוד כי הוא פי' ברור לענ"ד כפתור ופרח בס"ד

שם תוד"ה כיון כ' ומיהו כיון כו', נ"ב עמ"ש להגיה בזה בשו"ת ראשית בכורים הנ"ל דמ"ה ע"א

שם ב' ואי זה זה ת"ח שפירש מן התורה, נ"ב בתוספתא פ"א מוסיף וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון ואומר לוה רשע ולא ישלם וצריך ביאור

י' א' ואין להם על מה שיסמכו, נ"ב בתוספתא פ"א מוסיף אבל חכם מתיר לפי חכמתו וצריך ביאור

שם והן הן גופי תורה, נ"ב כל' זה חולין ס' ב' וכריתות ה' א' ושבת ל"ב א' וע"ע אבות סוף פ"ג הן הן גופי הלכות

שם אמר רבא לכלהו אית להו פירכא, נ"ב ט' מסורת הש"ס ויש עוד כל' זה במנחות ס"ו א' וגיטין פ"ג א'

שם ב' ד"ת כו', נ"ב ל' היריאים סי' ת"ד ואע"ג דד"ת מד"ק לא ילפי' הכא גמרי' מיני' ושמא גמרא היא ואסמכוה אקרא עכ"ל

שם וכי זה חוטא וזה מתחייב, נ"ב כתובות ל"ג ב'

י"א ב' אלא אימא הן והן כו', נ"ב ע' תוספתא עירובין סוף פרק ח' הלכות שבת חגיגות ומעילה כהררין תלויין בשערה מקרא מועט והלכות מרובות ואין להן על מה שיסמכו כו' הדינין והעבודות והטהרות והטומאות והעריות ומוסף עליהן ערכין וחרמים והקדשות ומע"ש מקרא מרובה מדרש והלכות מרובות ויש להן על מי שיסמכו אבא יוסי בן חנן אומר אלו שמונה מקצועי תורה גופי הלכות עכ"ל התוספתא ומשמע דקאי על אלו הח' שזכר לפני הך דאבא יוסי והם א' דינין ב' עבודות ג' טהרות וטומאות ד' עריות ה' ערכין ו' חרמים ז' הקדשות ח'