גליוני הש"ס מועד רצה

שם ב' מהא לא תיזבנון דמעשה נסים הוא, נ"ב ע' לקמן כ"ה א' רש"י ד"ה עד שנטלו ממנו אור להבדלה וצע"ק מגמ' יומא ל"ט ב' ומהן הית' פרנסה לכהונה וע' עוד מנחות ס"ט ב' דחטים שירדו בעבים כשירין למנחות ובתוס' שם דהכוונה שירדו דרך נס וק' ג"כ למאי דאמרי' כאן דאין ליהנות ממעשה נסים וא"כ הא לא הוי ממשקה ישראל ואולם ל' רש"י כאן ובמה דאפשר להתרחק כו' ומשמע דאינו איסור מדינא וע"ע סנהדרין צ"ב ב' דס"ל לחד מ"ד דמתים שהחי' יחזקאל עלו לא"י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות וק' ג"כ דאיך נישאו להם הא אין ליהנות ממעשה נסים והם עצמם הרי היו מעשה נסים דבשלמא תחיית המתים דלעתיד כך הוסדר מאז שיהי' תח"ה לעתיד אבל מתים שהחי' יחזקאל וודאי הוא נס גמור ואולם נס של תחיית מת הנעשה הוא עצמו מורה על עצמו דהכוונה שיהנו מהן דאל"כ אינהו גופיהו נמי הא אסורים ליהנות מעצמם וזה א"א לאדם שיהי' אסור בהנאת עצמו וע"כ מגו דאינהו גופיהו שרי אחרים נמי שרו ליהנות מהן ושפיר הי' מותר לינשא להן אפי' מצאו הנשים לינשא לאחר וע"ע בעמוד הקודם רש"י ד"ה אלא כאחד מעניי ישראל דמתבאר מדבריו דמותר ליהנות ממעשה נסים לעניים בכלל ורק שיהנה אדם לבד בפרטיות הוא דאסור ולפי"ז אין קושי' עוד מהך דיומא ודמנחות וגם מהך דסנהדרין יש ליישב וק"ל

כ"ה א' יצתה כמין פיסת יד, נ"ב כל' זה לקמן כ"ט א'

שם דמיהב יהבי מישקל לא שקלי, נ"ב כעין זה חולין ס' א' אלק"א דידן מיהב יהיב מישקל לא שקיל

שם עיזי דאייתי דובי בקרנייהו, נ"ב כעין זה ב"ב ט"ו ב' מקנהו של איוב עזים הורגים את הזאבים

שם ב' תקנתם קברים לעצמכם, נ"ב מעין ל' זה סנהדרין ק"ח א' שתקנתי להם קברות בארץ

שם הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא כו', נ"ב דוגמתו ב"מ פ"ה א' כסבורים העם לומר שזה גדול מזה יצתה ב"ק ואמרה לא שזה גדול מזה אלא כו'

שם ברך המחרישה, נ"ב ל' משנה אהלות פי"ז מ"א בורך המחרישה

כ"ו א' בשחרית במוסף ובמנחה נכנסין כו', נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' מ"ח הקשה אהא דתני במוסף הרי ביום שיש בו קרבן מוסף אין בו מעמד אז ותי' דהך במוסף דקתני כאן אין הכוונה אקרבן מוסף רק הכוונה אתפלת מוסף דלאנשי מעמד תקינו רבנן שיהיו מתפללין תפלת מוסף כל אותה שבת שלהן ואע"ג דליכא קרבן מוסף כו' ע"ש בארוכה וע' ר"ן במכלתין פ"ק דקע"ב ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה ומדאמרינן הכא דבעו רחמי כו' מש"ש שלא מצינו יום שנתחייב ביומא ד' תפלות אלא יוה"כ בלבד כו' עש"ה

שם ב' ביום חתונתו זו מתן תורה, נ"ב פירש"י יו"כ שניתנו בו לוחות אחרונות וע' שו"ת מהרי"ו סי' קצ"א כ' לעניין יוה"כ וז"ל ונהגו להדליק נרות בביהכ"נ דכתי' באורים כבדו ד' ותרגומו בפנסיא ומשום שהוא יום שדנין על הנשמה דאיקרי נר דכתי' נר אלקים נשמת אדם וגם התורה נמשלה לנר דכתי' נר מצוה ותורה אור והתורה נגמרה ביוה"כ דלוחות אחרונות ניתנו ביוה"כ ומש"ה נשים אינם מדליקות עכ"ל וכוונתו וודאי על המשנה דכאן דיוה"כ נקרא יום מתן תורה אף שלא הביאה ומ"ש דמש"ה נשים אינם מדליקות וכוונתו משום דפטורות מת"ת צע"ק דמה בכך הרי מחויבות בקיום התורה ואטו חלק הנשים בחג השבועות דהוא יום מ"ת ממש זוטר מחלק האנשים וי"ל דעניין נר נמשל בו רק חלק הלימוד של תורה לא חלק הקיום ואולם קרא דנר מצוה ותורה אור לא משמע הכי וע' סוטה כ"א א' ושוב ראיתי בסי' קצ"ב בו דכ' וז"ל ובו נמשלה התורה דאיקרי אור דכתי' כי נר מצוה ותורה אור ומש"ה נשים לא נהגו להדליק שאינן מחויבות בת"ת עכ"ל וזה הלשון מדוקדק שפיר וכמובן וע"ע שם בסי' קצ"ב מ"ש ועוד באיש רמ"ח איברים כו' דהם ג"כ דברים הצריכים ביאור וע"ע בכלבו סי' ס"ב כ' ביום חתונתו זו מ"ת שנתחתן הקב"ה עם ישראל ביום שעמד על הר סיני היו כמו האירוסין ויוה"כ היו כמו הנשואין עכ"ל

שם קא פרשי, נ"ב יש גורסין קא מצלו לה ויש נפקותא בין הגירסות להלכה ע' ס' תניא רבתי ה' יוה"כ סי' פ"א

שם למה נסמכה כו', נ"ב ק"ק דהא ר' יהודה נמי אסר בסוגיין שכור בנשיאות כפים ור' יהודה הא לא דריש סמוכין כמבואר ביבמות ד' א'

שם רש"י ד"ה כיון דסמוך לשקיעת החמה וכו' כ' שמאחרין עד שקיעת החמה כו', נ"ב ע' הגהות הב"ח ול' השאלתות פ' בהעלותך והאידנא דקא סלקין במנחה כיון דמשכין ברחמי עד זמן נעילה הויא לה כתפלת נעילה ולא מיחלפא עכ"ל פי' לפירוש דכיון שאין מפסיקין בין מנחה לנעילה נראים שתיהם כתפלה אחת ונחשב גם המנחה כתפלת נעילה ולא אתי לאחלופי

כ"ז א' אי מה משרת בע"מ לא כו', נ"ב ע' ט"ז או"ח סי' קכ"ח ס"ק כ"ז וע"ש בבאיר היטיב ובס' באר יעקב וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' א' וע' בס' בכור שור לעיל ט"ז ב' ד"ה אמר ר' אלעזר זה ש"ץ שאינו הגון

שם הא איתקש לנזיר, נ"ב ע' תוס' מנחות ק"ט א' ד"ה לא דהביאו גמ' דכאן בזה"ל אי מה משרת בע"מ לא אף מברך בע"מ לא ת"ל לעמוד לשרת לעמידה הקשתיו ולא לדבר אחר עכ"ל

שם והיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו, נ"ב אין מבואר המקור מנ"ל דבעי' עומד על גביו וע' ס' יריאים סי' ת"ו שכ' בעניין פלוגתא דעל בסמוך וז"ל ויש על דהוי שלא בסמוך לדברי הכל כגון וכפר הכהן על הנפש דבכל היכא דמוכח עניינא דקרא לא פליגי עכ"ל וי"ל דגם בהך דוכפר וגו' מתפרש באמת על בסמוך וזהו עניין עמידה על הקרבן באמת מטעם וכפר הכהן על הנפש דמתפרש על בסמוך וצריך שיעמוד המתכפר בסמיכות לכהן המכפר עליו בהקרבה אולם נזכרתי דרש"י סוטה ח' א' ד"ה אקורבנייהו הביא מקור חיוב העמידה מסיפרי מקרא דתשמרו להקריב לי ע"ש וכזה עוד ברש"י יומא ל"ז ב' ד"ה ואנשי מעמד ע"ש וברש"י מגילה ג' א' ד"ה וישראל במעמדן וברש"י זבחים י"ט א' ד"ה וישראל במעמדן וברש"י יומא נ"ג א' ד"ה וישראל במעמדם ואמנם כיון שעכ"פ יש מצות עמידה של בעל הקרבן על קרבנו א"כ הרי מתפרש שפיר הך וכפר הכהן על הנפש על בסמוך וע' תמורה ל"ב ב' ע"ש ברש"י ד"ה גזברין דגם שם הוזכר מצות עמידה דבעל הקרבן על הקרבן ושם אין שייך הטעם בתורת מתכפר עש"ה וע' שו"ת מהרי"ל סי' צ"ז דמשמע מדבריו דמצות עמידת הבעלים על הקרבן מעכבת דכ' שם דאם אינו עומד לא יצא י"ח ומדמי' לי' היכא דנקרב הקרבן שלא מדעתו דלא יצא י"ח ושם הכוונה בהכרח לעכב דהא התם וודאי דמעכב וא"כ ה"נ הכוונה לעכב עש"ה ודע דיש לספק למ"ד פ"ק דחגיגה דכללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד אי גם מצות עמידת הבעלים על הקרבן הותחלה ג"כ רק מאהל מועד ולא נהגא קודם לכן ושוב מצאתי הדבר מבואר ברש"י זבחים קט"ו ב' ד"ה לישנא אחרינא הכי א"ר אשי ופסקי' ע"ש שכ' ולעמוד עליהם עש"ה ומבואר דנהגא מצות עמידת הבעלים או שלוחן עוד מקודם לכן אפי' למ"ד דלא נאמרו פרטות בסיני עש"ה בסוגי' ודע דל' עומד על גביו דאמר כאן תיבת עומד הוא לאו דווקא ע' תבואות שור ברכות בסדר קרבנות ס"ק י"ב [הגה זו שייכא ללעיל כ"ו א' במשנה]: