גליוני הש"ס מועד שו

אסור בתשמיש אמר מבנים ולפי שרחקוהו אחיו אמר יהי רצוי אחיו ולפי שמנודה אסור בסיכה ברכו וטובל בשמן רגלו ולפי שמנודה אסור בנעילת הסנדל ברכו ברזל ונחשת מנעליך עכ"ל א"כ יש מקור משם לאסור מנודה בסיכה אולם יוקשה אאיבעי' דלקמן מנעילת הסנדל ותשמיש המטה

שם תוד"ה לא אשארא כ' וא"ת ואמאי לא פשוט מר"א כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' פ"ו תי' דר"א מוחרם הי' ולא מנודה עש"ה ומה שהקשה שם מדוע לא סקלו את ארונו י"ל בפשיטות משום דאחר מיתתו מיד עמד ר"ע ואמר הותר הנדר ומה שאמרו שכל המתנדה ומת בנידויו ב"ד סוקלין את ארונו היינו אם לא התירו הנידוי אחר מיתתו והוא מנודה עדיין בשעת הסקילה אבל בהתירו אין לסקול כיון דעתה אינו מנודה עוד וע"ע שו"ת הרשב"א שם ח"ד סי' רכ"ט וסי' רס"ה

ט"ז א' ומנלן דמשמתינן דכתי' אורו מרוז, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקצ"ט דכל דבר שמשמתין עליו משמתין גם לאשה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ע"ש וכן הוא בנימוקי מהרמ"מ שבסוף שו"ת מהרי"ו דס"ה ע"ב ד"ה דין שמרת פנינה כו' וכ"ה בשו"ת הרא"ש כלל ל"ט אות ה' ונ' דצריכין להיקיש זה רק למ"ד דמרוז גברא רבה הוי דאז הי' ה"א לומר דכיון דרק באיש כתי' אין ללמוד אשה מאיש ודו"ק וע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' ע"א דנידוי וחרם שניהם דרבנן כי שניהם מדברי קבלה ממקרא אחד דרשו אורו ארור וגו' ומש"ה ספיקם להקל ע"ש וכ"כ שם עוד לעניין נידוי בסי' ס"ט ע"ש וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ע"ב עש"ה

שם דאכיל ושתי בהדי' וקאי בד' אמות דידי' דכתי' יושבי', נ"ב ט' שו"ת הריב"ש סי' קע"ג הביא תשובת רב האי גאון וז"ל הכי חזינא דמוחרם אסור לדבר עמו ולישב לפניו בתוך ד' אמות כו' עכ"ל ומשמע דגריס כאן ויתי"ב תחת וקאי וגירסא זו מדוקדקת יותר מדיליף לי' מתיבת יושבי' דהיינו ישיבה ואכילה ושתי' נמי ישיבה מיקריין ע' תוספתא סוטה פרק ג' אין ישיבה אלא אכילה ושתי' והנה אם המנודה מותר לישב בתוך ד' אמות של איש אחר פשוט דאסור משום לפני עור עכ"פ דמכשיל את האחר בעביר' דאם הוא תוך ד' אמות דאחר הרי גם האחר תוך ד' אמותיו והאחר הרי אסור להיות בד' אמותיו וצריך להתרחק ממנו ואולם יל"ע אם איננו גם איסור עצמיי דכיון דעניין הנידוי הוא ריחוק מישראל י"ל דכשם שאחרים מחויבין להתרחק ממנו כך הוא צריך לקבל ע"ע ריחוק מאחרים דגם עליו חל חיוב הריחוק דוגמת מצורע דהאיסור עליו לבא במחנה ישראל ויש נ"מ בזה אם מותר המנודה להיות בד' אמות דקטן דמשום לפני כו' י"ל דשרי דנידוי דרבנן ואיסור דרבנן שרי להאכיל בידים לרשב"א ואם היא חיוב עצמיי להתרחק מישראל גם הקטן ישראל הוא וחייב להתרחק ממנו וגם אי נימא דבמהלך אין לו ד' אמות ע' יו"ד סי' של"ד ש"ך ס"ק ט"ו א"כ יש נפקותא להיכא דהמנודה הולך והאחר עומד או יושב בד' אמותיו אי שרי דמעתה הרי אין האחר בד' אמות שלו כיון דהוא הולך ואין לו ד' אמות ומשא"כ הוא הרי ישנו בד' אמות של האחר כיון דהאחר עומד או יושב ויש לו ד' אמות וא"כ אי משום לפני כו' שרי ואם הוא איסור עצמיי שמחויב הוא להתרחק מאחר אסור ודו"ק היטיב ויש לדון בזה מדברי התשב"ץ בתשובה ח"ג סי' רי"א עש"ה בסוף הסי'

שם ומנלן דנייצינן ולייטינן, נ"ב ע' תוס' לעיל י"ד ב' ד"ה מהו שינהוג

שם ומנלן דכפתינן ואסרינן, נ"ב ע' רמב"ם ה' רוצח פ"ה ה"ו ובהשגות הראב"ד וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי י"ד

שם ה"מ לממונא אבל לאפקרותא לאלתר כו' ולהלן ה"מ לממונא אבל לאפקרותא עד דחיילא כו'. נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ח אות ד' וצ"ע

שם תלמיד שנידה לכבודו כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ח אות א' וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ל"ג בארוכה וכנראה שלא ראה תשובת הרא"ש הנ"ל וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' קפ"ח

שם מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר, נ"ב צ"ע אם זה רק בהלכה דאילו באגדה מצינו בב"ב קמ"ה ב' דקרינן לבעל אגדה עתיר פומבי דהוא פרהסיא וע' סיפרי ראה פיסקא פ"ז בסתר לאמור כו' עש"ה

שם רש"י ד"ה זו עשירית האיפה שלו כ' שמביא כהן הדיוט כשמחנכין אותו כו'. נ"ב ע' רש"י מנחות ק"ח א' ד"ה ומותר עשירית האיפה

שם ב' עייא, נ"ב ע' השמטות מנמוקי הגרי"ב דמאי פ"ג מ"ב דכן הי' דרכם לפעמים להחליף ח' בע' וע' בח' וכמו במשנה שם נאמר שאינו מעושר אלא מניין והוא כמו שאינו מחוסר אלא מניין וכן ברבה תולדות קורין לחתירתא עתירתא וכן מצאתי בחידושי רמ"ה סנהדרין ו' ב' ד"ה ור"ש בן מנסיא שכ' דחי"ת ועי"ן מתחלפות דכתי' חמדתו וכתי' מיכה א' ויקח מכם עמדתו עכ"ל ושוב מצאתי עוד בפי' הראב"ד על הת"כ פ' קדושים פרשה ב' בבא ט' שכ' ג"כ דע' ות' מתחלפין והביא לזה שם ראיות רבות מאוד עש"ה וכ"ה עוד בחידושי הרמ"ה סנהדרין ק"ג א' אהך דויחתר לו ע"ש וכ"ה עוד בס' תניא רבתי בפי' ההגדה וז"ל ופתרון ויפסח נוכל לפרשו כמו ויפסע כו' עכ"ל וע"ע רש"י ביצה ז' א' ד"ה דפחיא דכ' דהוא כמו דפעיא ע"ש ומצאתי עוד אריכות בזה ברמב"ן עה"ת דברים ב' פסוק כ"ג ע"ש מ"ש ועל דעתי העוים הם החוים כו' ומורגל הוא בלשון ומה עויא (צ"ל עייא] אומר בדבר זה על ר' חייא כו' עש"ה וע"ש במיני תרגימא להגאון הרי"פ ז"ל שדיבר בהך דכאן ובדברי המהרש"א בח"א כאן עש"ה וע"ע ביצה ל"ב א' מאי חרניות א"ר יהודה ערניות והוא ג"כ חילוף ע' בח' וע' תוס' ב"מ נ"ט ב' ד"ה זה תנור של עכנאי דכ' יש דגרס חכנאי וכן בירושלמי וחכן זה נחש עכ"ל ואולם בבבלי נקרא נחש תמיד עכנא והטעם ג"כ כנ"ל דע' וח' מתחלפין ושם עכנא כמו חכנא וע"ע בר"ש כלים פ"ב מ"ב דכ' אביונות כמו חביונות והיינו דכמו דע' וח' מתחלפין כך א' וח' מתחלפין דא' וע' שוין במבטא וגם מתחלפין לרוב כמ"ש בגליון שבת ע"ז א' וע"ע ירושלמי תרומות פ"ג ה"ב אית תניי תני משיטחנו ואית תניי תני משיטענו וי"ל דשניהם קיבלו ל' אחד רק דנחלקו אם העין מתחלפת בחי"ת או להיפוך ויש כה"ג פלוגתא בקבלה בל' דומה במקומות רבות וכמ"ש ברשימותי

שם אחרונים מכלל דאיכא ראשונים, נ"ב דוגמתו נזיר י"ט ב' והימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים

י"ז א' צורבא דרבנן עביד דינא לנפשי' במילתא דפסיקא לי' נ"ב ה"ה בדבר השייך לבני העיר אם ידוע לרוב בני העיר או לטובי העיר עבדי דינא לנפשיהו ומוציאין מיד המחזיק בלא ב"ד ובלא עדים אחרים, שו"ת הרא"ש כלל ו' אות כ"ג וע"ע בהך דכאן בשו"ת שבות יעקב סי' קס"ז

שם מאי דקמן דאתא האידנא האי סבא בבי מדרשא דהא כמה שני לא אתא, נ"ב דוגמתו כתובות ס"ז ב' אדהכי אתאי אחתי' דרבא דלא חזי' לי' תליסרי שני כו' אמר מאי דקמא וע"ע דוגמתו קידושין ע' ב' ר' מתנא לא חויי' לנהרדעא תליסר שני ההוא יומא אתא כו'

שם במכה לבנו גדול הכתוב מדבר, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' רכ"ב דכ' דהאי גדול היינו בן כ"ב שנה ובן סורר יוכיח שעברו עליו י"ג שנה ויסרו למשפט כל ג' חדשים עכ"ל ומ"ש בן כ"ב שנה נ' כוונתו לגמ' קידושין ל' א' חנוך לנער כו' משיתסר עד עשרים ותרתין ע"ש ברש"י דמוכח כדברי ה"ק הנ"ל ומצינו בכמה דוכתי בגמ' תיבת גדול דאין הכוונה ממש אשיעור