גליוני הש"ס מועד רפ

מקדש וכפיה"מ להרמב"ם להלן ריש פרק יו"ט ואף דאמרי' בסנהדרין שם י"ט א' דר"מ מפרש לקרא מקדושתו לא יצא מ"מ י"ל דבעי לקיומי גם פשטא דקרא דכתי' מקדש ומקיימינן לי' בכולי' ירושלים דקרוי ג"כ מקדש ולפי"ז ר' יהודה דפליג שם בסנהדרין אר"מ י"ל דס"ל כראשונים החולקים על הרמב"ם הנ"ל וס"ל דאין ירושלים קרוי מקדש ולכן ס"ל לר"י דאין יוצא מן המקדש ממש ולפי"ז יתכנו ביותר דברי הרמב"ם להלן דכ' דבריו בפירוש המשנה כיון דסתם מתני' ר"מ ולר"מ הא כולי' ירושלים קרוי מקדש וכנ"ל וי"ל עוד טעמא דר"מ בהך דסנהדרין דאסור לו לצאת חוץ לעיר משום דרק בעיר שיש בה מבואות אית לי' היכירא במה שהן נכסין ממבוי והוא בא בה עש"ה בסנהדרין ומשא"כ בחוץ לעיר דאין שם היכיר חיישי' שמא יתקרב אל המת ואתי למינגע או דהחשש שמא ילך עד בית הקברות ויבא ליכנס לביה"ק וע"כ עשו גדר שלא ילוה רק עד פתח שער העיר ובאתי רק להעיר

ו' א' ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך, נ"ב עניין הדרש עפ"י גמ' שבועות גמר בלבו מניין ת"ל כל נדיב לב וא"כ למה כ' כאן מוצא שפתיך תשמור ה"ל למיכתב נדבת לבך תשמור דבלא רצון הלב אם אמר בפיו לבד ולבו לדבר אחר הא לא מהני דבעי' פיו ולבו שוין ואם גמר בלבו הרי רצון הלב לבד מחייב ולמה תליי' קרא במוצא שפתים וע"כ דועשית דבתרי' הכוונה אזהרה לב"ד שיעשוך וזהו בהכרח רק בדיבור דא"א לידע מה שבלבו וע"כ הוכרח לומר ג"כ מוצא שפתיך, מס' בניין אריאל חלק בית תלמוד דל"א ע"א בתוספת נופך ואם כי דבר חכמה אמר עכ"ז גוף הערתו דמדוע כתי' מוצא שפתיך אחרי שחל גם בלב דוגמתו מצינו ג"כ בסנהדרין פ"ז א' דברי אלו החרמין הערכין וההקדישות ופירש"י דדברי היינו דיבור וע"כ נדרש אחרמין וערכין והקדישות דחלים ע"י דיבור הפה ע"ש וק' ג"כ דלמה תלינהו קרא בדיבור אחרי שגם במחשבה חלים ואילו בדיבור לבד בלא מחשבה הרי אינם חלים וצ"ל דדיבר קרא בהווה שדרך המקדיש לפרש הקדישו בדיבור פיו

שם כגון דאמר הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' רכ"ט

שם וצדקה מחייב עלה לאלתר, נ"ב ה"מ אם מאחרה משום צרות עין אבל אם מאחרה כדי ליתנה לעני הגון אינו עובר בבל תאחר, ס' יריאים סי' שי"ז וע"ע בסוגי' דכאן אריכות בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ח

שם כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' י"ב

שם תוד"ה על כ' לא דמי למתנה עמש"ב, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רמ"ג וע' בריטב"א כאן וע' ירושלמי ב"ק פ"ט ה"ה האומר ערכי עלי ע"מ שלא לסדר מחפץ פלוני כו' זאת אומרת כו' עש"ה ובמראה הפנים שם ד"ה זאת אומרת עש"ה

שם ב' בכל יום ויום עובר בבל תאחר, נ"ב יל"ע מדוע לא אמר בכל רגע ורגע עובר בבל תאחר ואולי באמת בעבירת ג' רגלים הי' לו לעבור בזה רק פעם אחד בבל תאחר ומכאן ואיליך לא הי' ראוי להיות בו תורת בל תאחר רק תורת זריזין מקדימין ורק כיון דלילה אינו זמן הקרבה נמצא דמשעבר היום הרי הוא מסתלק מן המצוה לכן עבירת היום בלי הקרבה ה"ל איחור חדש ועובר בכל יום בבל תאחר וע' רמב"ם ה' מילה פ"א ה"ב דכ' ג"כ וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול את עצמו הרי הוא מבטל מ"ע עכ"ל ואולי גם שם הטעם לפי מאי דקיי"ל דמילה שלא בזמנה ג"כ אינה נוהגת רק ביום כמבואר ברמב"ם שם ה"ח וא"כ ג"כ הטעם כנ"ל ואולם בזכרוני מראשונים דכתבו לעניין חמץ דאם אינו משבית החמץ בפסח אזי בכל רגע ורגע עובר אעשה דתשביתו ומצאתי בפנ"י ברכות דכ"ו ע"א ד"ה איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה כו' עמד אהך דכאן דאמר בכל יום ויום כו' ולא אמר בכל שעה ושעה כו' וכ' דאפשר דילפי' לי' מדכתי' גבי קרבנות דבר יום ביומו משמע דלעניין שעות היום אין חילוק כלל עכ"ל ז"ל וע' דוגמת זה לקמן ט"ז א' דדבר יום ביומו משמע פעם אחת ביום ולא בכל שעה משעות היום עש"ה ולפי"ז נ' דגם זריזין מקדימין לא שייך גבי קרבנות כל שהוא באותו יום עצמו וע' תוס' יומא כ' ב' ד"ה היכי מקדימינן דכתבו לפי גירסא אחת סברא דזריזין מקדימין לעניין תרומת הדשן ע"ש ולהנ"ל י"ל דלרש"י שם דלית לי' גירסת התוס' עש"ה היינו טעמא משום דכל מילי דמקדש ילפי' להו מקרבנות ולכן גם לעניין תרומת הדשן לא שייך הך דזריזין מקדימין לבל לאחרו מחצות הלילה עש"ה ועמ"ש עוד ביישוב גירסת רש"י הנ"ל על הגליון פסחים ד' א' עש"ה וע"ע פנ"י שבת ט' ב' ד"ה בגמ' הי סמוך למנחה אילימא סמוך למנחה גדולה כו' ועמ"ש על הגליון זבחים י"א ב' ונזיר ס"ו א'

שם שנה תמימה רבי אומר מונה ג' מאית וששים וחמשה יום כמניין ימות החמה וחכ"א מונה י"ב חודש מיום ליום ואם נתעברה שנה נתעברה לו, נ"ב דוגמתו תוספתא נגעים פ"ט כבשים בני שנה האמור בתורה ג' מאות וששים וחמשה כנגד ימות החמה דברי רבי וחכ"א מאחד בניסן לאחד בניסן מט' באב לט' באב ואם נתעברה לו שנה נתעברה וע"ע תוספתא תענית פ"ק

שם אשה מה היא בבל תאחר, נ"ב ע' תוס' ב"ב קס"ו א' ד"ה נכנס לב"ד

שם רש"י ד"ה מאן תנא כ' ת"ק דלא איירי בשנה בלא רגלים נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' י"ב שם

ז' א' דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי קבלה למדנו, נ"ב כעין זה יומא ע"א ב' דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו

שם יצא אלא שחיסר מצוה, נ"ב כל' זה מנחות ל"ח א'

שם שמא לא ימסרם לציבור יפה יפה, נ"ב יומא ל"ה ב', ב"מ קי"ח א', מסורת הש"ס וע"ש בב"מ דהוא פליגתא דר' יוסי ורבנן דרבנן חיישי לשמא לא ימסרם יפה יפה ור' יוסי לא חייש ודוגמא לזה ביבמות ל"ה א' דרבנן חיישי שמא לא נתהפכה יפה יפה ור' יוסי לא חייש וע"ע חולין ק"ט א' פלוגתא אי חיישי' שמא לא ניער יפה יפה וע"ע דוגמא ביצה ז' א' אימר לא בדק יפה יפה ודוגמת הך דביצה עוד בנדה ס"א א' אימר לא בדקו כל צרכו וגוף הך דכאן דיחיד שהתנדב משלו כשירין בלבד שימסרם לציבור ע"ע כזה מנחות כ"א ב' דמייתי ומסר להון לציבור וכזה צ"ל גם שם נ"א ב' דאוריתא מדציבור כיון דחזו דקא מידחקא לשכה תקינו דליגבו מיורשים כו' וצ"ל ג"כ דהיורשים מסרי לציבור כיון דצריך להיות מדציבור מדאוריתא וצריך גם שם טעם מדוע לא חיישי' לשמא לא ימסרו יפה כו' וע' תוס' יומא ל"ה ב' ד"ה ניחוש ולא הביאו שם מהך דמנחות נ"א ב' וע"ע תוס' מנחות צ' א' ד"ה מארבע וע"ע שו"ת ח"צ סי' פ"ד מש"ש תוך התשובה ואפי' יחיד אינו מתנדב ומביא כחכמים דקיי"ל כותייהו ואף ר' יוסי דס"ל דיחיד מתנדב ותימצי לומר דבגוף הקרבן נמי ס"ל לר' יוסי דיחיד מתנדב כו' עש"ה וע' תוס' שבועות י"ד א' ד"ה דלא מש"ש או אם בא אחר וזיכה שעיר לציבור כו' עש"ה ודע דמצינו גם להיפוך דציבור מסרו ליחיד בירושלמי יומא פ"א ה"א דמילואים קרבן יחיד ופריך והתני קרבן ציבור ומשני נתנדבו ציבור ימסרום להם

שם ב' המשכיר בית כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קע"ה

שם ותנא דידן כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' מ"ב: