גליוני הש"ס מועד רפט

איזה גירסא אחרת כאן ועכ"פ מכלל דבריו נשמע דשייך סייג בדאוריתא דדנתי בזה בלקח טוב בכלל מיוחד וע' ברוקח סי' ר"א דכ' וז"ל אבל בשבת אין תוקעין משום גזיר' דרבה ועוד כי השבת אות וישראל נשמרים בו [פי' מפני השטן וא"צ התקיעה לבטלו עש"ה] עכ"ל וצע"ק לשונו ז"ל דתלי לי' במאי דשבת הוא אות דר"ה שחל בחול נמי הרי הוא אות מדאין מניחין בו תפילין ועכ"ז תוקעין

שם הכל חייבין כו' גזיר' כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קצ"ז וסי' רי"ב

שם גזיר' שמא יטלנו כו', נ"ב מה שהקשו האחרונים דלר"א דס"ל דמכשירי שופר נמי דחי שבת א"כ הא גם ההעברה מותרת ע' ס' יריאים סי' קכ"ד שכ' אהא דאין לולב ניטל ביו"ט ראשון של חג שחל בשבת וז"ל ואע"ג דכתי' ולקחתם לכם ביום הראשון ואסור דרבנן [נ' דתחת ואסור דרבנן צ"ל ודרשי'] ביום אפי' בשבת להתיר מכשירין לר"א ה"מ במקדש אבל בגבולין לא מ"ט כו' גזיר' שמא יטלנה בידו ויעבירנ' כו' עכ"ל ומבואר דגם לר"א שייכא גזיר' דרבה וצ"ל טעמו דלר"א נמי לא הותר רק הכשר הצריך משא"כ ההעברה דהליכה אצל בקי הכשר שא"צ הוא שאפשר לו ליליך בלא שופר וילמדנו הבקי בשופר של עצמו או יבא הבקי לביתו ללמדו וע' תוס' שבת ק"ל א' ד"ה ר"א ושם ב' ד"ה שלא ברצון ותוס' יבמות י"ד א' ד"ה במקומו ותוס' פסחים ס"ח א' ד"ה דתרומה

שם תוד"ה שמא כ' ונ' דמרה"י לרה"ר אית לי' היכירא כו', נ"ב י"ל דרבה גופי' דייק ממשנה שבת י"א לא יצא החייט כו' דאיכא למיחש רק אהעברה ע"ש בפנ"י על המשנה

ל' א' כי הוי מסיים שליחא דציבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קל אוני' מקל תקיעיא דיחידאי, נ"ב ברע"ב עה"ת פ' ואתחנן ד"ה לא תוסיפו כ' דליכא בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים ואפי' בזאח"ז כדאמרי' בירושלמי דראש השנה לא שמע איניש קל חברי' מקל תקועיא כלומר שהי' תוקעין הרבה אחר יציאתם מידי חובה עכ"ל וחידוש שהביא זה מן הירושלמי והי' יכול להביאו מן הבבלי כאן

שם מאי ועם ב"ד בזמן ב"ד, נ"ב דוגמת ל' זה דאמר ועם ב"ד ואין הכוונה ב"ד ממש רק על זמן ב"ד במנחות ל"ו א' תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן ע"ש ברש"י דפי' משעת זמן הנחתן

שם אילימא איש ואשתו, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רצ"ז ולפי דבריו הל"ל דהאי איש וביתו איובל קאי

שם שוה כו' אלא כו', נ"ב ע' מס' עבדים פרק א'

שם נינערו לעמוד ולא עמדו מהו, נ"ב דוגמתו מ"ק כ"ב א' וע' מה שדן מכאן בשו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' כ"ח

שם רואה פרט ליושבת בנחל, נ"ב כזה מגילה ג' ב' וע' זבחים קי"ח ב'

שם ויאמרו אישתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח עכשיו נמי ניכול ולא ידעי דאישתקד לא הוה עומר האיר מזרח התיר השתא דאיכא עומר עומר מתיר, נ"ב דוגמת זה מנחות מ"ו ב' גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לשנה הבאה ויאמרו אישתקד אכלנו לחם בלא כבשים עכשיו נמי ניכול ואינהו לא ידעי דאישתקד לא הוו כבשים אינהו שריין נפשיהו השתא דאיכא כבשים כבשים הוא דשרי להו וע"ע דוגמא פסחים ע"ח ב' גזירה שמא יטמאו הבעלים לאחר זריקה ויאמרו אישתקד כו' ואינהו לא ידעי כו' וע"ע שם צ"ב א' גזיר' שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד כו' עכשיו נמי כו' ולא ידע כו' וע"ע שם קי"ד ב' תוד"ה אחד דליכא למיחש שמא יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד עשינו כו' והשתא נמי כו' וע"ע ביצה ה' ב' מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אישתקד מי לא אכלנו בינה ביו"ט שני השתא נמי כו' ולא ידעי דאישתקד שתי קדושות כו'

שם ב' מאי התקין דרש והתקין, נ"ב כזה לעיל כ"א ב' התקינו שלא יהו מחללין כו' ע"ש בחידושי הר"ן ועוד דוגמתו יומא פ' א' ב"ד של יעב"ץ תיקנום לפמ"ש החות יאיר בתשובה סי' קצ"ב אות ס"ו וע"ע דוגמא בס' יריאים סי' כ"ד דמפרש הך דפרק ג' דברכות והן מדקדקין על עצמן עד כזית כו' דהיינו דורשין ומדקדקין ומה"ת קאמר ע"ש וכזה עוד במכות כ"ב ב' ואתו רבנן בצרו חדא היינו שדרשו ובצרו עמש"ש בגליון

שם תוד"ה ונתקלקלו כו' כ' וא"ת ואמאי לא חשיב קלקול של מוסף כו', נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קמ"ו

שם כ' ה"מ בקרבן יחיד דאין טעון שיר', נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' נ"א כ' ואגב אעורר כי לכאורה ממזמור לתודה מוכח דאמרי' שירה על נדבת יחיד דתודה נדבה היא כו' וא"כ מוכח דאמרי' שירה על נדבת קרבן יחיד כהרמב"ם פ"ב ממעה"ק ה"ב דלא כתוס' ר"ה ל' ב' סוף הדיבור ואם יאמרו התוס' דקאי אתודת ציבור כמו הביאו לי פר הודאה דתענית כ"ג א' א"כ ק' דתיפשוט איבעי' דערכין י"א ב' אי נדבת ציבור טעון שיר' או לא עכ"ל ז"ל ופליאה גדולה דאשתמיטא לי' גמ' ערוכה זבחים ה' א' דאין תודה בציבור וע"ש בתוד"ה תודה יוכיח דתודה ושלמים אימעטו מקרא דלא אתי בנדבת ציבור ע"ש והך דערכין י"א ב' מפורש שם דקאי אעולה דבאה בנדבת ציבור בקייץ המזבח ע"ש והך דתענית הביאו לי פר הודאה קרבן יחיד הי' שהי' הוא עצמו מביא קרבן תודה ומודה להשי"ת על שהוריד גשמים לישראל וזהו קרבן יחיד ככל תודה דמאי נ"מ על מה הוא מודה אם על נס שנעשה לו או על נס שנעשה לישראל וז"פ ועוד יש תימה בדבריו ז"ל מדברי התוס' דכאן עצמם דאפי' הי' נוהג תודה בציבור מ"מ הא אינו קרבן הקבוע לו זמן והרי התוס' הצריכו תרתי קרבן ציבור וקבוע לו זמן וגם במחכת"ה אישתמיטתי' ל' הגמ' בתענית כ"ג א' שם גופי' דאמר שם הביאו לו פר הודאה סמך שתי ידיו עליו כו' ואילו הי' קרבן ציבור מה זו סמיכה

ל"א ב' ואידך פלוגתא כו'. נ"ב קצ"ע דאמאי לא אמרי' דאידך היינו דתני' בב"מ כ"ח ב' משחרב ביהמ"ק כו' התקינו שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והוא דומי' דכמה תקנות דהתקין ריב"ז משחרב ביהמ"ק ואין לומר דר' פפא ור' נחמן בר יצחק כך קיבלו מרבותיהם דזה הוא שהתקין דא"כ מאי פריך כאן רנב"י מ"ט לא אמר כר' פפא וכן ור' פפא מ"ט לא אמר כרנב"י הא מפי הקבלה אמרו ולא הי' אפשר להם לומר כאידך וע' שינוי בב"מ שם דשם נאמר משחרב ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו התקינו כו' ואילו בכל הנך דמכלתין אמר משחרב ביהמ"ק התקין ולא אמר שיבנה כו' ואולי הטעם בהך דב"מ לפי ששם הית' התקנה בעניין השבת אבידה ומצות השבת אבידה נ' דמקרבת הגאולה ע' מכות כ"ד א' אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים מתקיף לה ר' פפא דילמא כאבידה המתבקשת דכתי' תעיתי כשה אובד בקש עבדך כו' ולכן השבת אבידה לבעלי' מקרבת הגאולה דהוא ג"כ חזרת אבידה לבעלי' מדה כנגד מדה ולכן אמרו שם שיבנה במהרה בימינו כלומר דהתקינו שיהו מכריזין להשב אבידה ע"י כך עש"ה והכרזה זו עצמה דהיא קיום מצות השבת אבידה מועלת שיבנה במהרה כו' והוא דוגמת הך דקידושין ל"ז ב' ביאה דכתב רחמנא גבי תפילין כר ל"ל ההוא מיבעי לי' כו' עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ וכך כאן עניין הלשון משחרב ביהמ"ק עשה מצוה זו שבשבילה יבנה במהרה בימינו כן נזכה בב"א: