גליוני הש"ס מועד רצו

שם רש"י ד"ה מעכבין את הקרבן כ' דכלהו בעלים בעי', נ"ב ל' הגמ' ב"מ צ"ו א' כולו בעליו בעי'

שם ב' מפני נשמה יתיר', נ"ב ע' פירש"י וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ר"צ

כ"ח ב' מנהג אבותיהם בידיהם, נ"ב כל' זה שבת ל"ה ב', חולין י"ג ב' וע"ע ביצה ד' ב' הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם ובעירובין ק"ד ב' מנהג אבותם בידיהם

כ"ט א' אלמלי הייתי כו', נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ל"ג

שם ונפלו לתוך האור כו', נ"ב בבה"ג ה' ט"ב כ' אחר מימרא זאת אמרי יהושע בן יהוצדק פש מינייהו שנא' הלא זה אוד מוצל מאש עכ"ל

שם כשם שמשנכנס אב ממעטין כו' כך משנכנס חדר מרבין כו', נ"ב מבואר בזה דחודש אדר לעומת אב וממילא דיום שמחה דאדר היינו פורים לעומת יום אבילות דאב היינו ט"ב ועמ"ש בזה בשב דנחמתא ועוד יותר מזה הארכתי בטעם הדבר בכתבים שלי וע"ע בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ח' שיש לב' הימים האלו פורים וט"ב עניין אחד שבן הנולד בו נותנים לו שם ע"ש היום היינו בו הנולד בט"ב נותנים לו שם מנחם והנולד בפורים נותנים לו שם מרדכי ע"ש

שם רש"י ד"ה משנכנס אדר כ' פורים ופסח, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' פ"ח

שם תוד"ה דכתיב כ' פי' חשוב כו' נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' פ"ז

שם ב' רש"י ד"ה וכן ערב ט"ב שחל להיות בשבת כ' אינו מפסיק סעודתו, נ"ב ע' שו"ת שתי הלחם סי' ז'

ל' ב' ממנו ולא מבנינו, נ"ב ע' קידושין ס' ב' פלוגתא אי אמרי' לי ולא ליורשי ועמש"ש בגליון וע' קידושין ט"ו א' לו ולא ליורשיו וע' יבמות י"א ב' הוא תועבה ואין בני' תועבין ובנדרים ל"ב ב' הוא כהן ואין זרעו כהן וע' שו"ת מהרי"ל סי' ק"א מוכח דהך דכאן לאו דרשא גמורה היא רק דהיו נשאלין על השבועה וזה הי' להם לפתח להתיר השבועה עש"ה

שם תוד"ה יום שהותרו כו' כ' פי' דהיינו יו"ט, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' נ"א וע' ס' חומרי מתניתא כאן

ל"א א' תיקברי' אמי', נ"ב ל' משנה ב"ב קנ"ו ב' בני רוכל תקברם אמן

בפסקי תוס' פסק ח' כ' בין על השקר, נ"ב ע' ליקוט שו"ת ח"ס סי' ס"ו: מגילה

ב' א' כרכים כו' קורין בט"ו כפרים כו' בי"ד, נ"ב ע' ר"ן ד"ה ויש כאן שאלה וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ז וע' רוקח ה' סוכה סי' רי"ט מדוע תלו במוקפין מימות יהושיע ולא מימות משה ע"ש

שם כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין, נ"ב כל' זה תענית כ"ז א' כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבירושלים

שם אתו רבנן ועקרי תקנתא כו', נ"ב לכאורה מאי קושי' והרי גם דאוריתא בכחם לעקור בשוא"ת וצ"ל דהקריאה ביום אחר למצוה הוי קו"ע משום בל תוסיף וכיון דדברי קבלה כד"ת דמיין חשיב כעקירת דאוריתא בקו"ע וע' שאלתות פ' ויקהל וז"ל ואסור לכפרים ועיירות גדולות וכרכים שאין מוקפין חומה כו' לקרוא מגילה ולקרוא בס"ת בויבא עמלק ולהזכיר על הניסים במודים אלא יום ארביסר בלבד עכ"ל ול' אסור דנקט אין לו שום הבנה רק משום בל תוסיף ודו"ק

שם אמר רבב"ח א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכמים אומרים, נ"ב כזה מכות י"ז א', בכורות ל' א'

שם ב' מדפרזים בי"ד מוקפין בט"ו ואימא פרזים בי"ד מוקפין כלל כלל לא כו' ואימא פרזים בי"ד מוקפין בי"ד ובט"ו כו' ואימא פרזים בי"ד מוקפין אי בעו בי"ד אי בעו בט"ו, נ"ב דוגמתו בכורות י"ג א' מיד עמיתך במשיכה הא מיד עכו"ם בכסף ואימא מיד עכו"ם כלל כלל לא כו' ואימא מיד עכו"ם עד דאיכא תרתי כו' ואימא או בהא או בהא כו' וע"ש מאי דמשני אקושי' דאו בהא כו' דלכאורה גם כאן הי' יכול לתרץ כן וע"ע חולין כ"ב ב' אימא כו' תורים אי בעי גדולים לייתי אי בעי קטנים לייתי דומי' דבני יונה כו' והוא כשינויא דבכורות הנ"ל וע"ע נדה מ"ח ב' השוה הכתוב אשה לאיש כו' מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד ואימא או האי או האי כאיש מה איש תחתון ולא עליון כו' וע"ע שבועות ט"ו א' אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה אימא אותם במשיחה לדורות או במשיחה או בעבודה כו' א"ק אשר ישרתו כו' השתא כו' אותם ל"ל כו' ה"א הני הוא דמשיחה לדורות במשיחה ובעבודה וע"ע מנחות נ"ג א' ואימא דכתי' בה רבוכה מצוה ברבוכה ודלא כתי' בה רבוכה, אי במי רבוכה לייתי אי בעי מצה לייתי וע"ע דוגמא לקושי' דואימא כלל וכלל לא בע"ז נ"ב א' מדעכו"ם עד שתיעבד דישראל אסורה מיד אימא דישראל כלל וכלל לא כו'

ג' א' ונזדעזע' א"י ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, נ"ב כל' זה ב"ק פ"ב ב'

שם גלוי וידוע וכו' עד בישראל, נ"ב בבא מציעא נ"ט ב'

שם מכאן סמכו כו', נ"ב ע' אריכות בסוגיין בשו"ת חות יאיר סי' ח' ט' י' י"א וע' שו"ת הרד"ך בית י"ג שכ' דבבית רבי היו עשרה והיו יכולין לקרוא המגילה בעשרה ואפ"ה היו באים במקום קבוץ העם לשמוע מקרא מגילה דבקבוץ איכא פרסומי ניסא טפי דאל"כ היו מבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה מיבעי לי' עכ"ל

שם ב' הא דרבים הא דיחיד, נ"ב ות"ת של תינוקות הואיל והוא הבל פה שאין בו חטא מעלתו כמעלת ת"ת דרבים ועדיף מעבודה, שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ס"ד עש"ה ולפי"ז לכאורה אין לבטל תינוקות מת"ת להביאם לשמוע מקרא מגילה דלגביהו ליכא ק"ו מעבודה וע"ע מ"ש בהך דכאן בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ז

ד' א' שאף הן היו באותו הנס, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תע"ג ומ"ש התוס' דמשום האי טעמא לא מיחייבא אלא מדרבנן כו' ע' שו"ת מהרי"ל סי' צ"ד ד"ה ומה שנסתפקת כו' דמשמע מדבריו דמשום האי טעמא לא מיחייבא אלא במצוה דרבנן אבל במצוה דאוריתא אפי' מדרבנן אין מתחייבת מזה הטעם עש"ה ותבן והטעם דבדאוריתא לא אזלי' כלל בתר טעמא ולא דרשי' טעמא דקרא ואין להם לחכמים לחייב נשים אפי' מדבריהם מפאת שאף הן כו' ודו"ק וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ג' עש"ה וע' מנחות ט"ו ב' שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי האי דעבד איסורא קנסוהו רבנן כו' אבל הכא לימא ק"ו והוא ג"כ סברא הנ"ל דבדרבנן אזלי' בתר טעם וסברא והילכך זה שעבר הדין נותן שיאסרו זרעיו ואם של חבירו אין לו לאסור ומשא"כ בדאוריתא לית לן למיזל בתר טעם וסברא כי מילי דאוריתא הם דברים עצמיים ועניינם מפאת פעולתם בעצם ובזה שפיר א"א שיהי' פועל בזולת והוא עצמו לא יתפעל דזה עניין הק"ו