גליוני הש"ס מועד רעט

ב' ב' תוד"ה בחודש ויו כו' כ' משמע הכא כו' ולקמן משמע כו', נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קע"ה תי' דבסוף ניסן נולדו וסמוך ללידתן נכנס אייר וה"ל כמי שנולדו באייר עצמו א"נ איכא למימר דכיון שנולד בסוף חודש ניסן הדבר ידוע דבאייר מתפתחין עיניו ורואה את העולם מש"ה קרי לי' חודש שנולדו בו זיותני עולם עכ"ל וע' ביצה ו' ב' דאפרוח שלא נתפתחו עיניו מיקרי עדיין שורץ על הארץ ויש נפקותא בכ"ז לנשבע על הנולד בסוף ניסן שהוא נולד באייר כו' שלא יולקה משום שבועת שקר ואם דבשבועה הולכין אחר לשון בני אדם מ"מ אם מתרץ דיבורי' ואומר שבלשון חכמים הי' אולי אין להלקותו וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קע"ב

ג' א' חדא דלא אשכחן שני בשבת דכתי' נ"ב ע' ספרא צו במכילתא דמילואים עה"כ ויהי ביום השמיני ע"ש דאמר ונאמר להלן ויהי ביום השלישי אין אנו יודעים אם שלישי לשבת כו'

ד' א' בשביל שיחיו בני, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' קנ"ז ד"ה ומי שנדר ע"מ שיחיו בניו כו' ושם סי' ק"ס עש"ה וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' רי"א ומש"ש בגליון

שם ר"ש אומר ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחלה, נ"ב ראיתי בספר אחד שמביא קושית העולם דא"כ לר"ש ל"ל קרא דשלהי כריתות דחייבי חטאות ואשמות אין יוה"כ מכפר ת"ל מדבעי' בהו ג' רגלים כסדרן לבל תאחר ואי איתא הרי כבר כיפר עציו יוה"כ ואין עליו חיוב הקרבן עוד ונ' דצריך קרא לאומר אחטא ויוה"כ מכפר והי' מזיד בלאו ושוגג בכרת דחייב חטאת לר"ש ע' שבת ס"ט א' ובכה"ג אין יוה"כ מכפר ולפי"ז אדרבה תבוא דעת ר"ש לטעמי' ורבנן דפליגי עלי' נמי לטעמייהו דפליגי בשבת שם אהך דר"ש עש"ה ואולם יל"ע עוד אם בעברו את הלאו בסמיכה על היו"כ לא יכפר היוה"כ גם על הכרת ששגג בו ואכ"מ להאריך

שם תוד"ה ומעשרות כ' וקצת תימא דלא חשיב הכא תרומה וביכורים כו', נ"ב יש לעיין ג"כ מדוע לא חשיב מתנות זרוע ולחיים וקיבה ע' פרי תואר יו"ד סי' ס"א סק"ג דכ' דעובר עליהן משום בל תאחר

שם כ' ושמא בכלל מעשר איתנהו כו', נ"ב כזה מצינו בכמה דוכתי וע' תוספתא מעשרות פרק ב' ומה בשעה שיש עלי' זיקת שלשה מעשרות כו' וכן להיפוך מצינו דקרי תנא למעשר תרומה ע' רש"י מנחות נ"ד ב' ד"ה תורמין דכ' לאו תרומה ממש אלא מעשר וע' שבת נ"א א' ואינו חושש משום מעשר ובס' חידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שם כ' וז"ל ולא נקט שאינו חושש משום תרומה משום שדרך התנא למתני דבר הצריך לו אבל תרומה א"צ לזה דבקל יכול לפטור דחטה אחת פוטרת את הכרי ולכך תני ואינו חושש משום מעשר עכ"ל וצ"ע למה הוצרך לזה דתיבת מעשר כולל ג"כ תרומה

שם גליון הש"ס ד"ה גמ' כו', נ"ב ויבמות ס' ב' וע"ע ב"ב קס"ט א' וכן הי' רשב"ג אומר וכזה עוד שם קע"ג ב'

שם ב' לומר שזה אחרון, נ"ב מה שרמז הכתוב דין הכסדרן דרך זה לומר שזה אחרון מובן עפמ"ש בחידושי הר"ן דטעמא דאצריך קרא כסדרן (לדעת ר"ש דאיהו הוא דדריש בעלמא טעמא דקרא] הוא כדי שיהי' הרגל האחרון שעוברין בו בבל תאחר שוה לכל שכל העוברין יהיו עוברין בו ויהיו הכל מפשפשין בו בנדריהם ונדבותם ומתוך כך יהי' כל אחד נזכר מחבירו עכת"ד וא"כ עיקר הסיבה לג' רגלים כסדרן הוא הרגל האחרון כדי שיהי' האחרון שוה בכל ולכן רמז דרך זה לומר שזה אחרון

שם מקיש חג השבועות לחג המצות כו', נ"ב מהיקיש זה ילפי' ג"כ היתיר מלאכת אוכל נפש בשבועות שלא הוזכר במקרא וו בעצמו וע"ל דכמו דילפי' יו"ט דפסח דורות מפסח מצרים בג"ש דמקרא קודש להתיר יו"ט דפסח דורות במלאכת א"נ כמבואר במכילתא ה"נ ילפי' כל המועדים שנא' בהן מקרא קודש בג"ש הנ"ל מפסח מצרים ועוד יש היקיש אחר דאמרי' בפ"ק דשבועות אמר קרא אלה תעשו לד' במועדיכם הוקשו כל המועדים כולם זה לזה ואפי' רבנן דלית להו היקישא שם לעניין כפרות שעירין מ"מ אית להו היקישא לעניין איסורי מלאכות והיתירן שעניין המקרא מדבר יותר מזה מקרבנות וקאי היקישא לדידהו רק ע"ז לא אקרבנות וא"ל א"כ יוה"כ נמי האיקרי מועד ונאמר בו מקרא קודש ונתיר בו אוכל נפש דז"א חדא שאין אוכל נפש ביוה"כ שהרי אסור בו אכילה ושתי' כו' ועוד אין ללמוד מפסח רק הדומה לו שהוא בלאו כמותו לא יוה"כ דחמור ממנו דבכרת כו', ס' יריאים סי' קט"ו, קי"ו וצ"ע דביוה"כ נמי האיכא קטנים וחולים של סכנה ולישתרי מלאכה עבור א"נ דידהו וע' רש"י עירובין ל' ב' ד"ה שמערבין לגדול ועוד תקשי לר"ל דח"ש מותר מה"ת א"כ כזית דהיא אכילה הרי מותר לגמרי ביוה"כ מה"ת וא"כ הרי יש אוכל נפש גם ביוה"כ וגם יל"ע דעכ"פ לישתרי ביוה"כ מלאכות עבור הנאה מטעם מתוך שהותרה לצורך א"נ כו' דנהי דאין א"נ מפאת התענית מ"מ אטו מי שהוא חולה ואין ביכולתו מפני חליו לאכול כזית במעת לעת אטו יאסר במלאכות שאר הנאות ביו"ט ובוודאי דלא עדיפא המניעה מפאת איסור התענית ממניעה עצמותית מחמת חולי ומצאתי בשו"ת מהר"י ברונא סי' פ"ב כ' בשם מהר"י ווייל דמי שמתענה ביו"ט אסור לעשות מלאכה דהא אוכל נפש לדידי' ליתא א"כ ממילא איתסר כל מלאכה כו' עכ"ל ע"ש וצ"ע

שם לעניין פז"ר כו', עמ"ש תוס' בביאור אות הרי"ש בשם ר"ח וכ"ה ברי"ף סוכה סוף פרק לולב וערבה וע' שו"ת נחלת שבעה סי' י"ח ולענ"ד י"ל דאות הרי"ש הוא נוטריקון "רב" והכוונה לעניין חיוב קבלת פני הרב ברגל כדלקמן ט"ז ב' דהוי שמיני עצרת רגל בפ"ע לעניין זה דאפי' הקביל פניו בסכות חייב להקביל שנית בש"ע וע"ע מ"ש בגליון יומא ג' א'

שם תוד"ה תפשת כ' כל שמשמעו מרובה כו' שתי מדות כו' וכי למה בא הכתוב כו', נ"ב כן אמרי' גם בל' בני אדם ע' שו"ת הרא"ש כלל ס"ח אות י"ד

ה' א' תוד"ה מה חג המצות כו' כ' ואפי' בשאר ימות השנה אם מביא קרבן טעון לינה כדתני' בסיפרי כו' מניין לרבות עופות ומנחה כו', נ"ב ע' ס' מנחת חינוך מצוה קל"ו כ' בשם אחד מתלמידיו דזה טעם הרמב"ם פ"ה מכלי המקדש ה"ז שכ' דהכהן הגדול צריך להיות ביתו בירושלים ואינו זז משם והכסף משנה לא הראה מקור וכ' דטעם הרמב"ם משום מנחת חביתין שמביא הכ"ג בכל יום וע"כ טעון לינה בירושלים תמיד ולכן אינו זז מירושלים ע"ש ואולם לענד"נ מקור הרמב"ם ממשנה סנהדרין י"ח א' ויוצא עמהן עד פתח שער העיר ומשמע דאסור לו לצאת מחוץ לירושלים ואולי טעם המשנה עצמו מפאת המנחת חביתין שמביא ואולם בסנהדרין י"ח ב' שם משמע דהכ"ג אפשר לו להיות מן הסנהדרין וצע"ק להנ"ל דאיך יכול להיות מן הסנהדרין שמא יצטרכו לצאת למדידת עגלה או להוסיף על העיר כו' ע' סנהדרין י"ד ב' והכ"ג הרי אסור לו לצאת מירושלים וי"ל דלצורך מצוה שרי דרק אם יוצא לצורך עצמו הוי זה נגד חיוב הלינה משא"כ לצורך מצוה נחשב עדיין שפיר דירתו ולינתו בירושלים כיון דלמצוה הוא שיצא ובגמרו מצותו יחזור וכן בישיבת א"י אף דהוא מצוה ואסור לצאת מ"מ שרי לצאת ללמוד תורה ולישא אשה ועוד דברים כמבואר פ"ק דע"ז וא"ל דא"כ שם י"ח א' נמי ישתרי לו לצאת לצורך הלוית המת י"ל דשם כבר קיים מצות הלוית המת מדינא דבד' אמות הוי לוי' ולא חשיבא היציאה צורך מצוה כ"כ ואולם בהך דסנהדרין י"ח א' י"ל עוד דטעמא דר"מ מפאת קרא דומן המקדש לא יצא וס"ל דכולי' ירושלים קרוי