גליוני הש"ס מועד שג

שם לא ימכור אדם ס"ת כו', נ"ב ע' שו"ת יד אלעזר סי' ע"ו אם היכא דצריך למכור ס"ת אם יש איסור למוכרו לעכו"ם ע"ש שהאריך והעלה לאיסור ולא הוצרך לאריכות בדבר פשוט כזה וע' שבת קכ"ז ב' שחלץ ר' יהושיע תפיליו ברחוק ד' אמות קודם שנכנס לבית עכו"ם מטעמא דשלא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה ע"ש וכ"ש ס"ת דקדישא טפי מתפילין ועוד שהרי אפי' יודעין בעכו"ם זה דמכבד התורה ומייחד לו מקום ולא יבא לידי בזיון מ"מ הא לא שייך חזקה בעכו"ם ושמא למחר יתקלקל בזה ויבזה הספר או יאבדנו חלילה וע' מהרי"ל ה' מזוזה דף רל"ה ע"ב ד"ה אמר לי מהר"י סג"ל דאסר למסור מזוזה לעכו"ם שרצה לקובעה במזוזת מבצרו ואסר אפי' במקום איבה וחשש תקלה ח"ו עש"ה וע' שו"ת ח"צ הנוספות בסוף הספר סי' ב' ועמ"ש על הגליון שבת קט"ז ב' וזה א"צ לפנים שאסור למכור רק אני חוכך לומר דהרואה מי שמוכר חלילה חייב לקרוע כדין הרואה בזיון כתבי הקודש וכמבואר במועד קטן כ"ו א' ואם דהוזכר שם רק ראיית שריפת וקריעת ואיבוד ס"ת ע"ש אולי מסירת ס"ת לעכו"ם עוד גרע טפי וע' תוס' פסחים י"ג א' ד"ה ושורפין דנסתפקו דמותר לשרוף תרומה מה"ת אף דאסור לטמאה ע"ש הרי דאם היא במציאות בטומאה גרע טפי מאיבודה לגמרי וה"נ דכוותה וכמובן ולעניין ס"ת של יחיד ג"כ דינו כס"ת של רבים לעניין איסור מכיר' ולהיות צריך עילוי קדושה בדמיו וכן בביהכ"נ של יחיד מה דינו עמ"ש בזה בשו"ת חוט המשולש טור א' סי' ז' וע"ע שם טור ג' סי' ל"א עש"ה בכל התשובה

שם ומכר ס"ת או בתו, נ"ב למאי דנקט בתו כחדא עם ס"ת יל"ע אם מותר למכור בתו כדי ללמוד תורה ולישא אשה כי היכי דשרי למכור ס"ת עבור זה וע' תוס' גיטין ו' ב' ד"ה ויתנו עש"ה

שם ב' ורבנן אי איכא למיחש כה"ג נמי איכא למיחש משום ברוב עם כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית י"ג דהאריך דיש מעלה לקבוץ גדול על עשרה משום ברב עם כו' עש"ה וחידוש שלא הביא גמ' דכאן

שם וא"ר יהודה מעשה בביתוס בן זונין כו', נ"ב דוגמתו ב"ב י"ג ב' ותוספתא שבת פרק ד'

שם תני ישהא, נ"ב היינו דתני מרחיק ד"א ומגיה דצ"ל ישהא כדי הרחקת ד"א ומעין דוגמא בירושלמי פאה פ"ה ה"ב אית תניי תני אם נטל את החמישית כו' ואית תניי תני אם שהה ליטול את החמישית כו'

כ"ח א' לא ניחא לכו דאחי' דכתי' ושונא מתנות יחי', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ע"ד אות מ"ב דמי שרוצה למכור ס"ת כדי לישא אשה ויש מי שרוצה לתת לו מעות במתנה שיהי' לו לישא אשה ולא יצטרך למכור הס"ת מותר ומחויב לקבל וע"ש עוד דבקבלת צדקה אין לעני לחוש משום ושונא מתנות יחי' כיון דיותר ממה שבעה"ב עושה עם העני כו' עש"ה וע' ירושלמי שקלים פ"ה הט"ו איתהוון סבין ביומינון דמאן דהוי יתיב לון מריש שתא ועד צומא רבא הוו נסבין בתר כן לא הוו נסבין כו' ונ' דמר"ה ועד יוה"כ היו מקבלין לפי שהם ימי הדין ע"כ רצו לזכות בימי הדין את הנותנים במצות צדקה שתגין עליהם וע"כ לא חשו אז משום ושונא מתנות כו' וע"ע בס' בנין אריאל עה"ת פ' לך שכ' דשונא מתנות יחי' שייך רק כשנותנין לו עבור חשיבות תורתו אבל כשנותנים לו מטעם אחר לית לן בה ע"ש ודבריו צ"ע מגמ' ב"ב י"ג ב' וגם מקידושין נ"ט א' וגם מרשב"ם ב"ב קל"ח א' ד"ה כאן בצווח מעיקרא וע"ע פסקי ריקאנטי סי' ס"ו

שם ואין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין לתוכו מצודות, נ"ב כל' זה בהיפוך הסדר במכות י' א'

שם בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן כו', נ"ב עמ"ש בגליון שבת י"א א' בשם היריאים

שם ב' זה המשתמש במי ששונה הלכות, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ע"ה

כ"ט א' מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה, נ"ב ומקבל שכר על עסקו בהוצאה כו' כאילו עסק אז בתורה, כן הוא ברש"י מנחות צ"ט ב' ד"ה שביטולה של תורה

שם והשיב לא נאמר אלא ושב כו', נ"ב ע' באריכות בירושלמי סוכה פ"ד ה"ג

שם זמנין הכא וזמנין הכא, נ"ב קצת דוגמא לזה בזבחים ס"א ב'

שם למקדש מעט כו' אלו בתי כנסיות כו', נ"ב בזה מובן ביותר גמ' יומא י' א' אינהו נמי הא קא סתרו בי כנישתא

שם ב' אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר, נ"ב גי' הב"ח אין משגיחין בחנוכה כל עיקר וכל' זה שבת ק"מ ב' אין משגיחין בכברה כל עיקר ובביצה כ"ח א' אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר ובבכורות ל"ט א' אין משגיחין על התיומת כל עיקר ואולם כגי' שלפנינו כאן כן הוא בס' הפרדס לרש"י סי' כ"ד וע"ש ביאור הכפל אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר דהי' די שיאמר אין משגיחין בחנוכה ותו לא ע"ש ואולם ברוקח סי' רכ"ו הגי' כאן אין משגיחין בחנוכה כל עיקר וע"ש ג"כ ביאור תיבות כל עיקר מאי אתו לאשמעי' ע"ש וע"ע ל' כל עיקר בתענית כ"ב ב' ועוד שם ל' ב' ובהוריות י"ב ב'

ל' א' כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשי' וזכיר' בהדי הדדי קא אתיין, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' חצ"ר ומש"ש דאפי' אי משום שבת נמי אסור בהספד ותענית מ"מ כיון שמשום פורים נמי מיתסר עשי' וזכיר' בהדי הדדי אתיין עכ"ל ויש לפקפק בזה דכיון דכל השבתות נמי אסורין בהספד ותענית ממילא אין ניכר כלל מניעת ההספד והתענית משום פורים ולגבי פורים הא כל עניינו פרסומי ניסא ובעי' דבר הניכר ואל"ה לא הויא פרסום

ל"א א' מצות וחוקים ובכור, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קצ"ט וע' ס' הפרדס לרש"י ה' סוכה סי' קפ"ט וע"ע בליקוטים שבסוף ס' הפרדס (דנ"ט ע"ב דפוס ווארשוא) ד"ה פרשת עשר תעשר ע"ש כל הדיבור

שם ב' מגמגם, נ"ב ע' רש"י וע' רש"י ברכות כ"ב ב' ד"ה מגמגם

שם אכנפשך, נ"ב פירש"י אם רצונך להפסיק פסוק כו' ונ' דמפרש נפש מל' רצון כמו אם יש את נפשך וגו' וה"ק אכרצונך כמו שרצונך לעשות היינו להפסיק כן אתה רשאי ודוגמתו נדרים מ"א ב' ומרפאהו רפואת נפש כו' היכי קתני אילימא רפואת נפש בחנם ובר"ן ונפש דקתני פירושו רצון כדאשכחן אם יש את נפשך כלומר שמרפאהו ברצון לבו ולא בשכר, עכ"ל וע"ע ירושלמי שבועות פ"ג ה"ד תני בשם ר"ש תענו את נפשותיכם ממותר לכם ולא מאיסור לכם ונ' ג"כ דדריש נפשותיכם מל' רצון תענו את רצונכם היינו מה שנתון לרצונכם דלולי חיוב העינוי רצה אוכלו רצה אינו אוכלו בו יש חיוב העינוי ומשא"כ נבילה דבלא"ה אסור בה ואין נתונה לרצונו אין יוה"כ חל על נבילה

ל"ב א' וקל איתתא בדברא, נ"ב פי' דאמרי' בברכות ג' ב' אשה בדברא לא שכיחא וע"כ הוא בת קול: