גליוני הש"ס מועד רעג

ז' א' עם יציאת רובה נגמרה וכדר' יוחנן, נ"ב ע' קושי' בשו"ת יד אלעזר סי' מ"ח דמנ"ל לומר דהכוונה להך דר' יוחנן דילמא הכוונה להך דאמר רבא חולין קמ"א ב' ביצה עם יציאת רובה הוא דאיחייב לי' בשילוח כו' ע"ש והנה בגמ' שם הגירסא רב וא"כ כיון דגם כאן בעל המאמר הוא רב א"כ אין קושי' דא"כ תרתי דרב ל"ל אולם בגליון שם כ' דצ"ל רבא ולהנ"ל יש ראי' לגירסא אשר בגמ' רב ואולם בלא"ה נמי י"ל דלהך דהתם אין נ"מ אם נגמרה או לא דאפי' לא חשובה נגמרה נמי אפשר דיש לו להתחייב בשילוח ואכ"מ להאריך

שם וכ"ת לעניין טומאה נמי ניגזור אפושי טומאה הוא ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן. נ"ב פירש"י משום הפסד טהרות ודוגמתו נדה ה' ב' מהו דתימא מעל"ע חשו בה רבנן לפסידא דטהרות ועוד שם ט' ב' טהרות אפיש לעבידא וחשו רבנן להפסד דטהרות וע' עוד כזה בתוס' מנחות ס"ט א' ד"ה דבלע ועוד כזה בחידושי רמב"ן שבת צ"ה א' ד"ה אלמא נקוב וע"ע כזה בשו"ת ח"צ סי' פ"ב וע' תוס' ב"ק ק' ב' ד"ה אומר עש"ה

שם למאי נ"מ כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קמ"ט וז"ל שאל מהר"י מרפור"ק יצ"ו היכא משכחת איסור הנולד אצל איסור משוי היתיר והשיב פירות הנושרים בבין השמשות אסורים מספק שמא חשיכה הוא וכי נולד אצלם ביצה שניהם מותרים דעל כרחך יום הוא וערב שבת הוא דאי לילה אין תרנגולת מטיל ביצה בלילה דכל המשמש ביום נולד ביום בפ"ק דביצה עכ"ל וצ"ל שלא אירע כזה מעולם שתטיל תרנגולת ביצה בזמן ביה"ש וכן שיוליד אז עטלף דאל"כ נברר מזה כל ספיקו של ביה"ש אם הוא יום או לילה וכמובן ועמ"ש בגליון שבת ל"ד א' וע' פתחי תשובה יו"ד סי' מ"ח סק"א לעניין אי חיות י"ב חודש מברר ספק פלוגתא בטריפות עש"ה

שם ב' שאור שחימוצו קשה, נ"ב כל' זה פסחים ל' ב', חולין צ"ט ב'

שם פתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו שאור זהו חמץ וברש"י כזה כן זה, נ"ב מעין זה בחגיגה כ"ז א' פתח במזבח וסיים בשלחן כו' בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר כו' עכשיו שלחנו של אדם מכפר כו' והכוונה ג"כ להקיש שלחן למזבח לעניין כפרה ובמעילה ט"ז ב' פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה וע"ע ב"ק ב' ב' פתח בנגיפה וסיים בנגיחה לומר לך זו היא נגיפה זו היא נגיחה [וע"ע שם ס"ב ב' פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו) ודמיון לזה גם בל' משנה ב"ק כ"ז א' פתח בכד וסיים בחבית כו' א"ר פפא היינו כד היינו חבית וע"ע סנהדרין נ"ד א' פתח הכתוב בכלתו וסיים באשת בנו לומר לך זו היא כלתו זו היא אשת בנו

שם ילפי' ביעור מאכילה, נ"ב הפוכו פסחים כ"ט א' ויליף שאור דאכילה משאור דראי'

ח' א' שייחד לו קרן זוית, נ"ב כל' זה לקמן מ' א' וע"ע ב"מ מ' ב' במשנה ולא יחדו לה בעלים מקום וברש"י לומר לו זוית זו השאילני וע"ע פסחים ו' א' יחד לו בית

שם ב' דבעידנא כו', נ"ב באחרונים נסתפקו היכא דאינו בעידנא אי גם בדיעבד אינו דוחה ונ' דלמ"ד דעשה דרבים דוחה גם באינו בעידנא אזי גם ביחיד בדיעבד מיהת דחי ע' מג"א או"ח סי' קכ"ו סק"ג בשם הרמ"ע וז"ל אי לאו דמסתפינא הייתי אומר יחיד שלא הזכיר ר"ח בשחרית והתפלל מוסף א"צ שוב להתפלל שחרית דלא גרע דיעבד ליחיד מלכתחלה לרבים ודברים של טעם הם להלכה עכ"ל וע"ש בס' מנחת פתים העיר מזבחים כ"ב ב' דאמרו זקני דרום דהא דתנן טמא פסול ל"ש אלא טמא שרץ אבל טמא מת מתוך שמרצה בציבור מרצה ביחיד ופירש"י מתוך שמרצה בציבור לכתחלה מרצה ביחיד בדיעבד וא"כ כיון דלא קיי"ל כזקני דרום א"כ תיקשי לרמ"ע הנ"ל ולק"מ דציבור דהתם היינו כלל ישראל דבעי' רוב ישראל ושפיר יכול להיות חילוק בינם ליחיד מן הקצה אל הקצה ולא דמי לציבור ורבים דעלמא וגם שם אין הטעם מפאת מעלת ציבור לבד רק דהטומאה גופה קלושה בציבור מביחיד כי היכי דיש חילוק בס"ט בין רשות הרבים לרה"י ע' תוס' סוטה כ"ח ב' ד"ה מכאן וגם הא דטמא מת מרצה בציבור אין הכוונה ציבור דווקא רק תלוי בקבוע לו זמן וכמבואר ביומא נ' א' וא"כ אין לו עניין לכאן כלל אולם במנחות כ"ה א' רש"י ד"ה א"ק עון כ' דטומאה דחוי' בציבור מפני כבוד ציבור והארכתי בחידושי וע"ע פסחים ע"ח א' אלא לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור דמבואר שם לכאורה דכיון דביחיד בדיעבד כשר בציבור גם לכתחלה כשר והוא כסברת הרמ"ע עש"ה בפסחים בתוס' ואם דמתוס' שם משמע דרק הואיל והלכתחלה ביחיד הוא רק מדרבנן לכן אינו בציבור ע"ש מ"מ אין זה מוכרח באמת מגוף הגמ' ושפיר י"ל טעם הגמ' כנ"ל דציבור עדיפי מיחיד גם בדאוריתא בעניין זה דלכתחלה לציבור הוי כדיעבד ליחיד ודע דסברת הרמ"ע הנ"ל י"ל דלכתחלה ודיעבד הם ב' מדריגות ואין ליחיד להיות פחות מן הציבור רק במדריגה אחת וסמך לזה משנה מנחות ק"ג ב' דיו ליחיד שיהא פחות מן הציבור אחד אולם באמת נ' דדברי הרמ"ע הנ"ל שייכי רק בהך דר"ח כו' דשם הטעם משום טורח ציבור וטורח ציבור הוי רק כשאר אונס דדינו רק כדיעבד וכמבואר במרדכי שלהי ב"ק דמדבמקום אונס מקבלין עדים שלא בפני בע"ד מכלל דבדיעבד אפי' שלא במקום אונס מהני ע"ש ומשא"כ בהך דבעידנא דעשה דרבים דדחי כו' הוא משום מעלת ציבור וחשיבותו דמצוה המתקיימת מרבים חשיבא טפי ע"כ דבר שהוא משום מעלת ציבור שפיר יתכן שתועיל מעלת ציבור אלכתחלה אף שביחיד אפי' בדיעבד לא מהני ולפי"ז לא תיקשי ג"כ על הרמ"ע מהך דזבחים כ"ב הנ"ל ודע דד"ז שא"א שיהי' חילוק בין יחיד לציבור רק מלכתחלה לדיעבד לא מקצה אל הקצה מצינו ג"כ הפוכו מיחיד לציבור דמידי דכשר ביחיד לכתחלה מהני בציבור בדיעבד מיהת ע' ר"ן מגילה פרק ב' דף רס"ג ע"א מדפי הרי"ף ד"ה ומחו לי' אמוחא וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ט"ז מה שהביא משו"ת הב"ח סי' קמ"ו דכל שמותר לעשות משום צרכי רבים כ"ש שמותר משום פסידא ליחיד ע"ש ונ' ג"כ דפסידא הוי כדיעבד ע' תוס' פסחים ל' א' ד"ה לשהינהו ומ"ש על הגליון שם וא"כ הוא ג"כ כוונה הנ"ל דלא גרע דיעבד דיחיד מלכתחלה דרבים ובגוף הך דכאן דבעידנא כו' ע' מה שדימה לזה בשו"ת רד"ך בית כ"ב חדר ב' עש"ה וע"ע שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף וחמשה

ט' ב' כלום מעשה בא לידכם, נ"ב ע' מסורת הש"ס וכזה עוד ב"ק קי"ז א' כלום מעשה בא לידך

שם אלמא גבי שמחת יו"ט ב"ש לחומרא וב"ה לקולא ורמינהו כו', נ"ב כעין זה לקמן כ"ט א' לעניין ר' יהודה ורבנן

י' ב' ואתי לאימנועי משמחת יו"ט. נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קע"ח מש"ש מעניין המנהג דבמשתאות החשובות מפרנסים בעופות אעפ"י דקי"ל דאין יוצאין ידי שמחת החג בבשר עופות ע"ש והי' לו להביא גמ' דכאן דיש גם ביונים שמחת יו"ט וע' מרדכי תענית סוף הלכות תשעה באב

שם רש"י ד"ה א"ר אשי כו' כ' מ"ד בכיס אחד מחלוקת בב' כיסין כעין כים אחד קאמר, נ"ב מעין זה כתובות ע"ג ב' אמר רבה מחלוקת בטעות שתי נשים אבל בטעות אשה אחת ד"ה כו' אלא אמר רבה מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים אבל בטעות אשה אחת גרידתא ד"ה כו'

י"א א' שוחטן, נ"ב צ"ל שוטחן

שם ב' אעפ"י שא"צ כו' מערים ומלח גרמא גרמא, נ"ב ע'