גליוני הש"ס מועד רפז

שם ב' יפתח בדורו כשמואל בדורו, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' קס"ג וע"ע שו"ת מעיל צדקה סי' נ' ד"ה ואם אפשר הי' אחד מן החכמים וע' שו"ת מהרי"ל סוף סי' ס"ז וע' נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ד ע"א דפוס קאפוסט ד"ה דין אם הובררו טובי העיר דמתבאר שם דלאו דווקא דיינים רק כל טובי ומנהיגי העיר שנבררו מן העיר ואפי' יחיד שהוברר נאמר עליהם יפתח בדורו כשמואל בדורו במה שעושין בתקנות הקהל ע"ש וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קכ"ג לעניין אם גם בטובי העיר אמרי' דהפקרן הפקר כי היכי דהפקר ב"ד הפקר ע"ש וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' ז' עש"ה וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתנ"ד וע' בשו"ת שבסוף ס' תורת חטאת לבעל המנחת יעקב סי' א' ע"ש שהאריך

שם עד דאיכא אהרן בהדך, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי רע"ז ולפי פירושו א"צ למ"ש התוס' דאין ב"ד שקול כו' ודו"ק

כ"ו א' לפי שאין קטיגור נעשה סניגור, נ"ב ע' בגליון וע"ע תוס' יבמות ז' א' ד"ה שנאמר כתבו דכהן שהרג את הנפש דלא ישא את כפיו היינו לפי שהרגו בידו ואין קטיגור נעשה סניגור כו' וע"ע חידושי רמב"ן שבת פ"ז א' ד"ה פירש כ' אהך דשיבר את הלוחות והסכים הקב"ה על ידו וז"ל וכן צ"ע מנלן שהסכים כו' אי משום אשר הרי כמה כתובים בתורה שאינן לשון אישור ושמעתי משום דכתי' אשר שברת ושמתם בארון ושברי לוחות מונחים בארון ואלמלי הי' בשבירתם חטא אין קטיגור במקום סניגור כו' עכ"ל ועמ"ש על הגליון יומא נ"ט ב' בשם המאירי ע"ש וע' יפה תואר על הבראשית רבה בראשית פרשה י"ז סי' י"ג ד"ה ועוד יש לדקדק האיך ניתנו לכפרה מצוות דוגמת החטא דהא קיי"ל אין קטיגור נעשה סניגור כו' עש"ה

שם הואיל ואישתני אישתני, נ"ב ע' סנהדרין קי"ב ב' כיון דאישתני אישתני וכלשון זה עוד מועד קטן י"ח א' ועמ"ש על הגליון לקמן ל"ב א'

שם והאיכא כף ומחתה, נ"ב ע' פי' מחודש בזה בס' בנין אריאל עה"ת פ' אחרי

שם ולא שנים ושלשה שופרות, נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל וע' אריכות בשו"ת ח"ס חאו"ח סי' ה'

שם גליון הש"ס ד"ה גמרא שפיר כי' פסחים דף כ"ח ע"ב, נ"ב ועוד ביומא נ"א ב' ובפסחים ב' ב' ובמנחות ע"ה א' ע"ב גי' רש"י ותוס' שפיר קאמרי לי' רבנן ועוד במנחות ס"ג ב' ובשבועות ח' א', כ"ו א', כ"ז ב', סנהדרין י"ט א'

שם ב' לא הוה ידע כו' א"ל גזלן אמר לך דכתי' היקבע וגו', נ"ב צ"ע דתוס' חולין ק"י ב' ד"ה דתנן כ' דמשניות אפי' דטהרות הי' שגורות בפיהם וא"כ אמאי לא ידע מן המשנה ידים פ"ד מ"ג קובע אתה את השמים מלהוריד טל כו' שנא' היקבע וגו'

שם לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין שמעוה כו', נ"ב דוגמת זה בכורות מ"ד א' לא הוו ידעי רבנן מאי ציחח שמעו כו'

שם א"ר לוי כו' והתנן כו' ולימא כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים רפ"ז

שם מ"ס בר"ה כמה דכייף כו' ומ"ם בר"ה כמה דפשיט כו', נ"ב בקרובץ של ר"ה יסד ציון שופר פשוט פשוט לב אחד קול שופר כפוף כפוף לב אחד והטעם דאלו ואלו דא"ח ואף שבפועל עושין רק כאחד מהם ומצאתי בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תמ"א וז"ל ומה שיסד הפייט קדירות חרס בשברונם ואח"כ התירו במחיצות מעץ לטמנם וקשיא רישא לסיפא לא קשיא כי כן דרך הפייטנים הוא עשה דברי רב ודברי שמואל וכן בקרובץ כל ר"ה ציין שופר פשוט קול שופר כפוף וכהנה רבות עכ"ל וע' תוס' לקמן כ"ז א' ד"ה מאן

שם תוד"ה חלוגלוגות כ' ונ"מ לזב כו', נ"ב עוד נ"מ להך דעירובין כ"ח א' מערבין בפעפועין ובחלגלוגות וע"ש ברש"י וכן נ"מ להך דשביעית פ"ט מ"א והובא בסוכה ל"ט ב'

כ"ז א' ציפהו זהב במקום הנחת פיו פסול, נ"ב במהרי"ל ה' שופר וז"ל ואמר מהר"י סג"ל ע"ה הא דאמרי' צפהו זהב אסור לתקוע בו היינו טעמא דאין קטיגור של זהב שעשו ממנו העגל נעשה סניגור והשופר נכנס לפני ולפנים כדרך כ"ג ביוה"כ עכ"ל וצ"ל דשלא במקום הנחת פה לא שייך תו טעם זה

שם וכן הנהיג ר' חלפתא בצפורי ורחב"ת בסכני וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח בהר הבית בלבד, נ"ב כל' זה תענית ט"ז ב'

שם לפני המלך ד' הוא דבעי' כו', נ"ב בטורי אבן האריך אי ירושלים מיקרי לפני ד' בעלמא כמו גבי מעשר ואינו כעת לפני וע' ירושלמי סוכה פ"ג הי"א ושמחתם לפני ד' אלקיכם שבעת ימים בירושלים

שם בתשרי נברא העולם, נ"ב ע' תוד"ה כמאן דאלו ואלו דא"ח ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן עכ"ל ונ' דאע"ג דבתשרי רק עלה במחשבה לבראות עכ"ז יתכן הלשון בתשרי נברא העולם וגם ל' התפלה זה היום תחלת מעשיך דכזה מצינו בפסחים נ"ד א' בבריתא י' דברים נבראו בע"ש כו' ר' נחמי' אומר משום אביו אף האור כו' וקמפרש התם דבע"ש רק עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד מוצ"ש הרי דגם המחשבה נקראת בריאה וע' באור החיים עה"ת פסוק בראשית אופן ט"ז שכ' כדברי התוס' דכאן מסברא דנפשי' וע"ש שכ' דנוכל לומר כי בניסן חשב ובתשרי יצא לפועל וכן להיפוך עכ"ל ואולם מתוס' דכאן נ' דסבירא להו בהחלט דבתשרי הי' המחשבה ובניסן המעשה וכן מבואר בשם האר"י ז"ל בפי' היום הרת עולם שאומרים בר"ה דהוא מל' הריון היינו מחשבה וכנודע

שם ב' אעפ"י שזה שמע וזה שמע כי', נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רע"ט וע"ע שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תת"ט פי' דה"ק וכן מי שהי' עובר אחורי ביהכ"נ כו' אם כיון לבו להדיא יצא ואם לאו דלא כיון לבו להדיא רק שמע סתמא לא יצא משא"כ מי שהוא בביהכ"נ אפי' סתמא יצא דכיון דבא לביהכ"נ לצאת י"ח בכלל הציבור ה"ל הסתמא לשמה אעפ"י שלא כיון בשעת שמיעה וזהו שפירש התנא אעפ"י שזה העובר שמע וזה שהוא בביהכ"נ שמע מ"מ זה כיוון לבו וזה לא כיוון לבי היינו דזה סהמי' ככיוון וזה אין סתמי' ככיוון ומיושב בזה כל הדקדוקים שיש לדקדק במשנה עש"ה ומה שמפרש הך דזה כיוון לבו דהכוונה דסתמי' ככיוון יש לי דוגמא אליו בסוכה כ' א' דאמר ומאי עשאה לשכיבה דקאמר סני קאמר סתם עשייתה נמי לשכיבה כו' וע' תוספתא פרק ב' דשם נאמר אעפ"י שזה שמע וזה שמע זה כיון לבו וזה לא כיון לבו זה שכיון לבי יצא וזה שלא כיון לבי לא יצא שאין הכל הולך אלא אחר כוונת הלב שנא' תכין לבם תקשיב אזניך ואומר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה עכ"ל התוספתא ונ' כוונת התוספתא דרך מוסר דבדברו מדין כוונת הלב דבעי' העיר ג"כ דלא לבד דצריך כוונת הלב לצאת ידי מצוה דק ראוי שיהי' שם ג"כ כוונת השתעבדות והתכנעות הלב להיות בטעם תכין לבם וגו' תנה בני לבך לי וגו' וזה נראה נמי כוונת המשנה דאחרי שאמר כאן זה. כיון לבו כו' סמך לו מיד והי' כאשר ירים משה ידו וגו' אלא לומר לך כ"ז שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים כו'

שם הוסיף עליו כל שהוא כו'. נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ס"ה

שם איכא דרמי להו, נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל והוא עוד בכתובות כ"ז א' וערכין כ"ז ב' וב"ב י"א א' ועוד שם