גליוני הש"ס מועד שי

חגיגה

ב' א' ולעלות מירושלים להר הבית, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרל"ט מדוע עתה ירושלים גבוה מהר הבית

שם כאן כמשנה ראשונה כו', נ"ב ע' רמ"בם פ"ב מחגיגה ה"א ובנושאי כליו וע' שו"ת הרדב"ז ח"ה סי' אלף תנ"ב

שם ב' המדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם, נ"ב ע' מנחות ס"ד ב' אתא ההוא חרשא ע"ש ברש"י דאיירי בשומע ואינו מדבר וקרי' לי' חרש וצע"ק

שם תוד"ה לא כ' ועוד פרו ורבו אכולהו בני נח כתי', נ"ב כ"כ ג"כ בשאלתות פ' וזאת הברכה וז"ל ולא מיבעי' ישראל אלא אפי' עכו"ם מיפקדי אפ"ו דכתי' ואתם פרו ורבו עכ"ל וע' ס' בכור שור סנהדרין נ"ט ב' דכ' דהא דפטרינן התם ב"נ מפ"ו היינו משום דכי היכא דנשים פטורות מקרא דוכבשוה איש דרכו ליכבש אשה אין דרכה ליכבש ה"נ עכו"ם דלאו בני כיבוש נינהו כמבואר בסנהדרין שם נ"ט א' לכן ג"כ פטורים מפ"ו עכת"ד ולפי"ז לריב"ב דמחייב ביבמות ס"ה ב' נשים בפ"ו ה"ה דגם ב"נ חייב בפ"ו וכן לר' יוסף דמפרש ביבמות שם טעמא דרבנן דריב"ב מקרא אחרינא לא מקרא דוכבשוה שפיר ג"כ ב"נ חייב וע"ע בשו"ת ראבי' סי' קנ"א (דנ"א ע"ב דפוס קראקא) דכ' ג"כ דעבד מצווה בפ"ו ע"ש וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קל"ד

ג' א' דהוו גמירי הילכתא וספרא וסיפרי וכולה הש"ס, נ"ב ע' ברכות מ"ז ב' דתני ספרא וספרי והילכתא ובקידושין מ"ט ב' עד דתני הילכתא ספרא וספרי ותוספתא ובשבועות מ"א ב' דתנינא הילכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולי' הגמרא

שם טף למה באין, נ"ב מאי דקשיא לי' אקהילת הטף ולא קשיא לי' אמצות והגדת לבנך דליל פסח דציותה תורה להודיע לטף עניין יציאת מצרים פשוט דשם איירינן בקטן שיש בו דעת להבין שהרי יש בו דעת לישאל דבבן חכם היודע לישאל איירינן וכבריתא פסחים קט"ז א' חכם בנו שואלו וע"ש במשנה וע"כ שפיר יתכן שרצתה תורה שידעו גם הקטנים עניין יציאת מצרים ומשא"כ במצות הקהל דהמצוה להקהיל גם הקטנים ביותר שאין להם דעת לשמוע שפיר קשיא טף למה הן באין וע' מהרי"ל בסדר הגדה דכ' וז"ל ומאוד חביבה מצות הסדר דלא אשכחן דהקפידה תורה על תינוקות יותר מבלילה זו דכתי' והגדת לבנך אע"ג דכתי' גם בהקהל את האנשים והטף הא פריך התם על טף מה הן באין ליתן שכר טוב למביאיהן עכ"ל וע' ס' נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל פי' גוף מימרא דכאן דאין לה הבנה לכאורה דמה שייך לומר טף למה באין כדי ליתן שכר כו' ומה נתינת טעם הוא זה על ביאתם וא"כ הי' לתורה לצוות על כל שאר פעולה כדי לקבל שכר עלי' ואם אין טעם ומכוון בגוף הדבר איך שייך לומר שיבא ציווי על מעשה כדי לקבל שכר ופי' הגאון הנ"ל ז"ל שם דה"ק אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע א"כ טף למה באין פי' למה ציוה הכתוב להביא את הטף הרי ממילא יוכרחו להביאם כי בעלות כל האנשים והנשים מא"י למקדש וודאי שלא יניחו את הטף לבדם בביתם וא"כ הרי מאיליהם יביאו עמם חת הטף ולמה הוצרך הכתוב לצוות ע"ז וע"ז משני כדי ליתן שכר למביאיהן דלולי הציווי היו נחשבים בהבאת הטף אינן מצווין ועושין ומשא"כ עתה שנצטוו הן מצווין ועושין וגדול שכר המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה עכ"ד דפח"ח ושמעתי זה הפי' ג"כ בשם האר"י ז"ל ולא ידעתי מקומו בכתבי האר"י ואולם עדיין אינו מדוקדק לכאורה ל' טף למה באין דמשמעותו דהשאלה על גוף הביאה מה צורכה לא שהשאלה על מה שנצטוו על הביאה אולם מצאתי דוגמא גם לזה בזבחים ו' א' דאי ס"ד כיפרו שני למה הוא בא ובתוס' שם תימא כמה קרבנות אדם מתנדב ומביא זאח"ז מיד אעפ"י שכיפר הראשון כו' וי"ל דפריך שני למה חייב להביא עכ"ל הרי דמצינו ל' למה הוא בא ואין הכוונה להקשות על גוף הביאה מה צורכה רק הכוונה למה הוא מצווה ומחויב להביא וא"כ גם ל' למה באין דכאן שפיר יתכן פירושו למה נצטוו ונתחייבו להביאן

שם ליתן שכר למביאיהן, נ"ב גי' ס' יריאים סי' ר"צ להכפיל שכר מביאיהן ונ' הכוונה שיקחו שכר כפול עבור מה שבאים בעצמם ועבור מה שמביאים גם את הטף ואין חילוק איפוא במכוון בין גירסא זאת לגירסא שלפנינו

שם מרגלית טובה הית' בידכם ובקשתם לאבדה ממני, נ"ב מעין ל' זה ב"ב קכ"ג ב' מרגלית טובה הית' בידי ואתה מבקש לאבדה ממני וע"ש דיש לו שם מובן אחר מכאן

שם ב' איזהו שוטה כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' נ"ב

שם ר' הונא אמר עד שיהא כולן וכו' ר' יוחנן אמר אפי' באחת מהן, נ"ב דוגמתו יבמות פ' ב' וע"ע קצת דוגמא שבועות ט"ז א' ר' הונא אמר בכל אלו תנן ר"נ אמר באחד מכל אלו תנן

שם והלן בביה"ק אימר כדי שתשרה עליו רות טומאה, נ"ב סנהדרין ס"ה ב', נדה י"ז א'

ד' א' מי אצטריך קרא כו', נ"ב מה שמקשים בשם הגה"ק מהר"ח מסאנדץ ז"ל דנ"מ להניח זכר וטומטום ועבד ושיחרר הזכר את העבד דהשתא יש לטומטום ולעבד להביא קרבן אחד ממ"נ בין שניהם למ"ד ח"ע וחב"ח פטור מן הראי' ולמ"ד דחייב יש נפקותא הנ"ל בנקיבה וטומטום ועבד וכמובן קושי' זו כתובה בארוכה בס' רשמי שאלה בקונטרס השני אות א' דצ"ו ע"א דפוס ווארשוא שנת תקע"א עש"ה בארוכה בזה

שם אל פני האדון ד' כו' יצא זה שיש לו אדון אחר, נ"ב קצת דוגמא בתמורה כ"ט א' תשמרו להקריב לי' כו' לי ולא לאדון אחר

שם תוד"ה לא כ' אבל התם כיון דמית אגמ"ל דלא הוי עומד לשיחרור, נ"ב קצ"ע מפסחים י"ג ב' דאפי' נשפך הדם אמרי' עומד לזרוק כזרוק וע"ע תוספתא פרה פ"ג דס"ל לר"ש דאם אירע פסול בפרה אזי גם לפני פסולה אין מטמאה בגדים מפני שהיא נידונית על שם סופה ויש לדבר בזה ואין הגליון מספיק

שם ב' ר' הונא כי מטי להאי קרא כו' בכי, נ"ב דוגמתו סנהדרין ס"ה ב' וכשהי' ר"ע מגיע למקרא זה הי' בוכה ועוד שם פ"א א' כשהי' ר"ג מגיע למקרא הזה הי' בוכה ועוד שם ק"ג ב' ר' יונתן כי הוי מטי להאי קרא הוי בכי ובקידושין פ"א ב' ר"ע כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי

ה' א' יומא חד כו', נ"ב ע' שו"ת לחמי תודה למהר"י באסאן ז"ל סי' ה'

שם ב' ועל פרנס המתגאה על הציבור, נ"ב זה דבר אחד עם שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק דבירושלמי הובא בתוס' ברכות ל"א א' ד"ה ר' אשי דעוסק בצרכי ציבור כעוסק בתורה דמי ואולם אם הוא מתגאה על הציבור ואין עסק פרנסותו עם הציבור בנחת וענוה כראוי וודאי דאין לו מעלת עוסק בתורה וע"כ כיון דאפשר לו שלא להתגאות [ואז מה שהוא פרנס על הציבור ועוסק בצרכי ציבור הי' נחשב כעוסק בתורה] ומתגאה הא ה"ל ממילא אפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק ודו"ק

שם אתם הקבלתם פנים הנראים ואינם רואין תזכו כו', נ"ב דוגמתו בירושלמי פאה פ"ח ה"ח את פייסת למאן דמתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מתחמי יקבל פיוסך ועוד שם להלן כזה

ו' א' כל היכא דגדול פטור כו', נ"ב ע' מה שדימה לזה בשו"ת חכם צבי סי' קט"ז

שם אדרבה חגיגה עדיפא דאית בה שתי אכילות, נ"ב כזה מכות י"ז ב' וכלהו חמירי מעולה דאית בהו שתי אכילות יע"ע כזה פסחים ט"ז ב' וע"ש בתוד"ה שאין דר"א לא חשיב הך