גליוני הש"ס מועד שט

דבשבת לא יאכל עוד וה"ל טירחא לצורך חול ע"ש ע"כ אז הוא שיכול להוריד כו' וע"ע רשב"א ברכות ריש אלו דברים ד"ה וכבר קדש היום דכ' דכי מטי שקיעה ראשונה של חמה חשיב כיום הבא וכבר קדש היום בע"ש וכבר חל חיוב הבדלה במוצ"ש ע"ש וע"ע תענית כ"ט ב' ואם לא כבס בחמישי בשבת מותר לכבס בע"ש מן המנחה ולמעלה כו' ע"ש

שם ב' חוץ מאבל וחולה, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב מאו"ח סי' כ"ו

שם לכל אומרים להם שבו חוץ מאבל וחולה, נ"ב דסד"א דנהי דאין אבל וחולה חייבין לעמוד עכ"ז אם עמדו והתחילו כבר בכבוד הנשיא הוי בזיון אם ישבו מעתה בלי נתינת רשות קמ"ל וע' דוגמתו עירובין ס"ג א' שאני התם דאתחילו בכבודו, כן י"ל לענ"ד וע' תוד"ה לכל

שם יום ראשון, נ"ב ע' חידושי הרמ"ה סנהדרין י"ט א' דכ' וכשמברין אותו כדקיי"ל כל ג' ימים אסור לאכול משלו כו' ע"ש בגליון שתמה ע"ז ואולי הית' גירסתו כאן כל ג' ימים וגוף עניין הבראה ל' השאלתות פ' חיי ומחייבינן לאברויי' במיכלא ובמשתיא לפכוחי צערי' עכ"ל ומ"ש ובמשתיא לכאורה אין מבואר כאן ונ' כוונתו להך דפ"ק דכתובות עשרה כוסות תיקנו חכמים בבית האבל ע"ש בשאלתות

שם הוות קבכיא ביתירתא עלי', נ"ב ל' השאלתות פ' ויחי ועבדא עלי' מילתא יתירא

שם זה שעבר עביר' ושנה בה, נ"ב בתד"א פרק ד' איתא בכו בכו להולך זה שעבר עביר' ושנה בה ושילש בה ולא חזר בו ולא עשה תשובה על אותו תבכו כו' ונ' דפליגי בפלוגתא דרבי ורשב"ג אי בתרי זימני הוי חזקה או בתלת

כ"ח א' מה פרה אדומה מכפרת אף כו', נ"ב ל' השאלתות פ' פרה מה פרה אדומה מכפרת ומעלת ישראל מטומאה לטהרה אף מיתתן של צדיק ם מכפרת על ישראל עכ"ל נ' דבא ליישב הקושי' מהך דיומא ב' א' דפרה לאו בת כפרה היא וע"כ הוסיף לפרש דהא דאמר כאן דפרה מכפרת היינו שמטהרת ולטהרה קרי לה כפרה אבל אינה כפרה ממש וע' זבחים פ"ח ב' כתונת מכפרת על שפיכות דמים שנא' ויטבלו את הכתונת בדם וברש"י טבילה היינו כפרה עכ"ל היינו דסתם טבילה היא טהרה וטהרה היינו כפרה כמו כאן דמכונה טהרה בשם כפרה וע"ע משנה סוף יומא דמוכח דקרי לכפרת יוה"כ מקוה עש"ה וע"ע ברכות ט"ז א' למה נסמכו אהלים לנחלים לומר לך מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות ונ' הכוונה ג"כ דאהלים של תורה מכפרין על עוונות האדם וזהו עניין ההעלאה שמעלין אותו מכף חובה לכף זכות וע' רש"י מנחות ק"י א' ד"ה אין צריך דת"ת מכפר על עוונות ע"ש וא"כ הרי ההיקיש והדמיון בהך דברכות כפרת אהלים לטהרת נחלים ממש כהך דכאן דמקיש כפרת מיתת צדיקים לטהרת פרה ול' השאלתות מה פרה אדומה מכפרת ומעלת את ישראל מטומאה לטהרה דומה להך דברכות מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה ואם גם לא תרצה לפרש הך דברכות על כח כפרה של ת"ת רק ידמה שהמאור שבה מחזיר למוטב או שע"י מה שנודע לו האסור והמחויב עי"ז עולה מכף חובה לכף זכות מ"מ הא חזינן בהך דברכות היקיש העלאה מכף חובה לכף זכות לטהרה וא"כ שפיר יש להקיש ג"כ כפרה לטהרה דכפרה וודאי הרי היא העלאת המתכפר מכף חובה לכף זכות

שם מכרת דיומי כו', נ"ב ע' רמז לכרת דיומי בס' קרבן חגיגה סי' י"ד

שם חיי בני ומזוני לא בזכותא כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' רפ"ז

שם אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, נ"ב בתשב"ץ מנהגים סי' תקכ"ט כ' אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו פי' וקיום מצוות בידו כשהצדיק נפטר מן העולם בא מלאך אחד ומזכיר כל מה שלמד לשמה ועל זה אמרינן אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו עכ"ל ונ' דמפרש אשרי מי שבא לכאן וקיום תלמודו בידו שהי' צדיק וקיים מה שלמד ואז מזכירין אותו שם כל מה שלמד וממילא גוף תלמודו ג"כ בידו כמשמעו ומגמ' דכאן לכאורה סתיר' קצת לפי' זה ויש ליישב

שם ב' נשי דשכנציב אמרן מותא כי מותא ומרען חיבוליא, נ"ב בזכרוני מאחד מספרי מהר"ז מרגליות ז"ל שפי' דכך היו אומרים על מי ששכב זמן רב ביסורים ומת מתוך יסוריו וע"ז היו מקוננין כי המיתה שלו שוותה למיתת שאר בני אדם כי אין חילוק במיתה אך היסורין שהיו לו הם ריבית כי על לא תשימון עליו נשך תירגם אונקלוס לא תשוון עלוהי חבוליא והוסיף בשם הגאון מה"ו סענדיר מסאטנוב ז"ל שהוסיף טעם מדוע נשי דשכנציב דווקא אמרו כך וזה עפ"י ש"ס פסחים קי"ב ב' אל תדור בשכנציב משום דליצני הוו ומשכו לך בליצנותא ובש"ס ע"ז י"ח ב' קשה היא הליצנות שתחלתה יסורין וסופה כלי' וע"כ בשכנציב דווקא הי' שכיח שבא עליהם יסורין ומתו מתוך היסורין שזה עונש הליצנות וע"כ נשי דשכנציב דייקא קוננו כך מותא כי מותא ומרעין חיבוליא עכ"ד דפח"ח וגם אני מצאתי תיבת חיבוליא כל' הגמ' על ריבית בשאלתות פ' בהר וז"ל וכי מוזיף אסור לי' למישקל ריביתא וחיבוליא דכתי' אל תקח מאתו נשך ותרבית עכ"ל: