גליוני הש"ס מועד רפח

כ"ו א' וב"מ פ"א א' וע"ע ע"ז ט"ז ב' רבינא רמי מתני' אבריתא ומשני

כ"ח א' בשופר של עולה לא יתקע כו', נ"ב ע' רש"י וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ח ע"ש כל התשובה

שם מלל"נ, נ"ב מה שנסתפק המגיה במל"מ אי לכתחלה מיהת אסור הארכתי בחידושי וכעת ראיתי עוד ברהיטת לישן שו"ת מהרי"ל סי' נ"ה משמע דפשוט דמותר גם לכתחלה ובגוף עניין מלל"נ ע' יומא י' ב' הפלוגתא אי דירת כ"ג בלשכת פרהדרין שמה דירה לחייב במזוזה ע"ש דפליגי אי דירה בעל כרחו שמה דירה או לא ואע"ג דהמצוה הוא כך שידור שם צ"ל דמאן דס"ל דלאו שמה דירה דאף דמצווה בזה מ"מ גם המצוה לעול על צואריהם ניתנו ולא מיחשב דירה מחמתה אף דוודאי רוצה הוא בקיום המצוה ולאידך מ"ד ס"ד דכיון דהוא מצוה שפיר שמה דירה ודע דיש לעיין קצת בעניין מלל"נ בדברי שו"ת הרא"ש כלל י"ג אות י"ז במש"ש וכן ס"ת לשמיעה קיימא ואיכא הנאה מינה וכן עטרה ומנורה אדם קונה מצות אלו להתנאות בהם ועל שמו נקראין ואיכא בהו הנאה וכן תכריכי עניים אם לא הי' ההקדש היו בני העיר קונין להם תכריכים עכ"ל ויש לדון בכל דבריו וממ"ש אדם קונה מצות אלו להתנאות כו' יש לדון דא"כ שופר נמי דמתנאה בקול תקיעתו ע' תוס' לעיל כ"ו א' ד"ה חוטא יוחשב ג"כ הנאה וכן ממ"ש וכן תכריכי כו' יש לדון דה"ה בשופר של איסורי הנאה וכדומה אילו לא הי' צריך לקנות אחר וצ"ל דנהי דכל הני לא מיקרי הנאה לגבי איסורי הנאה מ"מ לנידון דידי' שם שפיר מיחשבי הנאת הדיוט לעניין שיקרא אחיך ויהי' בו איסור ריבית וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קס"ג ונ' דמספקא לי' אי מצוות דרבנן נמי לל"נ ולא הביא כלל דברי הרז"ה דכאן וע"ש דמתבארת הערה מתוך דבריו בהך דנדרים מ"ח א' דהנודרים הנאה זה מזה אסורים בדבר של אותה העיר ומינייהו ביהכ"נ ותיבה וספרים ואמאי הרי נדרו רק הנאה ובבואו לביהכ"נ להתפלל או כשקורא בס"ת של ציבור הרי אין נהנה מחבירו כלל דמלל"נ עש"ה דאין מובן מדבריו יישוב לזה ולענ"ד כיון דרשאין ליקח שכר עבור השאלת ספר ובקריאת בספר גזול וודאי הא אין יוצאין וא"כ נמצא כל אחד היוצא בחלק של חבירו שבספר שמרשהו לקרות בו בלי שכר נהנה בהרוחת השכר דמשתרשי לי' וכן בביהכ"נ כיון דרשאין ליקח שכר מבית שנותנין לציבור להתפלל בו א"כ יש ג"כ הנאה הנ"ל וה"ל כמקרא וביקור חולים במקום שנוטלין שכר דאסור גם במודר הנאה ע' נדרים ל"ו ג' ול"ט א'

שם שלחו לי' לאבוה דשמואל, נ"ב יבמות ק"ד ב' וק"ה א' לעיל כ"ז ב' וחולין י"ז א' אבוה דשמואל פגם ושדר כו' שלחו לי' כו'

שם שכפאוהו פרסיים, "ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' ל"ד דכ' דנדה שאנסתה חברתה ואטבלה כוונה דחברתה כוונה מעליותא היא ולא מיבעי' היכא דיודעת היא דאונסין אותה לטבול דהא איכא כוונה דידה אלא שהיא על כרחה עכ"ל וצ"ע דהא כאן מוכח דבכפאוהו לא חשיב כוונה

שם ב' הישן בשמיני בסוכה, נ"ב ע' ס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער היסודות פרק ל"ה דעיקר הציווי שלא להוסיף בתורה הוא בתושבע"פ כו' וצע"ק מכאן דמפורש בתושב"כ בסוכות תשבו שבעת ימים וא"כ הרי ההוספה על תושב"כ וע"ש בס' הנ"ל מ"ש בגוף עניין בל תוסיף וע"ע שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקט"ז וע"ש שכ' דטעמא דבל תוסיף כי כל המצות יש להם ולמספרם סוד נעלם והמוסיף או גורע בהם מבטל ומבלבל הכוונה האלקי"ת עכ"ל וע' מה שהארכתי בזה בשב דנחמתא

שם מצוות אינו עובר עליהן אלא בזמנן. נ"ב ע' רש"י חגיגה ח' ב' ד"ה חוזר ומקריב

שם שאני הכא כיון דאילו מיתרמי לי' ציבורא אחרינא כו', נ"כ בראבי' סי' קע"א דיקדק מכאן דהוספה אינה פוסלת המצוה דאל"כ הברכה הנוספת הרי פוסלת ברכות הקדומות וצריך לברך שנית לאותו הציבור עצמו ול"ל למינקט ציבורא אחרינא עש"ה ויש לדון בזה ואין הגליון מספיק וע"ש עוד בראבי' דמדמה הוספה לחציצה עש"ה וע' כזה זבחים י"ט א' דקרי ליתור בגדים חציצה ע"ש

שם כשלא נתת עברת על בל תגרע, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ר"פ

שם כיון דאילו מיתרמי לי' כו' כולי' יומא זמני' כו', נ"ב ע' מה שדן מכאן בשו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' כ"ח

שם תוד"ה ומנא כ' מה שאין עובר בעשה ד' מחיצות, נ"ב מוכח מכאן דדפנות הסוכה חשיבי נמי חפץ המצוה ולאו דווקא הסכך וע' רא"ש פ"ק דסוכה סי' י"ג ודיברתי מזה בלקח טוב כלל י"ב אות ו' וע"ע בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' נ"א וע' ש"ע או"ח סי' תר"ל סעי' א' במ"ש וא"צ להעמידם דרך גדילתן וע' ס' הפרדס לרש"י סי' קפ"ט דכ' וכשעושין הסוכה נועצין הקנים כו' וס' תניא רבתי ה' סוכה סי' פ"ב עניין הדפנות והכשירן מש"ש בעניין הדפנות אם צריך בהו דרך גדילתן ועמ"ש על הגליון סוכה כ"ט ב'

כ"ט א' משמיע בעי כוונה, נ"ב אם מקצת הקהל שכרו להם תוקע והתנו עמו שיכוון להוציא אותם לבד ולא מקצת האחר ועבר וכיוון להוציא כל השומעים אזי כולם לא יצאו דהתוקע נקרא שליח כמו ש"ץ ושליח ששינה מדעת משלחו בטל שליחותו, שו"ת חות יאיר סי' קפ"ו וע"ש

שם ת"ש נתכוון שומע כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים רמ"ו

שם אף לעצמו אינו מוציא נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תת"ח

שם ב' במקדש היו תוקעין, נ"ב ע' פה"מ להרמב"ם דכולי' ירושלים קרוי מקדש וקצת ראי' מן המדרש הובא בס' תניא סי' י"ב וז"ל כשבנה שלמה את ביהמ"ק פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י בונה ירושלים עכ"ל ומוכח דירושלים וביהמ"ק עניינם אחד ועמ"ש על הגליון לעיל ה' א' וע' רש"י סנהדרין צ"ד א' ד"ה אבל ישראל דכולי' ירושלים קרוי' בית עולמים עש"ה

שם כתוב אחד אומר כו', נ"ב ע' ס' משנת חכמים למהר"ם חאגיז ז"ל אותיות תקל"ז, תקל"ח, תקל"ט, תק"מ וצ"ל דאפי' לפי המסקנא דכאן דרק מדרבנן משום גזיר' דרבה הוא דלא תקעי' מ"מ כבר הית' הגזירה גם בימי משה ולכן נאמר בשנה ראשונה זכרון תרועה כפי מה שהית' העשי' בפועל רק זכרון ולא תקיעה ואע"ג דהי' אז מקום שיש בו ב"ד דתוקעין בשבת גם בגבולין מ"מ י"ל דזהו רק אחר חורבן המקדש זכר למקדש משא"כ אז בשנה ראשונה דלא הי' עדיין מקדש לא היו תוקעין בשבת ועמ"ש על הגליון קידושין ל"ח א' דהיו גזירות גם בימי מרע"ה וכמדומה שכן ראיתי מובא בשם הרא"ם על הסמ"ג דגזירת שבות דהזאה בשבת דהוא ג"כ מחשש דשמא יעבירנו הי' עוד בימי מרע"ה ואין ספר הנ"ל בידי לעיין בו ואולם עדיין צ"ע דהא טעמא דתקעינן במקדש הוא משום דאין שבות במקדש דהטעם משום דכהנים זריזין הן וא"כ כ"ש בבית דינו של מרע"ה והרי גם בעליית בית נתזה בלוד התירו שבות מטעמא דבית נתזה זריזין הן ע' שבת כ"ט ב' וכ"ש בית דינו של מרע"ה ויש ליישב ואין להאריך כאן וע"ע חידוש בס' תניא רבתי ה' ר"ה סי' ע"ז וז"ל יש מקשין ל"ל גזירה דרבה הא תרי קראי כתיבי יום תרועה וזכרון תרועה ומוקמי' חד בשבת וחד בחול ומתרצים דרבה גופי' מפרש להו לקראי ואמר מאי טעמא אמר קרא זכרון תרועה משום דשמא ילך אצל בקי ללמוד כו' עכ"ל וצ"ע ואולי הי' לו