גליוני הש"ס מועד רעה

שם בני לוו עלי וקדשו כו' והאמינו בי כו', נ"ב ע' מעין זה ברש"י סוטה מ"ח ב' ד"ה שמאמינים בהקב"ה עש"ה

ט"ז א' כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה כו', נ"ב כל' זה ב"ב יו"ד א' כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה כו'

שם חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יו"ט, נ"ב אולי בזה עניין הדרש כהך דשלהי עירובין דדרשי' בתפילין והיו לך לאות יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות כן כאן דרשי' כי חק לישראל הוא יצאו שבתות וי"ט שהן גופן חק אינם בדין ר"ה ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' כ"ט דשבת איקרי חק עש"ה ויו"ט ושבת כי הדדי נינהו ע' שבת ס' ב' ומש"ש על הגיון וכיון דחק לישנא דמזוני הוא לכן דרשי' גם יציאת שבתות וי"ט לעניין זה שאין המזון שלהם ויציאותיהם נידון בר"ה רק אם פיחת כו' וע' רוקח סי' רכ"ח הביא ל' הפסיקתא מר"ה נקצצין מזונותיו של אדם חוץ ממה שמוציא בימים טובים ובשבתות ובראשי חדשים וחולו של מועד כו'

שם מצא אחרת נאה הימנה מניח את השני' ואוכל את הראשונה, נ"ב יל"ע לכאורה למ"ד הזמנה מילתא היא מדוע אין הראשונה אסורה משום מוקצה מחמת מצוה וע' פי' הראב"ד עדיות פרק ד' משנה יו"ד ד"ה כלכלת שבת דכ' שכל המוכן לשבת אין אדם נמלך עליו למוכרו ולא לעשותו לדבר אחר כו' ע"ש ואולם י"ל דרק הדרך כן משום חיבוב וכבוד שבת אבל אינו איסור ועוד דבמוצא אחרת נאה הימנה הא לא עדיף מקדשים דנפדין בשביל מציאת אחרת נאה הימנה כמבואר בשבועות י"א ב' וכאן נמי מה שמכין השני' הנאה מן הראשונה תחת הראשונה זהו כפדיון לראשונה שהיא נפדית ומתחללת בשני' וגם סתמא בהכינו ראשונה מיד דעתו שאם יזדמן לו נאה הימנה יאכל את זו והיא אומדנא ברורה דהוי כתנאי דמהני בהקצאה וז"פ

שם נשמה יתיר' לא אודעינהו, נ"ב ע' רש"י נשמה יתיר' רוחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרווחה ויאכל וישתה כו' ונ' דטעמא דלא אודעינהו לעכו"ם משום דזה לא שייך בעכו"ם אכילה של קדושה ונ' דהיינו נמי טעמא דמ"ד דעכו"ם מקריבין רק עולות דכליל ולא דבר הנאכל לאדם ע' מנחות ע"ג ב' וזה כפי עניינם דאין אצלם אכילה של קדושה וגם לפמ"ש רש"י רוחב לב למנוחה ולשמחה כו' והיינו דיש שמחה של קדושה בהאכילה וזה לא שייך אצלם כי האכילה אצלם מוגשמת ולשמחה מה זו עושה והיינו ג"כ טעמא דאין מקריבין דבר הנאכל דכל אכילת קרבנות הוא ג"כ שמחה מדבא מן המעשר ע' תוס' מנחות פ"ב א' ד"ה אינו וד"ה הנסכים

שם ב' צריכין כזית, נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' קמ"ו כ' דשיעור עירוב תבשילין מן כזית ועד כאגוז וצ"ע וגם גוף דבריו צריכים ביאור דנ' כוונתו לכאורה דתחלת העירוב צריך להיות כזית ושיורו די אם הוא כאגוז וזה הרי צ"ע עוד מגמ' שבת פ"א א' דמשמע דאגוז גדול מכזית ע"ש ברש"י ד"ה כהכרע ומצאתי ברוקח בה' סעודה סי' שכ"ט דכ' לעניין כזית דביהמ"ז וז"ל זית קטן מאגוז כדמשמע במס' שבת בשלהי המוציא יין אבל נראה דכזית גדול בעי' כדאמרי' בפ' כיצד מברכין גבי ר' יוחנן אכל כזית מליח וכן משמע בכריתות בפ' אמרו עכ"ל ז"ל ומה שהביא מהך דכיצד מברכין צ"ע דאדרבה מבואר שם ל"ט א' דלא בעי' כזית גדול רק בינוני ושיעורו עם הגרעינין וגדול בלא הגרעינין הוא כבינוני עם הגרעינין ע"ש וכן מה שהביא מכריתות וכוונתו נ' על המבואר בפ' אמרו לו י"ד א' דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים וגם זו איננה ראי' להיות כזית גדול מאגוז וגם כוונת הרוקח נ' דאיננה ע"ז רק כוונתו להביא ראי' דבעי' כזית גדול בשיעורי כזית אבל לא היותו גדול מאגוז ואם דבאגוזים שלנו לעינינו כזית גדול מאגוז אין לדון בזה מעכשיו דיוכל להיות דנתקטנו האגוזים וכמ"ש בהרבה כיוצא בזה

שם מאי לאו אין לו שיעור כלל לא אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה, נ"ב כזה מנחות מ"א ב' וע"ט חגיגה ז' א' כסבורין אנו לומר הראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה עד שבא ר' אושעיא ברבי ולימד הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה

שם א"ל פושע את כו', נ"ב דהשנות השכחה פעמים הוי פשיעה וע' דמיון בתוס' ברכות כ"ו א' ד"ה טעה דאם עברו ב' תפלות כו' ע"ש בפנ"י

י"ז א' מפני שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא, נ"ב כזה בירושלמי דמאי פ"ה ה"ג בשואל ככר טמא למלאות תנורו ע"ש בפני משה

שם ב' תנא תקנתא דהיתירא קתני כו', נ"ב ע' דוגמת זה יבמות קי"א א'

שם ושוין שמשיקין כו', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"א בסופו בקונטרס עשרה הלחם אות י' ועוד שם ח"ב סי' ק"ל וסי' קנ"ה

שם ומטבילין מגב לגב. נ"ב דוגמא לזה פרה פ"ג מ"ד לא היו עושים לא חטאת על גבי חטאת

י"ח א' גזרה שמא ישהא, נ"ב לקמן כ' ב' וב"מ מ"ה ב' ומ"ק י"ד ב' וי"ז ב' ותוס' מ"ק ח' ב' ד"ה מפני ביטול, בכורות כ"ג ב' גזרי' דילמא אתי לשהויי

י"ט א' במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, חולין י"ג א', מסורת הש"ס וכל' זה עוד תמורה י"ח א' בהיפוך הלשון מתוך מעשי' ניכרת מחשבתו וע"ע תוס' סוכה ט"ז א' ד"ה דלא וע"ע תוס' ע"ז ס"ד א' ד"ה ר"ע דהיכא דמתוך המעשה הוא שניכרת המחשבה אע"ג דכל האיסור הוא המחשבה והמעשה אין בה איסור כלל ואדרבה המעשה מצד עצמותה טובה היא ומעוטי תיפלה מ"מ חשוב לאו שיש בו מעשה כיון דמתוך המעשה היא שניכרת המחשבה ע"ש

שם הערב שמש נמי לא גמיר, נ"ב ע' תוספתא שבת פרק ב' דשם הוא מקור הך בריתא דכאן ונאמר שם בזה"ל כלים שנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותן בין השמשות ר"ש שזורי אומר אף בחול אין מטבילין ביה"ש מפני שצריכין הערב שמש וכלים שנטמאו בולד הטומאה מטבילין אותן ביה"ש עכ"ל התוספתא ומשמע דבטומאה דרבנן לכ"ע לא איכפת לן אם מטביל ביה"ש וע"כ הטעם משום דסד"ר לקולא ויהי' ראי' מזה לכאורה דגם באיתחזיק איסורא סד"ר לקולא וי"ל הכוונה דבטומאה דרבנן לכ"ע לא מחמרינן לחוש דמדהא לא גמיר הע"ש נמי לא גמיר

שם ב' השתא סלותי מסלתינן נדרים ונדבות מיבעי', נ"ב ע' תמורה י"ד ב' וע' תוספתא מועד קטן פרק ב' דשורפין את הפרה ועורפין את העגלה במועד

כ' א' ההוא גברא כו', נ"ב ע' תה"ד סי' ש"נ וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ה וח"ג סי' ק"ל וסי' קס"א וע' ירושלמי כתובות פי"א ה"א ר' יודן בעי אמר שרפוני ועבדו בי עבודה ותנו חצי שדה פלוני לפלוני אם אין שורפין אין נותנין (שכ"מ שאמר עשו עלי שריפה או עבודה פלונית ותנו כו' בעי אי תלויין הדברים זב"ז ואם אין שורפין אין נותנין, פני משה) וע"ש דכ' הפ"מ דלא איפשיטא האיבעי' ואינו מוכרח די"ל דהך אם אין שורפין כו' הוא פשיטות האיבעי' והוא כהך דכאן דאי אמר תחלה לנסיב כו' אי לא נסיב לא שקיל וכך שם כיון דאמר תחלה שרפוני אם אין שורפין אין נותנין

שם רש"י ד"ה נזיר ואינו מגלח כ' דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט. נ"ב עמ"ש בזה