גליוני הש"ס מועד רצז

שם עש"ה וע"ע תום יבמות נ"ז ב' ד"ה רב מש"ש ולא שייך כאן דיו כו'

שם תוד"ה נשים כ' וכן פסקו הה"ג, נ"ב ל' הבה"ג ה' מגילה אריב"ל נשים חייבות במשמע מגילה שאף הן היו באותו הנס עכ"ל ומוכח דכך הית' גירסתו בגמ' וע"ע שם וז"ל נשים ועבדים פטורין מקריאת מגילה אלא שחייבין במשמע למה שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד כו' ריב"ל מכניס את כל אנשי ביתו וקורא לפניהם מגילת אסתר ר' יונה אבוה דר' מונא הי' מתכוון לקרות אותה לפני אנשים שבביתו שהכל היו בספק והכל חייבין במשמע אחד הנשים ואחד העבדים ואחד הקטנים עכ"ל וע' תוס' ערכין ג' א' ד"ה לאתויי עש"ה ומוכח מדבריו דמלבד חיוב חינוך יש עוד חיוב בקטן מפאת שאף הן היו באותו הנס וע' תוס' לקמן כ"ד א' ד"ה אבל והנה מבואר ג"כ בדברי הבה"ג דגם עבד מחויב במגילה כאשה וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תת"ח כ' להיפוך דאשה חייבת ועבד פטור וצ"ע מדברי הבה"ג וגוף דברי הרדב"ז שם שכ' שאפי' תאמר שהנס נעשה לעבדים אפ"ה לא היו בסכנה שהרי היו העכו"ם שוללים אותם כשאר נכסים עכ"ל הנה לכאורה מה בכך דלא נעשה להם נס של הצלת החיים מ"מ כיון דהי' הנס גם להם וודאי שאילו היו משתעבדים לעכו"ם מפקעי להו ממצות וגם גוף העבדות לעכו"ם אכזריים קשה מלישראל דאעבד נמי רחומי מרחמי כש"ס פ' השולח א"כ י"ל שפיר דחייבים דנהי דאמרי' לקמן י"ד א' ומה דרוש כו' השתא מעבדות לחירות כו' ממיתה לחיים לא כ"ש היינו רק דלולי ק"ו זה לא היו מרשים לעצמם להוסיף על הכתוב בתורה עש"ה אבל עתה דאהני ק"ו זה לתקן קריאת המגילה לזכרי ישראל ונשיהם מיהת שהית' להם ההצלה ממות לחיים א"כ אחרי שיש כאן בלא"ה תוספת על התורה שוב חיוב הקריאה לבד שפיר י"ל דחייבו על כל שהי' לו נס דראוי שיספר ויגיד את הנס שהשי"ת עשה לו ודו"ק ואולם לפי"ז הא דפריך שם אי הכי הלל נמי לימא ומוכח מל' אי הכי דאין לחייב הלל רק על הצלה ממות לחיים או מעבדות לחירות מיהת דהלל הא לא הוי הוספה על התורה וע"כ דבעצם אין חיוב רק בגווני הנ"ל א"כ בעבד ליכא חיוב הלל ולפי"ז לפי מאי דמסיק שם דקריאתה זו היא הלילא יומצא חידוש דין דעבד נהי דמחויב מ"מ לא יוכל להוציא אשה כיון דיש כאן ב' חיובים דמגילה ודהלל אלא שבקריאה יוצאין ידי שניהם ואילו העבד הרי חייב רק במגילה לבד לא בהלל וא"כ לגבי הלל הא ה"ל העבד אין מחויב בדבר ואין יכול להוציא את האשה שהרי ישאר עלי' חיוב הלל ודו"ק היטיב

שם תוד"ה חייב כ' והעיקר הוי ביממא כו', נ"ב עמ"ש על הגליון לקמן כ"א א' וע' שו"ת נוב"י חאו"ח סי' מ"א ד"ה ואין לומר דהא דתדיר ושאינו תדיר כו' עש"ה ואולם מצאתי ברוקח בה' ברכות סי' שס"ג בסוף הסי' דכ' להיפוך דעיקר מצות קריאת המגילה בלילה אעפ"י שחייב לאומרה גם ביום ומש"ה מברכי' בעל לא בלמ"ד עש"ה

שם ב' אבל שמחה כו', נ"ב ע' שו"ת משפטים ישרים סי' קכ"א וצע"ג דאישתמיטתי' גמ' דכאן ואין לייחס לו זה חלילה לכן לא יכולתי להלום דבריו ז"ל

ה' א' וחש רב להא דר' אסי, נ"ב משום הידור מצוה, ס' הפרדס לרש"י סי' ר"ד וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרס"ה שכ' דלמ"ד דנשים רשאות לקיים מ"ע שהז"ג ולברך כ"ש הכא דרשאי היחיד לכ"ע לקרות ולברך והפלוגתא רק אם חייב לקרות ע"ש וצ"ע דמיון זה דשם הוא עניין פטור דלא חייבה תורה מין נשים במ"ע שהז"ג וע"כ יכולות להכניס עצמם בחיוב ומשא"כ כאן בגברא דבר מצוות הוא ורק דעניין המצוה איננה כך דהמצוה לא נתקנה רק בציבור א"כ לא שייכה המצוה ביחיד כלל דעניין הציבור כאן הרי הוא תנאי מתנאי המצוה לא שחייבו את הציבור ופטרו את היחיד דהציבור הרי ג"כ איננו רק יחידים רבים וא"כ החיוב תמיד על היחידים ורק דעניין החיוב דחייבו את היחידים שיצטרפו ויקראו ביחד וא"כ אם אין עושין כן ה"ל חסרון בגוף המצוה וכמובן ואולם נזכרתי דהתוס' ברכות י"ד א' ד"ה ימים כתבו כזה לעניין הלל דהיחיד יכול לחייב עצמו אף שהחיוב רק לציבור מידי דהוי אמ"ע שהז"ג בנשים ע"ש וע"ע שם ברדב"ז שכ' דיכול היחיד לקרות אפי' מראש חודש ולא יברך כו' וצ"ע דמאי קמ"ל אם לקרות וודאי שיכול לקרותה אפי' כל השנה כקורא בתורה ואם מתכוון לשם מצוות קריאת המגילה יש בו חשש בל תוסיף מדרבנן אפי' מר"ח עמ"ש על הגליון לעיל ב' א' ואם שלא יברך הא נמי פשיטא ושוב נזכרתי דיש מקור לעניין הקריאה מר"ת בירושלמי כאן והובא בש"ע או"ח סי' תרפ"ט סעי' ז'

שם אקדומי פורענות לא מקדמי, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הלכות קטנות סי' ר"ה וע' שו"ת מהרי"ל סי' ק"ו ושו"ת מהר"י מינץ סי' ט' וע' דמיון לכאן גיטין י"ח א', ע"ה ב'

שם רש"י ד"ה ערב שבת זמנם כ' לכל דבריו, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תק"ח ול' רש"י לא מוכח כן

שם ב' לא כך הי' מעשה כו', נ"ב היינו דלא ביקש לעקור לגמרי אלא ט"ב שחל להיות בשבת בלבד הואיל וכבר נעקר מקצתו בהכרח דיותר בנקל יש לעקור דבר שכבר נעקר מקצתו בהכרח מלעקור דבר שעדיין לא נעקר כלל וע' דוגמא ב"ב קי"ב א' ודילמא שאני התם שכבר הוסבה א"ל שכבר הוסבה לא אמרי' ע"ש בעמוד ב' ברשב"ם דכ' ודלמא שכבר הוסבה לא אמרי' כלומר בשביל שהוסבה קצת אין לנו לומר לא חיישי תו אי מיתעקרא לגמרי כו' הרי דהוא שם פלוגתא בזה אי יש לחלק בין עקירת דבר שנעקר כבר מקצתו בהכרח לבין עקירת דבר שלא נעקר כלל וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ל"ג

שם ובאתרי' דרבי לא נהוגי, נ"ב גירסת השאלתות פ' ויקהל אי הכי לישמותי' שמותי' אמרי כיון דלא צמח כיתני' היינו שמתא עכ"ל וקצת יש לדקדק דכיון דלטיי' הרי זהו שמתא ג"כ ע' שבועות ל"ו א' ארור בו נידוי בו קללה וצ"ל דזהו רק בל' ארור אבל לא בשאר לשון לטותא והי' מקובל להש"ס דלא אמר רב לשון ארור

ו' א' ולמה נקרא שמה כינרת דמתיקי פירי כקלא דכינרי, נ"ב יש כאן התחלפות חוש הטעם מתיקות בחוש השמע קלא דכינרי וכזה להיפוך ערכין י' ב' אמאי קרי לי' חליל דחלי קלי' ופירש"י מתוק קולו ע"ש והוא כהך דמנחות פ"ז א' חוליא דפירי ע"ש וה"ז חילוף חוש השמע בחוש הטעם וע' ראב"ע קהלת י"א פסוק ז' ומתוק האור ע"ש וכדבריו שם כן הוא בפירושו עה"ת בכמה דוכתי דהחושים מתחלפים מפאת היות שורשם בחוש אחד חוש המשותף וזה נ' ג"כ כוונת התוספתא ר"ה פרק ב' ועוד זאת הית' ירושלים יתירה על יבנה שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבא שלשה דברים אלו בתוכה תוקעין בה וביבנה לא היו תוקעין אלא בב"ד בלבד עכ"ל התוספתא הנה דחשיב רואה שומעת קרובה יכולה לבא וחשיב להו רק שלשה דברים וצ"ל ג"כ דחשיב רואה ושומעת בחדא מפאת השתתפות הראי' והשמיעה בחוש המשותף דמה"ט נמי קרינן לשמיעה ראי' וכמ"ש וכל העם רואים את הקולות וכמ"ש הראב"ע הרי דנחשבים כאילו היו שניהם ראי' לבד ולכן חשיב להו רק חדא וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ל' וז"ל וכן אין הקב"ה מבטיח לישראל שיבואו האומות בארצם לראות תפילין שעל ראשם אלא שישמעו וראו כל עמי הארץ הוא ושמעו כמו וכל העם רואים את הקולות עכ"ל וע"ע גיטין כ"ג א' בטביעות עינא דקלא והוא ג"כ חילוף השמע בראות דקרינן לקול טביעות עין וע' סנהדרין פ"ט א' אמר לו ר' יהודה וכי נאמר יראו וייראו והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו כו' ומשמע דאילו הי' נאמר יראו לא הי' מתקיים זה בשמיעה וזה לכאורה