גליוני הש"ס מועד רפב

שם תוד"ה כאילו כו' כ' אבל השתא ודאי אסור להתענות, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' כ"ו

י' ב' בתשרי נולדו אבות, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קע"ד

שם בר"ה נפקדה כו', נ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' מ"ג

שם רש"י ד"ה צריך שלשים ושלשים כ' ול' לתוספת כר"א, נ"ב ע' נוב"י חיו"ד סי' פ"ז פ"ח

י"א א' בניסן עתידין ליגאל, נ"ב כן פסק בס' הפרדס לרש"י סי' ט' בסופו

שם אכתי בשיתא כו', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קי"ב

שם ב' דתני' בשנת כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רי"ד

שם ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, נ"ב ברכות נ"ט א'

י"ב ב' תוד"ה התבואה כ' יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח, נ"ב כזה סנהדרין ס"ט א' ע"ש ברש"י ד"ה שלא הביאה שליש ותוספתא תרומות סוף פרק ב'

י"ג א' כל מדות חכמים כן הוא, נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע כזה ב"ב כ"ג ב' ע"ש בתוד"ה ועל דא וע' שו"ת הרא"ש כלל י"ט אות ו'

שם דאקריבו עומר והדר אכלי, נ"ב ע' שו"ת לחמי תודה למהר"י באסאן ז"ל סי' ט"ז

שם תוד"ה דאקריבו כו' כ' שניי' היא שמ"ע דוחה ל"ת, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רמ"ח

שם ב' צובר גרנו לתוכו, נ"ב כל' זה אהלות פי"ח מ"ב

שם יש בילה, נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע מזה דמאי פ"ה מ"ה ובר"ש ושאר מפרשים שם ובר"ש חלה פ"ג מ"ח וע' מכות ד' א' חבית מליאה מים שנפלה לים הגדול כו' ע"ש כולה סוגי'

שם לכל אין בילה חוץ מיין ושמן, נ"ב ע' תוספתא תרומות פרק ג' אמרו לו אין קרוי לח אלא יין ושמן בלבד ע"ש

י"ד א' תוד"ה ונהג כ' אלא מפרש בירושלמי כו', נ"ב הוא בירושלמי בפרקין ה"ב ע"ש וע"ע ירושלמי מעשרות פ"ד ה"ד וליידה מילה שאם הית' שניי' נכנסת לשלישית שהוא מפריש ופודהו ונותנו לעני

שם ב' מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע, נ"ב ע' חלה פ"ד מ"ז בפיה"מ להרמב"ם והנהיג העם זמן לקולא כשתי הדיעות כו' ואח כ חזרו לנהוג כו' וצ"ע איך היו חכמים מניחים אותם תחלה לנהוג קולי ב' הדיעות וע"ש בר"ש

ט"ו א' יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת כו', נ"ב כל' זה חגיגה כ"ו א'

שם ובת שביעית שנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר, נ"ב הטעם דכיון דבשביעית הית' הפקר כשנכנסה שמינית בעלי' מהפקירא קא זכו בה ומש"ה פטורה מן המעשר, חידושי הר"ן ומכאן תשובה לדעת האומר דשביעית אינו הפקר מאיליו רק דמצוה על הבעלים להפקיר ודו"ק וע' ס' אהבת חסד נדפס מחדש להרב הגה"ק מטשעחאנאוי ז"ל מש"ש בנדרים מ"ב ע"א

שם ב' במקום איסורא כי נהגו שבקינן להו, נ"ב ע' דוגמת ב"מ ע' א' וחולין ס"ג א' אטו במנהגא תליא מילתא וע' שו"ת באר שבע סי' כ"ב ושו"ת חות יאיר סי' פ"א וע' שאלתות פ' ויקהל ד"ה ברם צריך מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים וע' ס' הפרדס לרש"י סי' כ"ה דכ' שם דמנהג מבטל את ההלכה בעניין קריאת הפטורה ע"ש וע"ע ס' הפרדס שם סי' ל' ועוד שם סי' קע"ד וקע"ה וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שנ"ט ועוד שם באריכות סי' תקמ"ה ועוד שם ח"ג סי' תתק"י במש"ש ואפי' את"ל שהם קפוסיין מנהג מבטל הלכה כו' ע"ש בארוכה וע"ע שם סי' תתקל"ב עש"ה וע"ע שם אריכות בסי' תתקס"ב עש"ה וע"ע שם סי' תתקס"ז וע' תוספתא כתובות פ"ו וכן כל מקום שנהגו כו' אין משנין ממנהג המדינה ע"ש ומצינו כמה דוכתי בגמ' שמביאין האמוראים ראי' ממנהג עמא דבר ע' ברכות מ"ה א' פוק חזי מאי עמא דבר וע"ש במסורת הש"ס ובפסחים נ"ד א' וכן עמא דבר וגם לתנאים מצינו כן ע' תוספתא שביעית פרק ב' ומותר לדכן ברגל וכך כל כל אדם נוהגין עכ"ל התוספתא וע"ע תוספתא מעשרות פרק א' הבדדין המדליקין מבד לבד אין חוששין לגזילו של בעה"ב שבך נהגו וע' כזה תוס' סוכה מ"ה א' ד"ה מיד ועמ"ש בגליון יבמות ק"ב א' וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ס"ו ועוד שם סי' ס"ח ד"ה וכיון שכן וע' שו"ת מהרי"ל סי' ס"ב ועוד שם סי' פ"ט וע' מאירי יומא פ"ח א' הביא דעת האומר דאין לבעל קרי עתה לטבול ביוה"כ דכיון דבטלוה לטבילותא ואין טבילה זו עתה אלא מנהג אין מנהג להתיר את האיסור עכ"ל וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' ע' דהמנהג מכריע במחלוקת הפוסקים גם להקל ואפי' באיסור כרת ע"ש וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ד וע' שו"ת הלכות קטנות סי' ד' בדברי המני"ח שם עש"ה וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' ו' מש"ש ומנהג כי האי עוקר הלכה כו' ע"ש וע"ע שם סי' ט' דאין הלכה נקבע עד שיהא מנהג ע"ש וע' שלטי הגבורים שעל המרדכי גיטין פ' המגרש מש"ש מתשובת ר"ת וגם כתבת שלא לשנות המנהג מפני הלעג מנהג זהו גהנ"ם למפרע אם שוטין נהגו חכמים לא נהגו ואפי' מנהג הגון אין עוקר הלכה כו' עכ"ל וע"ע שו"ת מהר"ם פאדווה סי' י"ג מש"ש ולא אזלינן בהא נמי בתר מנהגא ע"ש וע"ע שם סי' ל"ט ד"ה מעלתך חשב ע"ש וע"ע שם סי' ע"ח דכ' דצריך לקיים וליישב מנהג תמוה בכל עוז עש"ה וע"ע שו"ת הלכות קטנות סי' ט' מש"ש בדברי המני"ח וזה כלל גדול שהי' מוסר בידינו כו' עש"ה ולפי דבריו יש למנהג כח יותר כשהוא להקל במידי דאכילה מבשאר מילי כיון דבמידי דאכילה אמרי' השתא בהמתן כו' והציבור תמיד צדיקים הם ועמך כולם היינו הכלל וודאי צדיקים וע"ע שלטי הגבורים שעל הרי"ף ברכות פ' מי שמתו דט"ז ע"א אות א' ד"ה לשון ריא"ז שכ' ולא מיחו חכמים במנהג זה אלא הניחו העם כמנהגם אעפ"י שנהגו שלא כהלכה כו' וע' בתוס' חולין צ"ב ב' ד"ה ואמר דמשמע לכאורה דכל מנהג של איסור שהוזכר בגמ' היכא דלא נהוג לא נהוג ואף שהוזכר בגמ' סתם שישראל נהגו כך ע"ש וצ"ע וע"ע שו"ת הרא"ש כלל מאה ואחד אות א' עש"ה כל האות וע"ע שם כלל כ"א אות ג' ומש"ש ואפי' מנהג שנהגו אבותינו במדינה זו ולא נהגו במדינה אחרת משמע בפ' מקום שנהגו רוחצים שני אחים כו' צע"ק דהא אמר התם דזהו רק במקום דלא שכיחי ת"ח דככותים דמו ע"ש וע"ע שו"ת הרא"ש כלל נ"ה אות י' ע"ש אריכות וע"ע שם כלל מ"ו אות ג' בסופו עש"ה וע"ע שם כלל נ"ה אות ח' וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' נ"ז וסי' ס"א וע"ע ס' הישר לר"ת דמ"ג ע"א דפוס וויען ומש"ש ובתלמוד דידן נמי אמרי' מנהג עוקר הלכה עכ"ל לא ידעתי בעניי היכן נאמר זה בש"ס דידן וע"ע רש"י פסחים ב' ב' ד"ה משעת האור וע"ע שו"ת הריב"ש סי' מ"ד וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' מ"ו

ט"ז א' בפסח על התבואה על שלא עישרו את התבואה ולא נתנו לאכול ממנה לעניים וליתומים ולאלמנות בעצרת על פירות האילן על שלא המתינו שנות ערלתם ולא הניחום בשביעית לעני ולגר בר"ה דן כל העולם כולו על כל מה שעשו כל השנה כולה כו' ובחג נידונין על המים על שהם מבזים בנטילת ידים ומזלזלים במקואות ובטהרות שהם מים ועל כך נדונין על המים, ל' מדרש הנעלם בזוהר חדש פ' בראשית (דפוס ווארשוא תרמ"ה דף י"ד ע"א וע"ב) וע' בתשובת הרי"ף הנדפסת סוף