גליוני הש"ס מועד שא

שם ב' ומחו, נ"ב לפי פירש"י נ"ל ומחי ביו"ד לבסוף

שם תוד"ה ור"י כ' ולא אתו תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רמ"ז

כ' א' עד שתנץ החמה, נ"ב ע' רש"י כאן וע' רש"י תענית כ"ה ב' ד"ה קודם הנץ החמה לא ישלימו דמשמע דקודם הנץ החמה אינו יום גמור עדיין ומש"ה לגבי תענית דרבנן מקלינן למיחשב שלא חל עדיין התענית דחלותו הוא ביום עש"ה

שם ב' כל הלילה כשר לקצירת העומר כו', נ"ב גי' הרי"ף לקצירת העומר ולספירת העומר וק"ק מדוע לא תני נמי לקריאת המגילה והיינו קריאה דלילה כי היכי דתני כל היום כשר לקריאת המגילה והיינו קריאה דיממא ולפמ"ש הנוב"י חאו"ח סי' מ"א דרק קריאה דיממא הוא מ"ע דדברי קבלה משא"כ דלילה הוא דרבנן גרידא ע"ש י"ל דדאוריתא קתני ודרבנן לא קתני ודיממא כדאוריתא חשיבא דד"ק כד"ת דמיין ותפלת המוספין דדרבנן אגב מוספין שניי' כ"נ פשוט

שם תוד"ה כל כ' אבל לשופר ולולב יש עשי', נ"ב דבריהם צריכים ביאור דשופר הא אינו מצוה דמקדש כלל ומה שייך לומר אחריו יה"ר שיבנה אולי משום דכיון דלזכרון אתי כפנים דמי ע' ר"ה כ"ו א' ע"כ יש להתפלל שיהי' הפנים בפועל או משום דבמקדש הי' התקיעה עם חצוצרות ע' ר"ה כ"ו ב' וכ"ז א' ושייך להתפלל יה"ר שיבנה ביהמ"ק ותקוים המצוה בשלימות יותר עם חצוצרות ובשו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' ב' כ' דס"ל לתוס' דכאן כרי"ף דגם בזה"ז תוקעין בב"ד הגדול שבדור בשבת וסבירא להו דהוא רק זכר למקדש שהיו תוקעין בו בשבת וצריך להוסיף דסבירא להו דכל עיקר תקנת ריב"ז משחרב ביהמ"ק שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד הוא משום זכר למקדש ומ"ש התוס' לולב כוונתם פשוטה אלולב כל שבעה דהוא רק זכר למקדש וכ"כ גם בס' ראשית בכורים שם

כ"א א' עומד ויושב, נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' נ"א קושי' מדוע קורין יושב הא יש חיוב הלל בפורים רק דקריאתה זו היא הלילא כמבואר לעיל י"ד א' והלל הא צריך להאמר מעומד כמבואר באו"ח סי' תכ"ב ע"ש וע' לעיל ד' א' תוד"ה חייב דקריאת המגילה דיום עיקר וי"ל ג"כ הטעם דכיון דיש גם חיוב הלל בפורים והלל זמנו רק ביום כדלעיל כ' ב' וע"כ קריאת המגילה דיום עדיפא דיש בה פי שנים מגילה והלל דקריאתה זו היא הלילא ומשא"כ דלילה דהיא מצות מגילה לבד דאין זמן הלל בלילה וע' בח"ס שם דהעיר דאיך אומרים הלל בליל פסח הא הלל בעי יום כנ"ל וכן דן שם להיות ברכת הודאה צריכה להיות ג"כ ביום דווקא לפמ"ש האלי' רבה דצריכה להיות מעומד משום דנקרא הלל וכמ"ש ובמושב זקינים יהללוהו והלל בעי מעומד ע"ש וע' רוקח סי' ר"ל כ' ראיתי את רבי שלא קרא הלל דר"ח עם הציבור וקרא מעצמו מיושב בשעת קריאת התורה עכ"ל ומבואר דעתו דלא בעי' מעומד בקריאת הלל

שם ב' וידבר עולה מן המניין, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ס"ט שאלה מי שקיבל עליו לקרות כמה פסוקים של תהלים בכל יום אם יעלה לו (פסוק) למנצח מזמור לדוד וכן כל כיוצא תשובה מסתברא דלא עלה לו מן החשבון שראינו תהלה לדוד ארוממך התחיל האלפא ביתא בארוממך א"כ תהלה לדוד אינו מכלל המזמור דמורה מקום הוא לו עכ"ל ויש לספיקו קצת דמיון להך דכאן דפסוק וידבר ד' אל משה לאמור ג"כ אינו גוף הפרשה והמאמר כמובן וע' מהרי"ל בסדר תפלות של פסח דנ"ג ע"א דפוס ווארשוא וז"ל ויש מקומות אין אומרים בפסח מזמור לתודה דאין תודה נקרבת בפסח כו' ואנו נוהגים לאומרו והמדקדק בדבר ידלג אותם שתי תיבות ומתחיל הריעו לד' כו' עכ"ל ולדיעות דהא דכל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן לי' ה"ה בכתובים א"כ לכאורה א"א לדלג מזמור לתודה ולהתחיל הריעו ואולם הלכות קטנות הנ"ל תיבות מזמור לתודה נמי מורה מקום הוא לו ואינם מן הפסוק והתחלת המזמור מן הריעו ודו"ק וע"ע כדברי מהרי"ל הנ"ל ברוקח סי' שי"ט בדיני ברכות בשם הר' אליהו ע"ש ומ"ש ברש"י כאן דמפסוק וידבר ד' אל משה לאמור אין ללמוד כלום הערותי בכללים שלי מפסחים מ"ב א' לאמור לא נאמר כו' והארכתי שם בזר

שם ראשון שקרא כו' שני שקרא כו', נ"ב ממאי דמייתי לקמן הך דר' פפא איקלע כו' משמע דבא לומר דלפי האמת ראשון משובח מכולם וכן משמע גם ממה שהביא הרי"ף הך דר' פפא ודו"ק וע' שו"ת הרא"ש כלל ה' אות ג' עש"ה

שם ר' פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר, נ"ב כלשון זה תענית כ"ו א'

כ"ב א' תוד"ה אין כ' וגם יש להם לחשוב כו', נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רנ"ו

שם ב' הא והא גרמא לי', נ"ב כזה תוס' עירובין נ"ד ב' ד"ה תנו לו זו וזו, תוס' ב"מ ל' ב' ד"ה לא חרבה, ח"א למהרש"א הוריות יו"ד ב' ד"ה הם שנתכוונו לשם מצוה, תוס' עירובין ס"ג א' ד"ה מביא, תוס' פסחים קי"ג א' ד"ה אמר, רשב"ם ב"ב פ"ט א' ד"ה נפקא לי' קרנא בעיני'

שם תוד"ה ואיבעית אימא כו' כ' ובסוף קאמר ואיב"ע אין אסור מדרבנן, נ"ב אע"ג דמייתי רק מדעולא ועולא לא אסרה תורה אמר מ"מ לשון זה משתמע דאפי' מדרבנן שרי ע' חידושי רמב"ן שבת י"ג א' דכ' אהך ואמר התם לא אסרה תורה אלא קורבה של ג"ע בלבד וז"ל ופי' לא אסרה תורה לומר שהות מותר כדאמרי' בעלמא לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים ולא אסרה תורה אלא דמות ד' פנים בהדי הדדי דהיינו לומר דשרי וכן איתמר התם כל כי האי רביתא ליכול לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה עכ"ל

כ"ג א' הכל עולין למניין שבעה ואפי' קטן ואפי' אשה, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' מ'

שם תוד"ה כיון כ' והא שאין מוציאין כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' רצ"ג

שם ב' אין פורסין כו', נ"ב צ"ע מדוע לא תני נמי במשנה הך דב"ב י"ב ב' אין פותחין בכלה פחות מעשרה והך דסנהדרין ע"ד ב' דאין קידוש השם בפחות מעשרה והך דשם ע' ב' אין עולין בעיבור החודש פחות מעשרה והך דברכות נ"ד ב' וצריך לאודויי קמי עשרה

שם פורסין, נ"ב ע' רש"י וע' כל בו סי' י"א כ' פי' פורסין מברכין כדכתי' כי הוא יברך הזבח ותרגם יונתן יפרוס על דיבחא עכ"ל

שם ואין נושאין את כפיהם, נ"ב ע' מהרי"ל ה' שופר וז"ל תקיעת שופר א"צ מניין כי זה הכלל כל דבר דאוריתא א"צ מניין עכ"ל וצ"ע דנשיאת כפים נמי דאוריתא וצריך עשרה

שם רש"י ד"ה לאו אורח ארעא כ' דא"כ מה הנחת למרובין נ"ב מלשון הגמ' ברכות ט"ז ב' א"כ מה הנחת לכשרים

כ"ד ב' הרבה צפו לדרוש במרכבה כו', נ"ב היינו שצפו בהתבוננות דעתם ולא בראיית העין ממש וכזה בחגיגה ט"ו א' צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים כו' וברש"י מתבונן הייתי

שם כ"ז שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי כו', נ"ב כזה בשבת קכ"ח ב' איתובי מיתבא דעתה סברא אי איכא מידי חזיא חברתה ועבדה לי

שם מפני שהעם מסתכלין בו, נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' נ'

שם א"ל ר"ח לר"ש בר רבי אלמלי אתה לוי כו', נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' י"ב: