גליוני הש"ס מועד שח

משום רגל אפ"ה עולה עכ"ל נ' מדבריו דאסור לו לאבל לכוון שמה שאינו מספר הוא גם משום איסור אבילות דזהו נגד שמחת יו"ט רק באם צריך להסתפר ומונע מזה צריך שיחשיב שעושה זה רק משום איסור יו"ט דו"ק ותשכח דאל"ה הל"ל אע"ג דבלאו אבילות נמי לא הי' מסתפר משום רגל לחוד ודו"ק היטיב

כ' א' מאי לאו אסיפא לא ארישא, נ"ב ע' נוב"י חאו"ח סי' י"ד

שם תוד"ה מה כ' ומויעש לאביו אבל כו', נ"ב ע' שאלתות פ' ויחי וז"ל דאילו מאן דמית לי' מיתא מיחייב למיתב עלי' באבילותא ז' יומין דכתי' ויעש לאביו אבל שבעת ימים ודילמא שאני יעקב משום דהוי חשוב עבדו לי' מילתא יתירא אלא מהכא דיתיב ר' חייא כו' כדאמרי' כאן בגמ' ומ"ש השאלתות דדילמא מילתא יתירא עבוד כזה לקמן כ"א א' וע' לקמן כ"ו א' תוד"ה משכם ומשילו

שם כ' דאין למידין מקודם מ"ת, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שכ"ח וצע"ק דהא הא דאין אדם מקנה דשלב"ל לא ילפי' לי' משום קרא וע"כ דסברא היא וא"כ מדוע יהי' חילוק בין קודם מ"ת לאח"כ ולדעת האומרים דטעמא דדשלב"ל הוא משום אסמכתא יש ליישב לפמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל ח' אות ט"ו דבדיני ב"נ אסמכתא קניא עש"ה ואולם דברי השו"ת הרא"ש עצמם צריכים טעם דהא הא דאסמכתא לא קניא סברא הוא ולא מקרא וא"כ ראוי שגם בדיני ב"נ יהי' כן וגם צ"ע אם יש ראי' מדיני ב"נ עכשיו לקודם מ"ת ואכ"מ ובכללים שלי הארכתי מאוד בעניין אין למידין מקודם מ"ת וע"ע שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשכ"ח וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' כ"ו

כ"א א' עיקר מרירא חד יומא הוא, נ"ב הטעם דאבילות הוא היפיכיות לשמחת החג כטעם והפכתי חגיכם לאבל וע"כ כמו שבשמחת החג אמרו לעיל ט' א' עיקר שמחה חד יומא הוא כן להיפוך כו'

שם תוד"ה דחי כ' ושמא הואיל והנביא אמר לו מות ימות הרי הוא כמת, נ"ב זה חידוש דמפאת דיודעין וודאי דימות עפ"י נביא לכן כל העומד למות כמת דמי וחשוב ככבר מת ושייך להתאבל עליו וע' דוגמת זה דעומד למות כמת ממש בב"ר פ' נח פרשה ל"ב דדואג התיר אשת דוד מפאת דדוד מורד במלכות שאול וחייב מיתה ועומד למות כאילו כבר מת ואשתו מותרת עש"ה וע' מראה הפנים בירושלמי סנהדרין פרק ב' הלכה ג' ד"ה דם נידה ייחס כסברא זו לדוד עש"ה ולא הביא דברי הב"ר הנ"ל וע' תו' ב"מ קי"ד ב' ד"ה אמר לי' לאו כהן כו' עש"ה וי"ל ביישוב קושיתם ג"כ דא"נ כלל לסברא דפ"נ דוחה רק דכיון דהי' ברור לו שיחייהו לכן עומד לחיות כחי ואינו מטמא כלל

שם ב' תוד"ה מקום כ' פירשו בה"ג כו', נ"ב ז"ל הבה"ג ה' אבל וכמה מקום קרוב עשרה פרסי סאגיא דחד יומא כיון דאילו שמע ביומא קמא הוה מצי מייתי כמא דהוה איתי' מעיקרא דמי עכ"ל ושוב ראיתי שגם ברי"ף כאן הובא לשון זה

כ"ב ב' תוד"ה ולשמחת כ' דאין שמחה בלא אכילה ושתי', נ"ב לעיל ט' א' בגמ'

כ"ג א' אלא יושבין ודומין, נ"ב ל' הבה"ג ה' אבל אלא יושבין ודוין

כ"ד א' אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה, נ"ב בבה"ג ה' אבל הוסיף אבל דלא קרע או דשקיל ממזיי' חייב מיתה עכ"ל

כ"ה ב' ואתהפוך כרעייהו כו' והיינו דא"ר אשי לאו בר קיפוק חליץ כו', נ"ב ע' חידושי אגדות למהרש"א ד"ה חלש דעתי' וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"ה ע"ש שהובא שם ראי' ממהרש"א זה דכי היכי דלא חליץ ה"נ לא מייבם ע"ש ואין כאן אפי' רמז ראי' ולא עלה כזה על דעת המהרש"א מעולם וא"ל דא"כ הי' ראוי שיענשו ג"כ שלא יוכלו לייבם דאל"כ הא יש עדיין הוראת השארת הנפש בייבום דז"א ודקדוק כזה בורכא היא דהמהרש"א כ' רק דכיון דהחליצה והייבום בהם הוראה להשארה לכן נענשו בהמנע מהם דבר המורה על ההשארה יען הוציאו מפיהם ל' המורה חלילה נגד ההשארה וע"כ מדה כנגד מדה עונשם בהמנע דבר המורה ההשארה וע"כ די בזה במה שנענשו בהמנע החליצה שיש בה הוראה זאת וה"ה שהי' אפשר וודאי שיענשו בהמנע הייבום שלא יהיו ראוין לייבם ולא יענשו בהמנע החליצה ואך כך נגזר שיענשו בחליצה ואין קושי' בזה כמובן אבל וודאי לא עלה על דעת המהרש"א כלל שאין ראוין לא לחליצה ולא לייבום ושנענשו בהמנע שניהם וז"פ ולא ניתן לכתוב מגודל הפשיטות

שם כי נח נפשי' דר' יוחנן פתח עלי' כו' קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים כו', נ"ב מעין זה דפטירת צדיק נמשל לביאת השמש ביומא ל"ח ב' אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנא' וזרח השמש ובא השמש כו'

שם אתחמיאו כוכבי ביממא, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' רי"ט וז"ל על הבן הנולד סמוך לחשיכה והי' נראה יום והיו נראים כוכבים קטנים מאוד נ"ל כי יש לסמוך על הכוכבים כו' אעפ"י שלפעמים משתנים סדרי בראשית כדאמר במועד קטן כ"ה ב' אתחזי כוכבי ביממא זהו כשהיו יודעים בבירור שהיום גדול אבל סמוך לחשיכה אין לתלותו אלא בהווה עכ"ל וע' יבמות קכ"א ב' אין מזכירין מעשה נסים

כ"ו א' שנקרע, נ"ב בס' יריאים סי'] ט' איתא "שנשרף"

שם לא אמרו אלא בזרוע, נ"ב ע' רש"י וע' שו"ת חכם צבי סי' י"ז ושו"ת שבות יעקב סי' פ"ד

שם כיון שהגיע לצופים קורע, נ"ב כזה מכות כ"ד ב' כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם

שם ב' ואם לא הודיעו כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' קצ"ח

שם תוד"ה אמר בסה"ד כ' ואין כאן בל תשחית, נ"ב ע' שלטי הגבורים ע"ז פ"ק דף של"ג ע"ב מדפי הרי"ף אות ב' עש"ה וע' תוס' ב"מ נ"ט ב' ד"ה וקרע בגדיו דכ' דאיכא למימר דלצערא בעלמא הוא דעבד הכי וצ"ע דאם אין חיוב בדבר מדינא הא אית בי' משום בל תשחית

כ"ז א' מן המנחה ולמעלה, נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' קי"ט הטעם דמן המנחה ולמעלה כבר חל קדושת שבת וע"כ כשחל יו"ט או ר"ח במוצ"ש נדחה צדקתך מפניהם שכבר חלו הם ומהא נמי איכא למילף מדתנן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר סוכתו אלא מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל יו"ט האחרון אלמא מן המנחה ולמעלה כיומא דמי עכ"ל וכזה שם ג"כ סי' ק' ע"ש ועפי"ז מובן ג"כ הך דפסחים נ' ב' העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה ושם צ"ט ב' לא יאכל אדם בע"ש וימים טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה וי"ל ג"כ דאין הטעם מפאת ששיערו דבאותו הזמן דייקא אם יאכל לא יתאו' לאכול בלילה רק הטעם דמקמי הכי אין עליו חיוב שבת עדיין ואין לו למנוע אכילתו מפאת כניסתו לשבת כשהוא תאוה ורק מן המנחה כו' דחל כבר קדושת שבת הוא דחל עליו ג"כ חיוב זה לראות לאכול סעודת שבת בתאוה והוי דוגמת ל' יום דלפני יו"ט דחל עליו חיובי יו"ט וכנודע אולם ראיית ס' הפרדס מהך דסוכה מ"ח א' אבל מוריד את הכלים כו' יש לדחות דלאו משום חלות חיוב יו"ט אז הוא דמוריד די"ל דמקמי הכי ג"כ הי' חייב אלא דא"א להוריד תחלה כיון דעדיין הוא זמן אכילה ושמא יצטרכו לו כליו באכילתו בסוכה ורק מן המנחה ולמעלה דאינו זמן אכילה עוד כמבואר בשבת קי"ח א' קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית כו' מן המנחה ואיליך שוב אינו מדיח