גליוני הש"ס מועד רצח

דלא כתשב"ץ הנ"ל ואולם וודאי דכל היכא דכתי' ראי' ואפשר לקיימו בראי' ממש לא חשיב קיום בשמיעה והתשב"ץ כ' רק דלזמנין דקרי קרא גם לשמיעה ראי' והיינו רק היכא דליכא לפרושי ראי' ממש וגם בהך דסנהדרין הוא דבר של התפעליות עש"ה ובוודאי דמתפעלים יותר ע"י ראיית מיתתו בעיניהם מע"י שמיעה וע"כ אי הוי כתי' ראי' וודאי יש להצריך ראי' ממש שהרי הצריך הכתוב התפעליות יתיר' לשייראו ולא יזידון עוד לעשות ככה וז"פ וע"ע סנהדרין צ"ה ב' אגב אורחא לבעל דבבך אישתמע וברש"י שם דהכוונה התראה לפניו להפחידו והוא ג"כ חילוף התראה באישתמע ואולם בגוף הפסוק הנ"ל ומתוק האור י"ל דיש למתיקה התייחסות בעצם לאור ע' יומא פ"ג ב' שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה כו' וע"ע שם פ"ג א' דחוש הטעם הוא עדות על חוש הראות ע"ש דאמר מניין היו יודעין שהאירו עיניו משיבחין בין טוב לרע אמר אביי ובטעמא פי' משיודע להבחין בין טעם תבשיל יפה לטעם תבשיל רע הרי דחוש הטעם והראות אחד הם ולכן משיש לו חוש הטעם ידעי' דיש לו גם הראות

שם שטובה ראיית', נ"ב מל' הכתוב שמואל א' ט"ז וטוב רואי

שם ב' תוד"ה מסתבר כ' שהוא מערב, נ"ב ע' שו"ת באר שבע סי' ד'

ז' א' ומחלוקת בקהלת כו', נ"ב המחלוקת הוא אם נאמר ברוה"ק ע' רש"י ד"ה והלא כבר נאמר וידבר וד"ה תא שמע וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ס"ו מש"ש ועוד בירושלמי כ' בהדיא דמגילת קינות ורות ושיר השירים מברכין אבל קהלת לא הוזכר כו' ומסתמא הטעם דאמרי' בפ' במה מדליקין שביקשו לגנוז ספר קהלת א"כ על כרחך לאו ברוה"ק נאמר דא"כ איך ציוו לגונזו נהי דמסיק דלא ציוו לגונזו מ"מ לא ציוו לקרותו לכן אין מברכין עכ"ל ומ"ש דמהך דביקשו לגנוז יש ראי' דלא נאמר ברוה"ק אינו מובן דהא יש מחלוקת כאן אם נאמר ברוה"ק וע"כ ה"נ גם הם עצמם היו מסופקין בזה וכשראו בו דברים שלא היו נראים להם כהוגן דנו מזה עצמו שלא נאמר ברוה"ק ושוב כאשר ראו שתחלתו יראת שמים וסופו יראת שמים ותחלתו וסופו מוכיחים על כולו היות כולו כהוגן שוב שפיר יכול להיות ג"כ דנאמר ברוה"ק

שם שתי מתנות לשני בני אדם, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' נ"ו וע' שו"ת משפטים ישרים סי' ק"כ כמה ספיקות ומה שנסתפק בשולח מנות ע"י שליח ואכלם השליח בדרך וכששמע המשלח אמר ליהוי מנות באכילת השליח אם יוצא בזה ע"ש לענ"ד אין כאן מקום ספק דכשאכלם השליח גזלן הי' ונתחייב ממון וכשאומר עתה ליהוי מנות כו' אין זה רק מחילה לשליח על הממון שנתחייב לו ואפי' תהי' מחילה זאת כמתנה מ"מ הרי איננה רק נתינת ממון לא נתינת מנות וא"כ פשוט דאין יוצא וגוף מאי דפשיטא לי' שם דבנתינת מנות מיד ליד אפי' שלא ע"י שליח יוצאין ידי משלוח מנות ג"כ לא פשיטא כל כך דנתינה מיד ליד איננה שילוח והרי נאמר משלוח במקרא ומחלפי סעודתיהו להדדי דסוגין י"ל ג"כ דהי' ע"י שליח אולם הרי רש"י ז"ל לא פי' כן וגם י"ל דתלוי בפלוגתא דעלמא אי בעי' קרא כדכתיב ודו"ק

שם ב' מחלפי סעודתיהו להדדי, נ"ב כל' זה מועד קטן כ"ז ב' וע"ע דוגמא ב"מ צ' ב'

שם מיחייב איניש לבסומי בפוריא, נ"ב פירש"י להשתכר ביין וצ"ע מנ"ל הא דהחיוב דווקא ביין ואינו יוצא גם בשאר משקה המשכר ומתיבת משתה דקרא אין ראי' דבא רק לאסור תענית ע' לעיל ה' ב' וגם התיבה גופה אין הוראתה דווקא יין רק כל שתי' דניחא לי' וע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תס"ב דמוכח ג"כ דהמצוה דוקא יין ע"ש וכן ברוקח סי' רל"ז מיחייב איניש לאבסומי בפוריא כו' פי' ירבה במשתה היין עכ"ל וצ"ע וע' ב"ב ע"ג ב' סוף העמוד ודמו כמאן דמיבסמי וגנו אפרקיד וברשב"ם ד"ה גנו שהיו שוכבין בפנים צהובות כשתויי יין ולא כ' כשכורים ומשמע דסתם ביסום היינו משתיית יין ובגוף עניין שמחת פורים ע' רש"י סנהדרין ס"ד ב' ד"ה רבא אמר כמשוורתא דפוריא דמשמע דהי' מנהג בזמן הש"ס שיקפצו התינוקות על חפירות בפורים משפה לשפה משום שמחה ע"ש ולא ראיתי מביאים ומדברים ממנהג זה בשום מקום

שם עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, נ"ב בחידושי אגודה הנדפסים עם מהרי"ו דפוס קאפוסט דס"א ע"א כ' י"מ לחשבו כי חשבון זה כזה

ח' א' נדבות מתו כו' אינו חייב באחריותן, נ"ב ע' תוספתא במכלתין פרק א' אין בין נדרים לנדבות אלא שהמקדיש נדרים לבדק הבית ואבדו חייב באחריותן נדבות אין משלם אלא טובת הנאתו בלבד וע' ערכין כ"ח ב' במשנה ויל"ע באומר הרי זו עולה ע"מ שאם תמות לא אתחייב לשלם טובת הנאתה אי מהני התנאי דבאומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה דמהני כמבואר בר"ה ו' א' היינו משום דחיוב אחריות דנדר איננו עצמיות עניין ההקדש דהא משכחת הקדש בלא חיוב זה דהיינו בנדבה וא"כ מה שמחויב בנדר באחריות היינו רק מפני שמחייב עצמו בכך וע' בתוס' שם בר"ה ובחידושי הריטב"א עש"ה וע"כ שפיר יכול להתנות שלא יתחייב ולא הוי מתנה עמש"ב ומשא"כ חיוב תשלום טובת הנאה דהוא בכל הקדש ואפי' בנדבה והחיוב הוא ממילא מפאת שיש לו טובת הנאה א"כ במתנה שלא יתחייב י"ל שפיר דהוי מתנה עמש"ב ויל"ע בזה במנחות ק"ט א' עש"ה ועוד יש לספק באומר הרי עולה ונשחטה שלא לשמה דנעשית נדבה בשחיטה זאת כמבואר ריש זבחים ואח"כ נשפך הדם אם חייב בתשלומי טובת הנאה של נדבה זאת כיון דהיא נדבה הנעשית מאילי' והיא לא הקדישה כלל אפי' לנדבה ויש לדבר הרבה בזה ואכ"מ

שם אין בין זב הרואה ב' ראיות לרואה ג' אלא קרבן, נ"ב ככוונה זאת כלים פ"א מ"ה

שם ב' אין בין כו' עד תגלחת וצפרים, נ"ב ככוונה זאת כלים פ"א מ"ה ונגעים פ"ח מ"ח

ט' א' רנב"י אמר וכל הנשים יתנו יקר וגו', נ"ב היינו דיקר הוא ל' ארמית וכן הוא בסנהדרין ל"ח ב' אדה"ר בל' ארמי סיפר שנא' ולי מה יקרו רעיך וגו'

י' א' וקדושת ירושלים אין אחרי' היתיר, נ"ב ע' מהרי"ל ה' יוה"כ וז"ל אמר מהר"י סג"ל שכל ימיו פליאה בעיניו מפני מה אנו מאריכין בפיוטים של שעיר הפנימי יותר משל שעיר המשתלח והלא הפנימי לא הי' מכפר רק על טומאת מקדש וקדשיו כו' ואמר מהר"י סג"ל דנראה לו לתרץ כו' ועוד תי' מהר"י סג"ל דקדושת המקדש לא נתבטלה עדיין דכתי' והנשאו פתחי עולם ר"ל בקדושתן לעולם ולפיכך נקרא בית עולמים נמצא הנכנס עדיין בטומאה במזיד חייב כרת ובני ח"ל מבקשים להתכפר על בני א"י אם טימאו המקדש דכל ישראל עריבים זה לזה כו' עכ"ל ומ"ש מקרא דוהנשאו פתחי עולם לא ידעתי ללימוד זה מקור בש"ס וע' פנ"י ברכות דכ"ח ע"א ד"ה מאי משמע דכ' ובמוספי יו"ט ור"ח שהיו מביאין שעיר חטאת לכפר על טומאת מקדש וקדשיו וכנגדן תקנו להזכיר קרבנות מוסף בתפלת מוסף כו' אע"ג דהשתא לא שייך עון טומאת מקדש מ"מ וודאי במה שמזכירין שעיר חטאת יש בהזכרה זו כפרה על שאר עוונות שמביאין חטאת ומכפרת ג"כ על עון אבותינו שחטאו בעון טומאת מקדש וקדשיו וגרמה לשכינה שתסתלק מישראל וכמו שאנו מזכירין ג"כ בתפלת מוסף שבעוונות אבותינו החריבו מקדשינו שהיו מביאין בו שעירי ראשי