גליוני הש"ס מועד רצד

דאמרו לי' מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כו' והעניין אחד דא"י בכללה היא בחי' ביהמ"ק וכנ"ל

שם ב' תוד"ה בעינן כ' וא"ת והלא בלא יין כו' דטמאי מתים נינהו כו' וי"ל דמ"מ מותרין בעבודת ציבור כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה דף האחרון במש"ש הגם שגם לשאר קדשים קשה לי היאך ועשו בטומאה ואנחנו טמאים לנפש אדם כו' עוד הייתי מתרץ לזה דמקריבין אפי' שאין בית היינו לתמידין וכיוצא דכתי' בהן במועדו אפי' בטומאה כו' ע"ש וחידוש שלא הזכיר תוס' דכאן דהיא אותה הקושי' ותירוצה וע' שאילת יעב"ץ סי' פ"ט וע' נוב"י חאו"ח סוף סי' ל"ה

שם תוד"ה דבר כ' וי"ל דחלל יוכיח כו', נ"ב כן הוא ג"כ דעת הרמב"ם דאפי' חלל שנודע עבודתו כשיר' בדיעבד אבל סוגית הש"ס קידושין ס"ו ב' מוכחא להדיא דקאי רק על עבודתו שעבד כ"ז שלא נודע אבל לא אאחר שנודע וע' חידוש זה ג"כ בשו"ת מהר"י ברונא סי' כ"ו דכ' על מי שזינתה בתו דפסול להיות ש"ץ משום דכתי' את אבי' היא מחללת מיהו אם אין שם אחר אלא הוא כשר למנותו דנהי דכתי' את אבי' היא מחללת מ"מ הא ה"ל רק כחלל וחלל דיעבד הרי עבודתו כשיר' ותפלה במקום קרבן היא וע"כ ג"כ בדיעבד תפלתו רצוי' וכיון דאין שם אחר אלא הוא גם הלכתחלה כדיעבד דמי עכת"ד עש"ה והוא חידוש כנ"ל דכ' בפשיטות על סתם חלל דבדיעבד עבודתו כשיר' והביא סוגית הש"ס קידושין ס"ו ב' הנ"ל ואילו שם נאמר זה רק על חלל שלא נודע

י"ח א' גליון הש"ס ד"ה לא נצרכה כו', נ"ב וכבר נשאל ע"ז הנוב"י במהדורא תניינא חאו"ח סי' צ"ג ע"ש וט"ע בזה בשו"ת ראשית בכורים דמ"ט ע"ב

שם ב' בצורת, נ"ב ל' משנה פרה פ"ט בשני בצרון

י"ט א' שיש בה דבר, נ"ב אין הכוונה על מכת המגפה הידוע רק מיתת בני אדם רבים בזמן קצר חוץ לטבע בכל חולי מן החולים נקרא דבר משא"כ מלת מגפה קאי רק על מגפה העיפושית הידוע, שו"ת חות יאיר סי' קצ"ז ע"ש

שם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו, נ"ב הוזכר זה שהיו להם תנורי פסחים בחוץ והיו נמוקים בגשמים בסנהדרין י"א א' ומפני תנורי פסחים וברש"י שצולין בהם פסחיהם ונמוקו בגשמי החורף

שם היו מתענין וירדו כו', נ"ב ע' מה שדן מכאן בשו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ז'

כ' א' גלוי וידוע וכו' עד לכבודך, נ"ב מגילה ג' א' וב"מ נ"ט ב'

שם הית' כאלמנה אר"י לברכה כאלמנה ולא אלמנה כו', נ"ב י"ל פרפרת הית' כאלמנה רבתי בגוים ר"ת למפרע ברכ"ה ואילו הי' נאמר אלמנה לא הי' זה הרמז הנ"ל של ברכה בר"ת וזהו הית' כאלמנה אר"י לברכה

שם ב' הי ניהו כו', נ"ב דוגמת זה ביבמות מ"ב ב' הי ניהו בתולות והי ניהו ארוסות הי ניהו בעולות והי ניהו נשואות וע"ע דוגמא שבועות י"ב ב' היינו קלות היינו עשה ול"ת כו'

שם א"ל רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעליותא, נ"ב כל' זה ברכות ח' א'

שם קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה, נ"ב ע' ביצה ו' ב' מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים דמאי דחזי לי' לאיניש לא שדי לי' לכלבים ומוכח קצת דרק אין הדרך שיעשה כן אבל איסורא ליכא

שם נמצאת מכשילן לעתיד לבא, נ"ב יומא ע"ז ב', כתובות צ"ז א', קידושין ל"ג א', חולין נ"ד ב' וע"ע מ"ק ז' א' א"כ מימנע ולא סתר וע' ירושלמי מ"ק פ"ק סוף הלכה ד' וע' שו"ת מהרי"ל נ"ז מש"ש שלא תהא מכשילן לעתיד כדאמר ממנע ולא עבדי עכ"ל וכוונתו לגמ' גיטין נ"ב ב'

כ"א א' משום דנפישי בני חילא דמחוזא, נ"ב ע' פירש"י כאן וע' פסחים ה' ב' א"ל רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא מבתיכו ע"ש

שם דמלומד בניסין הוא, נ"ב כל' זה לקמן נ' ח' ומעילה י"ז ב'

שם כפר עמיקו, נ"ב הוזכר מקום זה בכלים פכ"ו מ"א סנדל עמקי ע"ש בר"ש דהית' גירסתו גם כאן עמקי

כ"ב ב' שעשו כל גופו ככברה, נ"ב כל' זה ע"ז ח' ב' וע"ע סנהדרין צ"ב א' מנקבין אותו ככברה

שם מפני שהי' לו לימלך בירמיהו, נ"ב מדברי החזקוני פ' שמיני עה"כ ותצא אש וגו' נ' הכוונה כאן דהי' נחשב מורה הלכה בפני רבו במה שלא נמלך כו' וע"כ נענש ונהרג דומיא דבני אהרן עש"ה

שם שאין דורו דומה יפה, נ"ב כזה לקמן כ"ד ב'

שם שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו, נ"ב בתוספתא פרק ב' אי' שמא יפול על הציבור ויהיו צריכין לפרנסו והוא כוונה אחרת שאין רשאי להפיל עצמו על הציבור

כ"ג א' עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לעמוד לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות, נ"ב ע' יבמות מ"ז א' וישראל בזה"ז אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורעניות

שם אהדרא לי' משוניתא, נ"ב כל' זה ב"מ ק"ט א'

שם ב' א"ל מה שמה, נ"ב כזה לקמן כ"ה א' אמר לה מה שמך וע' ברכות ל"ד א' כל המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו ויש ליישב

כ"ד א' אשבעתיכו במאי עסקיתו, נ"ב צריך להבין מה עניין שבועה זאת ואיך אפשר להשביע את חבירו וע"ע מ"ק ט"ז א' ומשבעינן כו' דכתי' ואשביעם וע' רמב"ם ה' שבועות פ"ה ה"ד ובנושאי כלים הכ"מ והלח"מ והמל"מ עש"ה וחידוש שלא העירו ז"ל מהך דכאן ודמ"ק וע' מהרי"ק שורש נ"ב אות ג' מש"ש וזה כי הי' נלע"ד דאע"ג דנשבע על דבר שאין בידו לעשות זו היא שבועת שוא מ"מ אם יזדמן לו האפשריות בעשיית הדבר מחויב הוא לעשותם כו' ע"ש כל הדיבור וע' שו"ת הרא"ש כלל י' אות ג' מש"ש דא"א להשביע את הנולדים לאחר זמן עש"ה ומשמע מדבריו דיש כח לציבור או למלך להשביע את היחיד בתורת שבועה וע"ע שו"ת שתי הלחם סי' ל"ה וע"ע ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ג התחיל יהושע מפייס לעכן ומשבע לי' באלק"י ישראל וע' פתיחת הרמב"ם לס' מורה נבוכים שכ' ואני משביע באלקי ית' כל מי שיקרא מאמרי זה שלא יפרש ממנו כו'

שם הרי הן הקדש עליך ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל, נ"ב מכאן הביאו הראשונים דסתם הקדש בזה"ז הוא הקדש לעניים וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קנ"א וחידוש שלא הביא גמ' דכאן וע"ש שכ' דגם הקדש לעניים יש, בו ב' מינים קדושת דמים וקדושת הגוף היינו המקדיש קרקע לעניים היא קדושת דמים שהכוונה שתמכר ויחלקו דמי' לעניים והמקדיש קרקע לשיקברו בה עניי ישראל זהו קדוה"ג ע"ש ובמטלטלין יש ג"כ ב' מינים אלו וכמובן דמקדיש לדמים הוא קדושת דמים ומקדיש לגופו כהך דכאן דנ' דהקדיש החטים לשיחלקו לעניי ישראל לאכילה הוא קדוה"ג ושוב ראיתי בשו"ת חוט המשולש טור ב' סי' ז' כ' בשם התשב"ץ הראי' מכאן דהקדש לשמים בזה"ז הוא לעניים ועש"ה בחוט המשולש ומצאתיו עוד בתשב"ץ עצמו ח"ג סי' קנ"ב ע"ש

שם רש"י ד"ה לשמואל הרמתי כ' דצווח וליכא דמשגח בי', נ"ב ל' הגמ' קידושין מ"ד א':