גליוני הש"ס מועד ש

מיהודה ואין צריך לבא משאר ארצות ואף שמתארך עליהם איסור חדש עי"כ בכל זאת שמחין על הקרבו באופן מובחר שציותה תורה והוא דוגמת מילה דמוציאין הוצאות וממשכנין עצמן על שמחתו וע"כ כאשר עלתה לימודו של מרדכי שלמד דיני עומר לרצון לפני השי"ת דהוא כאילו הוקרב עומר כמבואר שלהי מנחות והי' זה כהקרבת עומר ממש ואך שמחת ישראל בהקרבתו היא שהית' חסירה והי' ראוי שתנתן להם גם השמחה ואך הרי הי' זמן הגלות ולא הי' עדיין זמן גאולתם ובניין הבית שיותן להם שמחת ההקרבה בפועל ולכן עכ"פ הועיל הזכות שתתקיים ביד ישראל שמחת מצוה אחרת אשר היא אתם בגלות והיא מילה דג"כ שמחים עלי' והועיל שיתקיים זה עכ"פ בידם וע"כ עי"ז הי' מפלה להמן שגזר על המילה ונשאר בידם מקוים שמחת המילה ולכן הוציא הכתוב את המילה בל' ששון כי עניין הששון שבו מה ששמחים עליו וכמ"ש שש אנכי וגו' וכש"ס שבת הנ"ל הוא שהועיל שיתבטל המן הגוזר עלי' וכנ"ל ודו"ק ונכון מאוד בס"ד

שם ב' אורה זו תורה, נ"ב י"ל דהוא מפאת דהדר קבלוה בימי אחשורוש ובזה מובן ל' הבה"ג ה' מגילה וז"ל ועדיף יום פורים כיום שניתנה בו תורה עכ"ל

שם גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ו' אות ב' ואינו עניין לכאן

שם גדול ת"ת יותר מכיבוד או"א שכל אותן שנים כו', נ"ב בשאלתות פ' תולדות דלאו דווקא ליליך ללמוד לפני הרב רשאי להפרד מאביו ואמו רק גם ליליך למקום תורה דלא למיגמר לה בלחודוי כדתנן הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחביריך יקיימוה בידך ג"כ רשאי ע"ש וע' עוד שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ק"ט

י"ז ב' מנא לן דתני' כו', נ"ב זה דבר בלתי מצוי שיאמר הש"ס מנלן ולא יביא קרא רק בריתא וכמוהו הוא גם בפסחים ז' ב' דכ"ע מיהא מעיקרא בעינן לברוכי מנלן דא"ר יהודה אמר שמואל כל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן וע"ע יומא ה' א' ולדורות מנא לן דלא מעכבא מדקא תני מתקינין ולא קתני מפרישין

שם מניין שאומרים אבות כו' ומניין שאומרים גבורות כו', נ"ב ע' רוקח ה' תפלה סי' שכ"ב הביא דברי הפרקי ר' אליעזר פ"ח ענו העליונים ואמרו בא"י מגן אברהם ובפרק ל"א עמד יצחק על רגליו וידע שכך עתידין לחיות מתים ופתח ואמר בא"י מחי' המתים ובפרק ל"ה ויצא יעקב הקל הקדוש נקדש בצדקה וענו העליונים ואמרו בא"י הקל הקדוש ובפרק ל"ט ראו עליונים שמסר שם המפורש למשה רבינו ואמרו בא"י חונן הדעת עכ"ל הנה דברכת מגן אברהם נגד אברהם וברכת אתה גבור נגד יצחק וברכת אתה קדוש נגד יעקב וברכת הדעת נגד משה

י"ח א' וכיון שבא דוד באתה תפלה שנא' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, נ"ב אולי הכוונה עפ"י גמ' סנהדרין ק"ז א' איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו הרי דדוד נקרא הר וזהו והביאותים אל הר קדשי היינו כיון שבא דוד הנקרא הר קודש ושמחתים בבית תפלתי באתה תפלה

שם זכור יכול בלב, נ"ב ע' ח"א למהרש"ח ב"ב סוף פ' חזקת מש"ש ואמר תדבק לשוני וגו' שאפשר שיזהר אדם בכל זה [הנזכר שם שצריך לעשות זכר לחרבן סד ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט כו' עושה צרכי סעודה ומשייר בו דבר מועט כו'] ואין כאן זכר שלא ירגיש בזה ויתלו בדבר אחר וע"כ אמר תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי בלשוני בכל המעשים הללו שאני עושה ומשייר זה זכר לחורבן כו' עכ"ל ומשמע דסתם זכיר' הוא בלשון ואולי משום שנא' תחלה תדבק לשוני וגו' לכן ממילא מה שנאמר אחריו חם לא אזכרכי פירושו ג"כ אם לא אזכרכי בלשוני אבל זכיר' סתמא דעלמא שפיר הוא גם בלב וגוף דברי מהרש"א ב"ב הנ"ל הם דבר חידוש שבכל מה שאדם עושה זכר לחורבן צריך לומר בפיו זה זכר לחורבן וזה מקור למה שמפרשים ואומרים בכריכת ליל פסח זכר למקדש כהלל כו' דגם זכר למקדש עניינו זכר לחורבן להיות נזכר למקדש ולחורבנו ולהתפלל על בניינו וכדילפי' בר"ה ל' א' חיוב עשיית זכר למקדש מקרא דציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה ע"ש

שם שקראו הקב"ה ליעקב קל, נ"ב דוגמתו מצינו בחזקי' מלך יהודה שנקרא קל ע' סנהדרין צ"ד א' יבא חזקי' שיש לו ח' שמות כו' דכתי' כי ילד וגו' ויקרא שמו פלא יועץ קל גבור וגו' ע"ש

שם גליון הש"ס ד"ה גמרא שכחום כו', נ"ב ויש עוד יומא פ' א' וע"ש במסורת הש"ס וגליון הרי"פ

שם ב' דשמואל הוא דחייש ליחידאה כו', נ"ב ע' חידושי רמב"ן שבת קט"ז ב' ד"ה ר' אשי אמר לעולם כדאמרי' מעיקרא ושמואל דאמר כר' נחמי' ע"ש מש"ש ואי נמי הוא לא הנהיגן דאיהו כר' נחמי' ס"ל אפשר דאינהו לא צייתי לי' למיעבד כיחידאה כדאמרי' בעלמא משום דס"ל כשמואל (צ"ל לשמואל) הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ובהא אפי' מחביריו עכ"ל וכוונתו לגמ' פסחים כ"ז א' וחידוש שלא הביא ז"ל גמ' דכאן דמבואר זה יותר בביאור דשמואל חייש ליחידאה ואולם ביבמות פ"ג א' מבואר דכי מיתעקרא מתני' לא חייש ובהך דשבת שם פלוגתא דר' נחמי' הוא ג"כ נגד המשנה ואמנם מהך דיבמות בלא"ה ק' על הרמב"ן שהביא מהא דס"ל לשמואל לזימנין הלכה כרבי אפי' מחבריו והרי לא מצינו לו שיסבור כרבי דבריתא נגד משנה ובהך דיבמות הרי מבואר דלא חייש ליחידאה כי מיתעקרא מתני' וא"כ לא ה"ל למיחש גם לר' נחמי' דבריתא נגד המשנה

שם וקרי לה כו' וכתב לה, נ"ב בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"מ דקדק מכאן דכתיבה לאו כדיבור דמי מדבעי' גם קרי לה ושוב מצאתי שכבר קדמו בראי' זו בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף ל"א ועש"ה כל התשובה והנה האחרונים האריכו בעניין שבועה בכתב ומצאתי בשו"ת הר"י מגא"ש סי' קכ"ו וז"ל תשובה אם כתב בכתב ידו שבועה ונתן לו כתב ידו חייב הוא לקיים מה שנשבע ואפי' שלא הוציא שם שבועה מפיו ואם לא קיים דינו מסור לשמים אבל אין לחייבו דבר בדיני אדם הואיל ולא הוציא שם שבועה מפיו עכ"ל ע"ש ולא ראיתי עדיין מובא תשובת הר"י מגא"ש הנ"ל וגם מצאתי בשו"ת חכם צבי הנוספות בסוף הספר סי' א' אות י"ב דכ' וזה ברור ופשוט כביעתא בכותחא דבין נדר ובין שבועה צריך לבטא בשפתים ואם לא בוטה אף שכתב בשטר באלה ובשבועה אין בו ממש ואף שאין זה צריך ראי' שהרי כל התלמוד וכל הפוסקים מלאים מזה עוד ביארו רבינו הגדול ר' אלי' מזרחי בראשונים סי' קע"ב ע"ב עכ"ל ואין בידי שו"ת המזרחי ואולם דברי הח"צ עצמם דרב גוברי' מאוד והי' הדבר פשוט בעיניו כ"כ ג"כ מילתא רבתי הוא ובכללים שלי הארכתי ג"כ מאוד בזה וכעת נ' עוד ראי' דכתיבה אינה כדיבור מגמ' יומא מ' ב' ומה במקום שלא קידש הגורל כו' וברש"י שאם כתבן על ב' גורלות על אחד חטאת ועל אחד עולה ונתנן על הקינין אין נקבעות בכך ע"ש ואילו הי' כתיבה כדיבור הי' ראוי שכמו שכשאוחזו בידו או מונח לפניו ואומר עליו בפיו זה חטאת נקבע בכך כך ראוי שיוקבע ע"י שכותב חטאת על דבר ומניחו עליו ודו"ק

י"ט א' אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן, נ"ב מעין דוגמא תוספתא מע"ש פרק ד' הי' עובר ממקום למקום ובידו מעות אם עתיד לחזור למקומו מחללן כשער מקומו ואם לאו מחללן בשוייהן כשער אותו מקום וע' פסחים נ"א א' ונ"ב א':