גליוני הש"ס מועד רפה

שם ודברי קבלה כד"ת דמי, נ"ב ע' סמ"ג עשין עשה ל' וז"ל ומ"ע מדברי הנביאים לעשות לשבת כבוד ועונג שנא' וקראת לשבת עונג לקדוש ד' מכובד וכבדתו כו' ואמרי' בפרק במה מדליקין שהדלקת נר בשבת חובה ועיקר ציווי' מפי הנביאים שציוו לכבד את השבת והדלקת נר נאה הוא עיקר הכבוד ומברכין עליו אקב"ו להדליק נר של שבת דגבי נביא כתי' אליו תשמעון וגם בכלל לאו דלא תסור הוא עכ"ל ומתבאר מדבריו דיש תוספת בדברי קבלה על דברי חכמים דבד"ח יש רק לאו דלא תסור ובד"ק נוסף עליו עשה דאליו תשמעון ולדעות החולקים על הרמב"ם וס"ל דלא תסור הוא רק אסמכתא על דרבנן מ"מ היות בד"ק עשה דאליו תשמעון יכול להיות דמודו ויש לדבר הרבה בזה ואכ"מ

שם ב' מוטב תיקלקל ר"ה ואל יתקלקלו כלהו מועדות, נ"ב מעין דוגמא ירושלמי סוטה פ"ט ה"א מוטב שיתקלקלו בו לשעה ולא יתקלקלו בו לעולם וכ"ה ג"כ בבבלי מועד קטן ה' ב'

שם העיד ר' סימאי משום חגי זכרי' ומלאכי, נ"ב דוגמתו נזיר נ"ג א', בכורות נ"ח א', חולין קל"ז ב', יבמות ט"ז א', קידושין מ"ג א'

שם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר, נ"ב הטעם כדי שלא יתבלבלו הבילתי בקיאים שקבלה בידם שבין פורים לפסח שלשים יום ואם יעשו אותו מלא חששו שמא יבואו לאכול חמץ בפסח, שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ק"נ וע' לעיל ז' א' וע' בשו"ת הרדב"ז שם בעניין אם אדר הראשון תוספת או אדר הב' ע"ש וע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ט' וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ב וסי' קצ"ג וע' לעיל ט"ו א' הית' שנה מעוברת מהו ע"ש ברש"י דמשמע דאדר הב' הוא אדר ממש ואדר הא' הי' ראוי להיותו שבט אלא שניתוסף עש"ה

כ' א' דמצוה לקדש על הראיי', נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קמ"ו דמה שאין מקדשים עתה על הראי' הוא משום דידעי' בקביעה דירחא ע"ש ועמ"ש על הגליון ביצה ד' ב'

שם מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו אעפ"י שלא ראוהו יאמרו ראינו, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רנ"ד וז"ל אני חושב כי ענין החשבון וקידוש החודש הלל"מ כדברי הרב ז"ל דכל שיש מקום הועד חייבים הם לקדש על פי הראי' עם עדות החשבון הא לאו הכי מערימין ולא נקדש עד שנכוון הראי' עם החשבון או נערים להקדים הראי' אעפ"י שלא ראו כדי לקדש בזמן המכוון לחשבון וכדאמרי' בפ"ק דר"ה כ' א' מאיימין על העדים כו' ע"ש שהביא סוגי' דכאן ועש"ה כל התשובה ואולם משמעות הסוגי' דכאן הוא דהך מאיימין כו' הוא רק לצורך להפריד שבת מיו"ט או שבת מיוה"כ ולא בשביל התאמות הראי' עם החשבון ובגוף הך דכאן דמאיימין כו' ראיתי קושי' בס' תפארת ישראל להקדוש ר' ישראל חריף ז"ל מסאטאנאו בסוף הספר שם בשמי בהך דכתובות ל"ב א' דגמר מחובל בחבירו דממון ומלקות ממונא משלם כו' ופריך דאי ממונא לקולא מה לחובל כו' שכן הותר מכללו בב"ד כו' אלא גמר מעדים זוממין כו' מה לעדים זוממין שכן לא עשו מעשה והקשה דלמה פריך הש"ס בעדים זוממין פירכא חדשה הא גם בעדים זוממין הוי מצי למיפרך אותה פירכא עצמה אשר בחובל דעדות שקר נמי הא הותר מכללו בב"ד בעדות קידוש החודש וכדאמר כאן דמאיימין כו' אעפ"י שלא ראוהו יאמרו ראינו ע"ש ובזכרוני שראיתי כבר קושי' זו באחרונים בשם התוספי הרא"ש ואין ס' תוספי הרא"ש בידי ואולם בגוף הקושי' נלענ"ד פשוט דאין כאן עבירת עדות שקר כלל כיון דל' הלאו לא תענה ברעך עד שקר הרי דרך הגדת שקר בריע היינו המפסדת לאדם היא המוזהרת בלאו וכגון שמעידין בשקר שפלוני לוה מפלוני ומוציאין ממון על ידם הרי הוצאת הממון שלא כדין ונמצא אותו פלוני נפסד ממונו ע"י עדות שקר שלהם שלא כדין וזהו עניית שקר בריע ומשא"כ בעדות דכאן אף שנוגע ג"כ לכלל ישראל בקביעת המועדות מ"מ הרי אין מפסידין לכלל ישראל דבר דאחרי אשר יוקבע ויתקדש החודש על פי עדותן הרי הוא מקודש באמת כך כהלכה דאתם אפי' שוגגין ומזידין ומוטעין ונמצא שלא הפסידו כלל ורק דגוף ההגדה שמגידין הוא שקר וזה הי' אסור רק אילו הי' נאמר לא תענה עד שקר ומשא"כ לא תענה ברעך הרי בריע אין כאן עניית עד שקר כלל דו"ק היטיב מאוד כי עמוק הוא

שם ב' אמר שמואל יכילנא לתקוני כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רט"ו

שם כ"ד שעי מיכסי סיהרא כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ת"א סי' ק"ה וח"ג סי' רט"ו וסי' רי"ו

שם משמעות דורשין איכא בינייהו, נ"ב כזה יבמות צ"ד ב', ב"מ כ"ז א' ועמש"ש בגליון, נזיר מ"ג א', יומא ס' ב', שבועות י"ט א', מ"ק ז' ב'

שם חצות לילה איכא ביניהו, נ"ב זה מתאים עם המבואר בזוהר דחצות האחרן של לילה לו עניין מעלה מה שאינו בחצות הראשון דלרבא כאן הרי חצות האחרון כבר מתייחס ליום שלאחריו משא"כ חצות הראשון ואי דא"כ חצות הראשון נמי הרי מתייחס ליום שלפניו מ"מ הרי בו הסתלקות עניין היום שכל שמוסיף בלילה הרי הולך ומסתלק עניין היום משא"כ בחצות האחרון הרי מתחיל ומתקרב עניין היום ולכן הוא מעלה וודאי וע' מאירי יומא ע"ז ב' ד"ה ומ"מ רוב גאונים מתירים כו' שכ' וכל שמחצי הלילה ואיליך יש שם שיבתא עכ"ל ואין זה מורה חלילה על גרעון הזמן שמחצי הלילה ואיליך שהרי יש שידה שזמנה רק בלילי שבתות וע' פסחים קי"ב ב' הוזכר גם לילי רביעיות ואולם בזכרוני מן המדרש דנקט לילי שבתות לחוד ולעניין היות חצות לילה עת רצון כבר הביאו יבמות ע"ב א' וקיימתי' מסברא דנפשאי וכן הביאו מגמ' ברכות ג' א' ואמצעית דאמצעיתא וברא"ש שם דהכוונה להתפלל באותם הזמנים על חורבן ביהמ"ק והדברים עתיקין

שם רש"י ד"ה חצות לילה איכא ביניהו כ' שהמצה נאכלת עמו חובה, נ"ב אע"ג דמצה גם בזה"ז דאוריתא אע"ג דליכא פסח מ"מ עיקר המצה הוא חובה על הפסח ובשביל פסח וע' מהרי"ל בסדר הגדה בסופו דכ' דאפי' ישן קודם שהתחיל לאכול אפיקומן אינו אוכלו עוד דנהי דהפסח נאכל רק לבסוף מ"מ עיקר אכילה של זאת הלילה בקרבן פסח וחשוב הכל אכילה של הקרבן וסעודה אחת היא ואם ישן בה הרי הוא כב' חבורות עכ"ל ויש ראי' לדבריו מרש"י דכאן וע' יומא ב' ב' רש"י ד"ה אי חג המצות עש"ה ולכאורה גם בפסח יש מצה ופסח [דמרור אין לחשוב דכיון דנאכל רק בזמן שהפסח נוהג א"כ מצוה אחת הוא עם הפסח והכשר הפסח הוא] ואכילת חמץ דבכרת וצ"ל דהתם ד' וכאן רק ג' ועמש"ש בגליון ואולם לרש"י דכאן י"ל עוד דגם פסח ומצה אין לחשוב מעצות החג כיון דהקרבת הפסח עוד בערב פסח ואכילת הפסח בלילה רק מפאת שבקדשים הלילה הולך אחר יום שעבר ונחשב עדיין ערב פסח וכאכילת כל הקדשים בלילה שאחר ההקרבה דהוא מטעם זה ובפסח גזה"כ הוא שאין נאכל ביום אבל האכילה בלילה עכ"פ עדיין הוא מתורת יום שנחשב עדיין יום לקדשים וכן המצה עם הפסח הוא שנאכל וכנ"ל וא"כ הויין להו מצוות חול היינו מצוות של ערב פסח לא מצוות החג ואין לחושבם במעלות החג ודו"ק היטיב ועמ"ש בפסחים ה' א' לעניין אכילת מצה בתוספת יו"ט ע"ש ולרש"י דכאן י"ל דלא שייך כלל תוספת לזה דעניין התוספת הוא רק שמקבל קדושת היו"ט עוד לפניו זה אין מועיל לעניין פסח ומצה כלל כיון דאינם מפאת היו"ט כלל והי' ראוי שיהיו נאכלים ביום וגזה"כ הוא דבעי' לילה וזה אין בכח קבלת התוספת לעשות