גליוני הש"ס מועד שז

גדלות וע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' נ"ג מש"ש אהך דכתובות ק"ב ב' ממאי דבגדולה עסקי' כו' דאין הכוונה גדולה ממש בת י"ב שנים כי הדבר הזה אינו תלוי בגדלות רק שתהא בת דעת ותוכל להשמר מרציחה ומבחנת בקמים עלי' כו' ונוכל לומר כשהגיעה לפעוטות דמקחן מקח וממכרן ממכר דיש להן דעת גדלות הנזכר וכן הדעת מכריע דמה לי בת י"ב או בת י"א אם היא בת דעת אין זה לא קניין ולא קידושין ולא עונש ולא מתן שכר עכ"ל ואם דבקצת דוכתי מפרשי' לא גדול גדול ממש כו' ע' יבמות מ"ז א' ועמש"ש בגליון מ"מ מלבד אלה יש עוד דוכתי שלא הוצרכו לפרש היכא דהעניין מוכיח דאין הכוונה אגדלות ממש וכן הוא בשם קטן וע' שבת קמ"א ב' לא יצא קטן במנעל גדול והכוונה שם קטן בקומה לא קטן בשנים וע' קידושין ס"ה א' במשנה דקרי לאם ובת גדולה וקטנה וע"ע שם ס"ד ב' במשנה וע' סנהדרין ע"ו ב' והמשיא אשה לבנו קטן דהכוונה עד לפני פרקו שנה ולא כל זמן הקטנות כשאר קטן סתמא ובכתובות י"א א' הגדול שבא על הקטנה והקטן שבא על הגדולה כו' והכוונה שם בגדול אבן ט' וקטן פחות מבן ט' וכן בגדולה הכוונה אבת ג' וקטנה פחותה מבת ג' ע"ש וע"ע סנהדרין ק"ד א' שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן כו' וברש"י ולא קטן וקטנה ממש אלא שעומדין על פרקן וראויין הן להוליד כו' ע"ש

שם ר"ל הוי מנטר כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ו חדר ד'

שם שלו נידוי, נ"ב דעת הרמב"ם דלאו דווקא באומר אדרבה רק כל המנדה למי שאינו מחויב נידוי אותו המנדה ב"ד חייבין לנדותו ע' שו"ת הריב"ש סי' ל"ד דדווקא במנדהו בהחלט אבל אם אמר לו לפני המעשה בגזירת נידוי שלא יעשה המעשה ההוא אין מנדין אותו דשמא לאיים עליו הוא דאמר ולא כיוון לנדותו וכן אם הי' המנדה שוגג וטועה בדין וסבור שמחויבין נידוי על מעשה ההוא אין ב"ד מנדין אותו שאין ב"ד מנדין השוגגין ע"ש

שם ומהני בי' כו', נ"ב ע' פירש"י וע' כזה בירושלמי סנהדרין פ' חלק ה"א דבר אחר וכמסמרות נטועים מה מסמר הזה את קובעו אעפ"י שאת חוזר ונוטלו ממקומו מקומו ניכר כך כל מי שפשטו ידיהם הרבים בו אעפ"י שחזרו וקירבו אותו סופו ליטול את שלו מתחת ידיהם ע"ש בפני משה

שם ב' שנפרעין ממנו, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' ס"ט אריכות בעניין חכם שנידה כל אנשי העיר דאין הנידוי מזיק לבניהם ע"ש ויש לדקדק קצת גם מכאן דאמר שנפרעין ממנו ומשמע ממנו ולא מבניו ע' כזה תענית ל' ב' ועמ"ש בגליון שם

שם מקצת היום ככולו, נ"ב ע' ר"ן בפרקין [דף ר"צ ע"ב מדפי הרי"ף] דכ' דבשמע שמועה ביום ל' לא חשיבא שמועה רחוקה דלא אמרי' בכי הא מקצת היום ככולו דהא וודאי שמועה ביום ל' הוי ע"ש ונ' כוונתו דנהי דמקצת היום ככולו מ"מ אין מקצת האחר כלאחר זמן רק אכתי יום ל' הוא והוא יום אבילות ולכן השמועה בו שמועה קרובה היא וצ"ע בזה בנזיר ו' א' דאמר דמפאת מקצת היום ככולו יום ל' דנזיר עולה לכאן ולכאן במקבל עליו ב' נזירות עש"ה וע"ע תוס' קידושין ל"ט א' ד"ה עד דכ' וי"מ שהקב"ה דיבר עם יהושיע ביום ל' דאבל משה כו' ואע"ג דאין שכינה שורה מתוך עצבות מ"מ מקצת היום ככולו עכ"ל ולפי' זה משמע ג"כ דמקצת האחר איננו זמן אבילות עוד מדהית' שכינה שורה בו ודו"ק

שם רש"י ד"ה סבר כרבנן כו' כ' ולא הוי אונס כו', נ"ב ע' נוב"י חאו"ח סי' י"ד

י"ח א' ברית כרותה לשפתים, נ"ב דוגמת ל' זה נדה נ"ח ב' ברית כרותה לו שכל המוללו מריח בו

שם ב' מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי דלמא שלא ברצון חכמים עבדי, נ"ב כזה גיטין מ"ה א' וגם שם היא קושי' דאביי כמו כאן

שם לא מיבעי' לארס דלא קעביד מצוה, נ"ב ע' ביצה ל"ו ב' וע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ב אות א'

שם אין כותבין ספרים כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' י"ג

י"ט א' שבת עולה ואינה מפסקת רגלים מפסיקין ואינן עולין, נ"ב ל' השאלתות פ' חיי שבת עולה ואינה מפסקת מ"ט עונג הוא דכתי' בי' רגלים מפסיקין ואינן עולין מ"ט שמחה כתי' בהו וכ"ה בבה"ג ה' אבל וע' תוס' לקמן כ"ג ב' ד"ה מאן דאמר דכתבו כן וחידוש שלא הביאו דברי השאלתות והבה"ג וע"ש בשאלתות עוד דכ' בעניין הפלוגתא דמתני' לעניין עצרת ור"ה ויוה"כ וז"ל ברם צריך עצרת בזה"ז דיום אחד הוא ור"ה ויוה"כ נמי מבטלו גזירת שבעה או לא מי אמרי' רגל דהוי ז' מבטל גזירת ז' אבל הני דחד יומא אינון כשבת דמי או דילמא שבת עונג הוא דכתי' בי' אבל הני כיון דאית בהו שמחה כרגלים דמו ומפסיקין ת"ש דתנן רא"א משחרב ביהמ"ק עצרת כשבת כו' ר"ג אומר ר"ה ויוה"כ כרגלים מ"ט כיון דהוקשו כל המועדים כולם זה לזה אפי' ר"ה ויוה"כ וכ"ש עצרת דאיקרי רגל ואיקרי חג ואית בי' שמחה עכ"ל ומבואר בהתחלת דבריו דיש חיוב שמחה בר"ה ויוה"כ ומסיום דבריו מוכח להיפוך וגם מ"ש על עצרת דאיקרי חג צ"ע דגם ר"ה איקרי חג וכמ"ש הפוסקים ומקרא מלא בכסה ליום חגנו ואולי כוונתו דיוה"כ דאית בי' שמחה מבטל כו' ונוסף עליו ר"ה דאיקרי חג וכ"ש עצרת דאית בי' תלתא דאיקרי רגל וחג ואית בי' שמחה ובגוף הדבר אי יש חיוב שמחה בר"ה האריכו האחרונים ובטח כבר הובא בהם גם דברי השאלתות ובמס' סופרים פי"ט ה"ו מפורש ואין מזכירין בו (ביוה"כ) לא מועד ולא שמחה שאין שמחה בלא אכילה עכ"ל וכזה לעיל ט' א' אין שמחה בלא אכילה ושתי' וכזה גם בתוס' מנחות פ"ב א' ד"ה אינו וד"ה הנסכים דאין מביאין עולות ממע"ש משום דכתי' בי' שמחה ואין שמחה בלא אכילה ע"ש וע' ס' הפרדס לרש"י סי' קע"ו פלוגתא אם לומר בר"ה ותתן לנו מועדים לשמחה ע"ש ובס' יריאים סי' קכ"ז כ' דיש בר"ה חיוב שמחה וביוה"כ נמי הי' ראוי להיות אלא מדכתי' ועניתם וגו' מכלל שהוציאו מדין שמחה עכ"ל וע"ע שו"ת מהרי"ל סי' קכ"ח וז"ל ואתה כתבת דשבת הוי טפי שמחה מימים נוראים לא כי הא קמן דהוו כרגלים ופסקו אבילות ז' ול' משא"כ בשבת כו' וכל קולי דשמחת יו"ט של ר"ה כמו שאר יו"ט ומקרא קודש הוא אלא שאין בו הלל וכן שש ושבע של פסח נמי מטעם מעשה ידי טבעו בים עכ"ל כוונתו דמה שאין אומרים הלל בר"ה זה אין מורה על שאין בו שמחה דהא ה"נ בשש ושבע של פסח אין אומרין הלל ואעפ"כ אית בי' שמחה אולם עדיין צע"ק דבפסח מיהת מדלגי דלוגי משא"כ בר"ה אין אומרים הלל כלל וגם גוף הדבר שכ' דע"כ אין אומרים הלל בפסח משום מעשה ידי טבעו בים לא ידעתי מקורו דהך דמעשה ידי טובעים בים הוא בסנהדרין ל"ט ב' ולא נאמר שם לעניין הלל ע"ש וטעם שאין אומרים הלל בפסח רק ביום ראשון מבואר בערכין י' ב' דהוא משום דימי פסח אין חלוקין בקרבנותיהן ע"ש אולם בזכרוני מס' תניא רבתי דכ' בשם המדרש דע"כ לא נאמר שמחה בתורה בפסח משום מעשה ידי טבעו ביה וע"כ נאמר בסכות ב"פ שמחה בתורה להשלים שמחת פסח החסיר' עכ"ד וה"ז כעין יום שלישי שנכפל בו כי טוב להשלים כי טוב החסר בשני ואלה הדברים מתאימים גם עם דרך אמת ואכ"מ וע"ע ברבינו יהונתן על הרי"ף עירובין ס"פ בכל מערבין דכ' כ"ש בשמחת יו"ט של ר"ה ושל יוה"כ עכ"ל הרי דפשיטא לי' דיש גם בר"ה ויוה"כ שמחת יו"ט

שם ב' דקא נהגא מצות שלשים ברגל, נ"ב בשאלתות פ' חיי שם איתא אבל לעניין שלשים עולה מ"ט משום דאין תספורת ברגל אע"ג דהא דלא מספר לאו משום אבילות הוא אלא