גליוני הש"ס מועד רפג

המאירי יומא טעם על מה שהקב"ה דן את האדם בכל יום בשלש שעות שניות אחרי שכבר נגמר דינו בר"ה כו' וע"ש שכ' עוד וכי מאחר שגוזר בר"ה על כל דבר ועל הגשמים שירדו וכמה ירדו א"כ למה נידון על המים בשמיני עצרת כו' עכ"ל וצ"ע תבות בשמיני עצרת דלא מצינו שיהי' הדין על המים בשמיני עצרת רק בחג וע' תענית ב' א' וב' ולא נזכר שם רק ההזכרה שמתחלת בשמ"ע אבל לא שיהי' הדין אז וע' רש"י יומא כ"א ב' ד"ה מוצאי יו"ט עש"ה [ומדברי חידושי הר"ן המובאים להלן דממה שבאה המצוה לנסך מים בחג מזה הוא שדנו חכמים דבחג נידונין על המים א"כ לר' יהודה דבלוג הי' מנסך כל שמונה א"כ גם בשמ"ע הוא הדין] ועכ"פ הרי הדין ג"כ בחג, וא"כ מדוע נקט שמ"ע דווקא וע"ע שו"ת הלכות קטנות סי' רכ"ה

שם בר"ה כל באי עולם כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמ"ד די"ב ראשי חדשים הם נגד י"ב שבטים ע"ש והנה אחד בניסן ר"ה לחדשים לעיל ז' א' נמצא ר"ה ראש חודש הז' נגד דן המורה על דין ע' פסחים ד' א' ההוא דאמר להו דונו דיני אמרי ש"מ מדן קאתי כו' וע"כ בר"ה הוא יום הדין על הכל וי"ל שזה טעם הכתוב דן ר"ל ביום שהוא נגד דן היינו בר"ה אז הוא ית' ידין עמו כאחד שבטי ישראל וכדאמר לקמן י"ח א' וכולן נסקרין בסקיר' אחת כו' היוצר רואה יחד לבם כו'

שם כמאן מצלינן האידנא כו' כמאן כר' יוסי, נ"ב דוגמתו לקמן כ"ז א' כמאן מצלינן האידנא כו' כמאן כר' אליעזר, סנהדרין נ"ב א' כמאן קרינן כו' כמאן כהאי תנא, ע"ז כ"ד ב' כמאן קרו פרסאי לספרא דביר מהכא, נזיר ל"ט א' כמאן מתרגמי' מפורצנין כו' כר' יוסי ושם ג"כ ר' יוסף בעל המאמר כמו כאן וגם גוף המאמר דומה לכאן, חגיגה כ"ב א' כמאן מקבלינן האידנא כו' כמאן כר' יוסי, תענית י"ז א' כמאן שתו האידנא כו' כרבי, מועד קטן י"א א' כמאן מדלינן האידנא כו' כמאן כר' יוסי. זבחים ק"ת ב' כמאן מהדרינן פוקעין כו' כמאן דלא כר' יוסי

שם שתי הלחם, נ"ב בתוספתא פ"א איתא הבא חיטים וביכורים בעצרת שהוא פרק אילן כדי שיתברכו עליך פירות אילן ונ' דדריש נמי טעמא דביכורים שמתחלת הבאתם מעצרת ואולי צ"ל חיטים ביכורים וקאי אשתי הלחם לבד שהן חיטים וקרוים ביכורים

שם ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג כו', נ"ב ע' בחידושי הר"ן כאן דכ' דממה שבאה המצוה לנסך מים בחג מזה הוא שדנו חכמים דבחג נידונין על המים וע"כ ציוה השי"ת לנסך מים אז כדי להתרצות בדין ע"ש וזה לכאורה דלא כמ"ש בחידושי בכמה דוכתי דאפי' למ"ד דדרשי' טעמא דקרא מ"מ אין דורשין טעם להלמ"מ מדלא ילפי' ק"ו מהלכה והיינו משום דכל הלכות חידוש הן ולא אזלי' בהו בתר טעמא לומר שהקולא או החומרא גורמין דכאן הא דרשי' טעם לניסוך המים דהוא הלמ"מ ומגוף הגמ' דכאן יש ללמוד זה מדאמר מפני מה אמרה תורה נסכו כו' וזהו דרישת טעם וכמבואר במרדכי שלהי ב"ק אהך דמפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע ע"ש שהקשה הא לא דרשי' טעמא דקרא וע"ע מ"ש בגליון עירובין ט"ז ב'

שם ובמה בשופר, נ"ב ע' ביאור בזה בס' הפרדס לרש"י סי' קע"א וע' תוספתא פ"א דשם נאמר אמרו לפני שופרות כדי שתעלה תפלתכם בתרועה לפני

שם למה תוקעין רחמנא אמר תקעו, נ"ב כזה בב"מ קי"ד ב' למה מחזירין רחמנא אמר אהדר ולקמן ל"ב א' למה הוא מזכיר רחמנא אמר אידכר וכן הא דאמר כאן למה תוקעין ומסקנא דהכוונה למה תוקעין וחוזרין ותוקעין כשהן יושבין וכשהן עומדין דוגמתו יומא כ"ד ב' למה מפיסין כדאמרן אלא למה מפיסין וחוזרין ומפיסין וע' פנ"י כאן דכ' ולא שייך למימר הכא שבא ליתן טעם על מצות השופר כו' עש"ה וקדמו בדברים אלו התשב"ץ בתשובותיו ח"ג סי' קל"ה וסי' קל"ו ד"ה ומה שאמרת עש"ה

שם ב' כדי לערבב כו', נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' קע"א כ' ולא מיתערבב פעם אחת אלא בשני' שנא' יגער ד' בך השטן ויגער ד' בך וכו' עכ"ל כוונתו דמדכתי' ב"פ ויגער וגו' מוכח דדבר שהוא לערבב השטן צריך להשנות וע"ע לקמן ל"ד א' מש"ש על הגליון וע' רוקח סי' רי"ו וז"ל לכך יגער ד' בך השטן יגער ד' בך הרי שני פעמים לגרשו מימין ומשמאל עכ"ל

שם שינוי השם, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ז אות י"ב

שם חייב אדם לטהר א"ע ברגל כו', נ"ב אי גם ר"ה ויה"כ כרגלים לעניין זה דיברו בו האחרונים וע' רוקח ה' לולב סי' רכ"א וז"ל וג' פעמים נקרא הקב"ה מקוה כו' לפיכך צריך אדם לטהר עצמו בג' רגלים עכ"ל ע"ש ונ' כוונתו דג' קראי דנקרא הקב"ה מקוה הכוונה על הג' רגלים שבהם הקב"ה מטהר את ישראל וע"כ צריך האדם ג"כ לטהר בם א"ע מלמטה כדי שיהי' ראוי לקבל הטהרה העליונית וע' יומא פ"ה ב' דמשמע דקרא דמקוה ישראל ד' נדרש על יוה"כ ע"ש וא"כ יש ביוה"כ לפי"ז חיוב טהרה ועמ"ש על הגליון ברכות כ"ב ב' והנה גוף דברי הגמ' כאן חייב אדם לטהר א"ע ברגל שנא' ובנבלתם לא תגעו צ"ע דהא הכתוב אסר רק לטמא א"ע ומנ"ל דחייב לטהר א"ע אם הוא כבר טמא וצ"ל סברת הגמ' דכיון דאסרה תורה שלא לטמא יש לדון מזה ממילא ג"כ חיוב הסרת טומאה אם ישנה ואולם בב"מ צ' ב' אמר ישב לו קוץ בפי' מהו ע"ש דהוא שם איבעי דלא איפשיטא לעניין לאו דלא תחסום שור בדישו אם יש ללמוד ממנו חיוב ג"כ להסיר חסימה אם ישנה היינו בישב קוץ בפי השור שיהי' חייב ליטלו מפיו לשיוכל לאכול והרי דהש"ס מסופק בזה אם יש לדון חיוב הסרת דבר שהוא מאיליו ממה שאסרה תורה עשותו בידים ואילו כאן פשיטא לי' דדנין זה מזה וצע"ק

שם ג' ספרים נפתחין כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים רס"ג

שם ימחו מספר זה ספרן של רשעים גמורים, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רי"ג

שם ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינונים, נ"ב אע"ג דכתי' צדיקים בקרא מ"מ מפרש לי' אבינונים ובשו"ת צמח צדק סי' י"א הביא דמיון לזה מגמ' ב"ב ס"ט ב' חזינן אי דיקלא טבא הוא כו' ופירשב"ם כלומר מן הבינוניים ע"ש

שם תוד"ה ותוקעים כ' וי"ל דאין שייך בל תוסיף בעשיית מצוה אחת ב' פעמים, נ"ב בס' הפרדס לרש"י שם סי' קע"א חולק ע"ז ע"ש

שם תוד"ה שאין כ' מפרש בה"ג לאו דמיקלע בשבתא אלא דאיתיליד אונסא, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' יו"ד

שם תוד"ה ליום כ' כשיחיו המתים, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רע"ג

י"ז א' ונשמתן נשרפת, נ"ב ע' ל' שריפת נשמה בסנהדרין נ"ב א' וע"ש בגליון הרי"פ ואינו עניין לכאן וע"ע סנהדרין ק"ו ב' ג' מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג אחד ששכח תלמודו ואחד ששרף נשמתו ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והך דשפיזר עפרו כו' הוא ג"כ דוגמת הך דכאן דאמר ורוח מפזרתן ונעשין עפר תחת כפות רגלי צדיקים כו' ע' בגליון כאן גי' הב"ח

שם שכפרו בתורה כו', נ"ב בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתרכ"ב בסוף התשובה כ' והכופרים בתח"ה ובתורה ובמצוות אינם נוטלים שכר על המצוות שעשו כלום אלא פוחתין