גליוני הש"ס מועד רפד

להם מן היסורים של גיהנם כפי שיעור שכר מצוה קלה שעשו בעוה"ז עכ"ל וע' קידושין מ' ב' איבד את הראשונות כו' ע"ש

שם דלותי כו' אעפ"י שדלה אני מן המצוות, נ"ב כדרש זה ב"מ ע' ב' מאי לחונן דלים אמר רב כגון שבור מלכא ופירש"י שחונן דלים עכו"ם שהם דלים מן המצוות וע"ע מגילה י"א א' על עם דל כו' שהם דלים מן המצוות

שם אר"י אמר רב כל פרנס כו', נ"ב ע' רי"ף חולין ס"פ כיסוי הדם

שם רא"א כובשו כו' ריב"ח אמר נושא כו', נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רס"ג

שם תוד"ה קרקפתא כ' אם עסק בתורה כמניח תפילין כו', נ"ב הטעם דתורה ותפילין עניין אחד ע' פ"ק דברכות נשבע ד' בימינו זו תורה ובזרוע עוזו אלו תפילין ובמדרש והמים להם חומה מימינם זו תורה ומשמאלם אלו תפילין ובסוכה כ"ח א' ולא הלך ד"א בלא תורה ובלא תפילין וכתי' בתפילין למען תהי' תורת ד' בפיך ובשבת י"ג א' הית' אשתו נוטלת תפיליו כו' ואמרה להם כתי' בתורה כו' ועמש"ש בגליון וע' ספר קרבן חגיגה סוף סי' ח' וגם נאמר בתפילין פארך חבוש עליך וכן בתורה בברכות נ"ח א' והתפארת זו מתן תורה ובשמושא רבה לא כשר לאחותי תפילין אלא למאן דקרי תנ"ך כו' והרמז ולטוטפת בין עיניך ס"ת תנ"ך וע' מהרי"ק שורש קע"ד דמביא גירסא כל המניח תפילין כאילו קורא בתורה וע"ש וע' סיפרי פ' עקב עה"כ ושמתם את דברי אלה על לבבכם דיליף מתפילין ות"ת בניין אב לכל המצוות שהן חובות הגוף דנוהגות גם בח"ל ע"ש וא"כ כיון דהלימוד מתפילין ות"ת דייקא מוכח גם מזה היות להם ייחוס אחד והם שרשיים למצוות שהן חובות הגוף ודו"ק וע' חידושי הר"ן כאן דכ' דטעמא דעוסק בתורה דפטור מתפילין משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה א"נ שהעוסק בתורה א"צ אות שדברי תורה הן עליו לאות עכ"ל ולפי"ז הנה יש לת"ת עניין שבתות וימים טובים דפטרינן בהו מתפילין מטעמא דהן גופן אות ויובן בזה מאי דמבואר בזוהר בכמה דוכתי דת"ח הוא שבתא דכולה שתא ודו"ק וע' ברכות מ"ז ב' שנים ושבת מצטרפין כו' אלא אימא שני ת"ח כו' ע"ש דמרומזים שם דברי הזוהר דת"ח קרוי שבת וכן רמוז עוד בכמה דוכתי והארכתי בכתבי אגדה שלי ואכ"מ וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תרמ"ט מש"ש אהך דכאן קרקפתא כו' וע"ע רבינו יונה ברכות פ' הי' קורא די"א ע"א ריש העמוד וע"ע רוקח סי' שס"ט דהביא ג"כ ל' המכילתא המניח תפילין פטור מת"ת למען תהי' תורת ד' בפיך וחייב בק"ש כו' ע"ש

שם כ' אבל אם ירא להניח משום דבעי' גוף נקי כו', נ"ב בס' יריאים סי' ט"ז כ' דאפי' בנמנע מלהניח מחמת עצלות לא הוי בכלל פושעי ישראל בגופן ורק בנמנע מלהניחן מתוך רשע שחושב בלבבו שאין לחוש למצוה ומבזה בלבו הוא דקרוי פושעי ישראל בגופן דכל פשע מרד הוא וכדכתי' מלך מואב פשע בי עכ"ל וכוונתו לגמ' יומא ל"ו ב'

שם ב' אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו, נ"ב מגילה כ"א א', סוטה י"ג ב', גליון הגרע"א ז"ל והוא עוד בברכות ל"ב א' וחולין צ"א ב' וב"ב י' א' ועוד שם ט"ז א' וסנהדרין צ"ה ב' ועירובין כ"ב א'

שם אני הוא קודם שיחטא האדם, נ"ב ע' פירושו בס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער התשובה פ"א ופי' הראשון שפי' שם דקאי אמחשבת עביר' דאין הקב"ה מעניש עלי' כבר קדמו בזה הרא"ש בפרקין סי' ה'

י"ח א' דכתי' בי' וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, נ"ב ע' רש"י סנהדרין י"ד א' ד"ה הכתי' כל מרבית ביתך ימותו אנשים דכ' כשבאין לכלל אנשים בן י"ח שנה עכ"ל וצ"ל דבן י"ח מיקרי בא לכלל איש מפאת דאיש הוא שם מקביל לעומת שם אשה ר"ל שהוא איש של אשה ומפני שבן י"ח לחופה לכן מיקרי אז בא לכלל איש וע"ע סנהדרין מ"ו א' רש"י ד"ה למעוטי בן סורר דאיש משמעותו משראוי להוליד ע"ש וע"כ כיון דבן י"ח לחופה נחשב רק בן י"ח ראוי לפי המנהג לישא ולהוליד וקרוי אז איש ולכן שם איש מורה בן י"ח ואנשים הוא רק ל' רבים וקיבוץ של איש ואולי מכאן באמת הוא שלמדו הך דבן י"ח לחופה משום דכתי' בבית עלי וכל מרבית ביתך ימותו אנשים וראוי שהיו מתין בני י"ח והרי מבן י"ג נקרא איש ולכן דנו מזה דעל כרחך כוונת איש דכאן לעניין אישות היינו איש של אשה ושדרך חופה בי"ח או מטעם ההולדה וכנ"ל וע"כ דנו מזה לומר בן י"ח לחופה

שם על אב מפני התענית, נ"ב ע' פיה"מ להרמב"ם וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רע"א

שם על אלול מפני ר"ה, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ר"ח

שם תוד"ה על כ' אבל על סיון מפני עצרת לא צריך, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' צ"ו וע' שו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' ד' (דס"א ע"א שם בהג"ה) הראה פליאה בהשגות הראב"ד פ"ו מה' יו"ט הי"ד שכ' שהרי אדר ואייר ואלול חסרים כו' וצ"ל דתיבת ואייר ט"ס הוא וודאי וצריך למחקו וע"ש עוד בשו"ת ר"ב הנ"ל וע' רוקח סי' רצ"ד דכ' וז"ל ולמה לא אמר ששה בסיון תעשו שבועות אלא לעניין שבועות הוצרך לספיר' כי כל הרגלים היו בביתם אבל בשבועות לא היו מצויין בעיירות כדכתי' ופנית בבוקר והלכת לאהלך זה בפסח ולא בשאר רגלים הי' כל אחד בשדהו אצל תבואתו כבועז הואיל ולא היו מצויין בעיירות היאך ידעו מתי חודש סיון לכך צוה לספור שידעו בכל מקום מתי שבועות עכ"ל ז"ל ואינו מובן דבשלמא אם גם לפי מניין הספיר' הי' שבועות חל תמיד בששה בסיון אז הי' שייך הקושי' דמ"ט תלתה תורה בספיר' ולא אמרה בששה בסיון ומשא"כ עתה דלפי מניין הספיר' שאמרה תורה פעמים שחל בה' ופעמים בז' א"כ הרי לא רצתה תורה כלל שיחול בששה בסיון דייקא ולא הי' אפשר לה לומר בששה בסיון ולומר דכוונת שאלתו על זה עצמו דמדוע לא רצתה תורה שיהי' זמנו בששה בסיון זה דוחק גדול דמניין לנו דראוי לחג השבועות לפי עניינו ופנימיותו להיות בששה בסיון עד שנשאול שאלה כזאת ואדרבה ממה שלא קבעתו תורה בששה בסיון הרי אנו רואין דאין לו שייכות לששה בסיון רק ליום הנ' לספיר' וצ"ע הבנת דברי הרוקח ז"ל הנ"ל

שם ב' קרי להו צום כו', נ"ב ע' ב"י וב"ח א"ח סי' תק"נ וע' שו"ת מים עמוקים סי' י"ו וע' שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרע"ב

שם אר"ש ד' דברים הי' ר"ע דורש ואני אין דורש כמותו כו' ונראין דברי מדבריו כו', נ"ב כל' זה בעניין אחר בסיפרי ואתחנן עה"כ שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד רשב"י אומר ד' דברים הי' ר"ע דורשם ואין אני דורשן כמותו ודברי נראין מדבריו כו' וע"ע תוספתא סוטה פרק ו' ושם הוא גם הך דכאן

שם שאני חנוכה דאיכא מצוה, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ע"ד פי' דאיכא מצוה לעשות סעודה ע"ש וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תר"ה דמשמע דסעודת חנוכה היא סעודת רשות ופסקו המחבר באו"ח סי' תרע"א סעי' וגם הרמ"א כ' שם רק דהוא קצת מצוה ועכ"פ דוחק לפרש כוונת הגמ' כאן על הסעודה וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' קל"ז

שם למחר זה פורע כו' ונמצא שטר מוטל באשפה, נ"ב ק' דא"כ מה יעשו בשטרות הנכתבים בעיר בית אל דצריך לכתוב שם העיר ומכ"ש גיטי נשים כו', ליקוטי שו"ת חתם סופר סי' ה'

י"ט א' ר"ח דאוריתא ודאוריתא לא בעי חיזוק, נ"ב ע' מה שדן מזה בס' עצי אלמוגים ה' שניות לעריות סי' ב' אות ד':