גליוני הש"ס מועד שה

עליו כההיא דשואלין ודורשין כו' ע"כ אסור להספיד מפאת שעי"ז יהי' גרעון בשמחת יו"ט הבא וע' פסחים ו' א' וצע"ק

שם אין חופרין כו', נ"ב ע' רש"י ותוס' וע' נוב"י חאו"ח סי' ט"ז

שם בחגך ולא באשתך, נ"ב ל' הבה"ג ה' מועד בחגך ולא בחג אשתך עכ"ל נ' דמפרש תיבת חג מל' שמחה והכוונה ושמחת בשמחת עצמך ולא בשמחת אשתך

ט' א' ביום עשתי עשר יום מה יום כולו רצוף אף עשתי עשר כולן רצופין, נ"ב דוגמתו כריתות י' א' ששים יכול בין רצופין בין מפוזרין ת"ל יום מה יום רצוף אף ששים כולם רצופין

שם ודילמא ימים הראויין, נ"ב ע' דוגמא בתוס' יבמות ג' ב' ד"ה ל"ת שיש בו כרת בדבריהם שם ד' א' דאת כל שער, מיקיים בשער דהיתיר דהכוונה כל שער הראוי לאפוקי ראשו וזקנו דאסורים לגלח וע' סנהדרין ע"א אדרא"א עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת אין נעשית עיה"נ משום דלא מיקיים בה את כל שללה תקבוץ והול"ל נמי דמאי כל שללה כל שלל הראוי היינו שמותר לשורפו וצ"ל דר"א לית לי' סברא הנ"ל דמפרשי' ראוי רק בעי' כל שללה ממש

שם דאחיל להו עון דיוה"כ, נ"ב ק' דהרי דרשו ק"ו דהוא דאוריתא וא"כ מדוע הוצרך למחילה ומה עון הי' בו ע' שו"ת חות יאיר סי' רל"ו ועמ"ש על הגליון נזיר ב' ב' וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ע"ב ומש"ש דמה שהי' מקים המשכן ומפרקו בכל יום ואפי' בשבת לא הי' נחשב בונה משום דהוי בניין לשעה צ"ע דסוף סוף כיון דהי' במשכן עצמו נלמד מזה עצמו דחשוב מלאכה כיון דכלהו מלאכות ממשכן גמרי' והרי הי' זה במשכן ולולי מה שהי' במשכן שהיו נוסעים וחונים הרי לא הי' צריך לראי' כלל דאין בניין לשעה מלאכה דהא בכל מלאכות בעי' מלאכה המתקיימת ע' שבת ק"ב ב' במשנה ושם ק"ג א' רש"י ד"ה דחק קפיזא ושם ב' בגמ' אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת ושם ק"ד ב' דכותב בדבר שאין מתקיים פטור ובתוספתא שם דה"ה על דבר שאין מתקיים ושם צ"ד ב' תוד"ה וכי וכ"ה בכל המלאכות וכמבואר בדוכתי טובי והספק רק כאן מפני הנסיעה והתני' שהי' במשכן דיחשיב מלאכה גם בבניין לשעה וא"כ נהי דאמרי' דהנסיעה אינה מבטלת הבניין משום דכתי' על פי ד' עכ"ז נלמוד מן ההקמה והפירוק בימי המילואים דיחשיב גם בניין לשעה מלאכה

שם אנשים של צורה הם, נ"ב ע' פירש"י וע' תענית ט"ז א' רש"י ד"ה אדם של צורה ושם לא הי' אפשר לו לפרש כפירושו כאן וכמובן עש"ה

שם ב' כאן במצוה שא"א לעשותה כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ק"ו

י' ב' פרקמטיא כל שהוא אסור, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ג אות ד'

י"א א' ליטעון גופא ולא ליטעון פוריא, נ"ב ע' ב"מ קי"ג ב'

י"ב א' שהן עקורות ואין למודות זו מזו, נ"ב שמואל כי דריש בחולי דמועדא מילי דשריין דריש ואזיל כל מילי דשריין וכד דריש מזלי דאסירן דריש ואזיל כל מילי דאסירן עכ"ל השאלתות פ' וזאת הברכה והכוונה דכיון דאין למודות זו מזו ע"כ הוצרך לדרוש כל מילי דאסירן דמעצמינו לא נוכל לדון דבר מדבר בדימוי מילתא למילתא וכן במילי דשריין

שם אמר אביי נקטינן הלכות מועד כהלכות שבת יש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחלה, נ"ב כעין זה סנהדרין ס"ז ב' אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהן בסקילה ויש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחלה

שם ב' לימא שמואל כיחידאה ס"ל, נ"ב ע' מגילה י"ח ב'

שם אין לו מה יאכל הוי, נ"ב בשאלתות פ' וזאת הברכה וז"ל את"ל חיטי אסור דלא פסדן אין לו מה יאכל מאי מי אמרי' כיון דסגי לי' למיזף אסור א"ד כיון דבעי למיזף עציבא לי' מילתא ולא מיקיים ושמחת בחגך כו' ת"ש דרב חצדו לי' חצדא כו' עכ"ל ומוכח דלולי ושמחת וגו' לא הי' מועיל מה שאין לו כיון דאפשר ללוות וע' ספרא ויקרא פרק י"ח בריתא א' ואם לא תגיע ידו די שה אין אומרים לו ללוות וע' ערכין ל' ב' והשיגה ידו יד עצמו שלא ילוה כו' וע' ב"מ קי"ב א' יכול אפי' אין לו כו' ונ' ג"כ דאיירי ביכול ללוות דאל"כ פשיטא ומה יעשה ואולי ה"א דאסור לו לקחת הדבר מיד האומן וע"ש בראשונים

י"ג א' דהא איכא שכר פעולה כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ס'

שם ב' ואמאי קרי לי' חילקא דשקל חלקיהו, נ"ב ע' נדה ס"ב א' דגריסין שניטלו קליפתם נקראים חלוקות נפש והוא קצת כשם חילקא דכאן

י"ד א' למזונות דברי הכל מותר, נ"ב ע' פירש"י דהוי אונס וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' רס"א מש"ש ועוד מקמץ ובורסקי נמי כו' ויש לדבריו ראי' מכאן דהא כאן נמי אסור לצאת מארץ לח"ל ואעפ"כ למזונות חשבינן לי' אונס וע' מה שדן מכאן בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' כ"א וכ"ה בשו"ת חוט המשולש טור ג' סי' י"א בשמו וכבר קדמו בזה ברוקח סי' קצ"ז

שם ב' דנין ד"נ, נ"ב ע' בס' בנין אריאל עה"ת פ' שופטים דקדק מדברי רש"י דבן סורר אינו נסקל במועד וע"ש שכ' בטעמו דבאמת הוא מלאכה ע' תוד"ה ממנעי אלא דהמצוה דוחה וע"כ בן סורר דאם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין כמבואר בסנהדרין פ"ח ע"כ הוי כהך דכתובות מ' אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל ואינו דוחה עש"ה

שם נמצאת מענה את דינו, נ"ב כזה סנהדרין ל"ה א', קי"ב א', ב"ק צ"א א'

שם והא כ"ג דכל השנה כרגל לכ"ע דמי כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' צ"ג

שם תוד"ה מהו כ' הא ליכא אלא עשה ואין עשה דוחה עשה, נ"ב ע' גי' הב"ח וע' שו"ת מהראנ"ח סי' ס"ב דהועתקו שם דברי התוס' כמו שהם בתוס' דכאן ולא כפי הגהות הב"ח

שם כ' ושמא מסוטה ילפי', נ"ב כן נ' ג"כ מרש"י סנהדרין פ"ה א' ד"ה ואחר מי התירו דהיתיר קללת נידוי נלמד מסוטה

ט"ו א' אבל חייב בקריעה דא"ל רחמנא לבני אהרן לא תפרומו מכלל דכ"ע מיחייבי, נ"ב ע' ריב"א עה"ת פ' שמיני ד"ה ובגדיכם לא תפרומו שכ' תימא אמאי מפקי קריעה למת מויקרע את בגדיו שהוא דברי קבלה תיפוק לי' מהכא מדהזהיר קריעה לכהנים מכלל דישראל יש להם לקרוע על מת שמאותו טעם מפיק רש"י שאבל אסור בתספורת מן ראשיכם אל תפרעו ותי' הרב ר' אליקים כו' ע"ש והוא פלא גדול דאישתמיט להו במחכת"ה גמ' דכאן דיליף באמת חיוב קריעה באבל מן לא תפרומו כי היכי דיליף לעיל י"ד ב' איסור תספורת מן ראשיכם אל תפרעו ולקמן כ' ב' אמר רק קריעה דמעומד מנא לן דכתי' ויקם איוב ויקרע את מעילו אבל לא יליף גוף חיוב הקריעה משם

שם ב' ספוקי מספקא לי', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ח אות ה' וצ"ע

שם תוד"ה ורחיצה כ' אמאי לא בעי מהו בסוכה. נ"ב ע' חזקוני עה"ת פ' וזאת הברכה עה"כ ברוך מבנים אשר כ' כשעשה ראובן אותו מעשה סיפר אשר המעשה לאחיו אמרו כך אתה מוציא דבה על אחינו הגדול ונדוהו בא משה והתיר נדויו כשם שאומרים למנודה ארור כך אומרים למתירו ברוך ולפי שמנודה