גליוני הש"ס מועד רעב

ביצה

ב' א' לא ישחוט אא"כ הי' לי עפר מוכן, נ"ב ע' שו"ת משפטים ישרים סי' פ"ד מי שבקי לשחוט בלי להוציא דם אי שרי בכך כיון שמבטל מצות כיסוי והספק אם הכיסוי חובת גברא עצמותי או חובת מנא היינו רק כשיש דם ע"ש שהעיר מכאן וע' בראשונים כאן

שם תוד"ה שאור כ' לא שייך הכא מידי כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים קפ"ט וע' תוס' יומא פ"ח א' ד"ה מפיש דג"כ לא הוסיפו כלום על דברי רש"י

שם ב' אמרי שבת דחמירא כו', נ"ב הפי' הפשוט דחמירא שהיא בסקילה וכרת ואילו יו"ט רק בלאו וכן מוכח בתוס' סוטה ז' א' ד"ה אמר אולם בס' יריאים סי' ק"ב כ' אהך דכאן וז"ל אע"ג דאמרי' בפרק משילין לעניין שבותין כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת לעניין מוקצה שאני דמשום הוצאה הוא דגזרו בה וע"כ מתוך שמלאכת הוצאה תדירה ומנוי' לעניין היתיר ביו"ט הוזקקנו לגדור בה גדר יותר כו' עכ"ל וכן הוא ברוקח סי' קל"ט וע"ש

שם גזירה משום יו"ט אחר השבת נ"ב כזה עירובין ל"ד א'

שם תוד"ה וכ"ת כ' וצריך להביא ראי' כו', נ"ב ע' ידים פ"ד מ"ג עליך ראי' ללמד שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו ראי' ללמד וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' א' סד"ה עוד יש אונס אחר ועוד שם ח"ב סי' קמ"א וע' שו"ת חכם צבי סי' קט"ז וע"ע שם סי' ו' וע"ע שם סוף סי' צ"ב וע' עוד תוספתא סנהדרין פרק ז' היו שנים אחד אוסר ואחד מתיר אחד מטמא ואחד מטהר האוסר והמטמא עליו להביא ראי' וכל המחמיר עליו להביא ראי' ויש אומרים אף המיקל ועמ"ש בהך דכח דהיתירא עדיף בציונים לתורה ע' מה שהבאתי שם מריטב"א רפ"ק דקידושין דכח היתיר הוא בעצם כח גדול יותר ואולם בשבועות מ' א' להודיעך כחו דר"ג ע"ש בתוס' משמע דכח דהיתירא עדיף בעלמא הוא משום דאיסור יש לאסור גם מספק לחומרא ובלי ראי' וע"כ שם דהוא להיפוך דהממע"ה וס' ממון לקולא לנתבע לכן כח החיוב עדיף עש"ה ותבן ואולם מדברי תוס' חגיגה כ"ב א' ד"ה מאי איכא ע"ש מש"ש דמצי למימר הכי איכא בינייהו חיצון אלא כח דהיתירא עדיף לי' כו' ושם לא שייכא סברא דלהחמיר יכולין בלי ראי' דזה שייך רק בפלוגתא לא כשהש"ס אומר מאי ביניהו וכמובן וע"כ דס"ל לתוס' חגיגה הנ"ל דכח דהיתירא הוא בעצם כח גדול יותר

ג' ב' אי אמרת בשלמא כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ב' אות א'

ד' א' א"ל זיל האידנא ותא למחר, נ"ב כל' זה ב"ב ק"מ ב', לקמן כ"ז ב', ועוד כל' זה ב"ב ס' ב', תענית כ"ב א'

שם דרב לא מוקי כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ר"ל

שם ב' אין מבטלין איסור לכתחלה, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקע"ח ומש"ש אבל בנ"ד אפי' שיאמר לו לבטל אין באמירה זו איסור ואין האיסור אלא באכילה ודו"ק עכ"ל צריך ביאור וע"ש חידוש דאסור ליקח מעכו"ם איסור שנתבטל דבשעה שלוקחו ה"ל כמבטלו לכתחלה ע"ש וכמדומה שכבר הביאוהו האחרונים וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ק"ס דמבואר להיפוך ובתשובה הארכתי וע' עוד תוס' חולין ס"ד א' ד"ה סימנין וע"ש עוד ברדב"ז אי שרי הערמה בביטול איסור לכתחלה עש"ה והנה בדיעות הסוברים דהא דאין מבטלין כו' הוא דאוריתא הארכתי בזה בחידושי מנ"ל איסור זה והבאתי שם דברי שו"ת הרי"ם שכ' דכיון דמבטל האיסור להתירו ולהרויח אותו ה"ל כעושה סחורה בדברים האסורים ע"ש ודנתי בזה ואני כתבתי מסברתי ג"כ טעם בזה והבאתיו בקצרה בגליון כתובות נ"ט ב' ע"ש וכעת ראיתי בס' פרי תואר יו"ד סי' צ"ט סוף ס"ק ח' דכ' דהוא הלמ"מ ע"ש

שם הכא מקלא קלי איסורא, נ"ב כחילוק זה ע"ז ס"ו ב' שאני התם דמיקלא איסורי'

שם זמנין דגזרי כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ח' מ"ש בביאור דברי הרדב"ז דמשום גזיר' לחוד לא היו עושין ב' ימים רק הואיל והי' מנהג בלא"ה אהני חשש גזיר' שלא לפסוק המנהג וע"כ נחשב יו"ט ב' של גליות מנהג לא דרבנן משום גזיר' עש"ה ויל"ע בתוס' לקמן ל' ב' ד"ה עד דכתבו אם אתי אליהו ואמר דעיברו לאלול ע"ש ומשמע דגם עכשיו דידעי' בקביעא דירחא עכ"ז שייך עיבור בשמים או אולי הכוונה אב"ד הגדול דהוא גם עכשיו אלא שלא נודע לנו מי הם ועכ"פ הוא גם עתה ספק בעצם בכל ב' ימים טובים של גליות שמא החודש מעובר בשמים או בב"ד הגדול וכתוס' הנ"ל וא"כ מה זה דמקשינן כאן והשתא דידעי' כו' ומסקינן דהוא מנהג משום דזימנין דגזרי כו' ולדב"ז הנ"ל הוא רק מנהג לבד ולולי שנהגו לא היו החכמים מצווין כלל לעשות ב' ימים טובים של גליות וע"ע רא"ש סוכה פ' לולב וערבה סי' ה' מש"ש וי"ל דשאני התם דאם יבא אליהו כו' עש"ה וע"ע ר"ן שבת ריש פ' שואל ד"ה ודאמרי' בגמ' גבי יו"ט של ר"ה כו' עש"ה ויש לספק בב' ימים טובים של גליות והלוהו בראשון וחזר והלוהו גם בשני אי ניתן ליתבע עכ"פ אחת מהם דממ"נ חד מינייהו חול הוי ואי נימא דניתן ליתבע נ' דהיכא דההלואות שוות אז יכול ליתבע אחת מהם וכשפורעו יכול לתפוס אותו הממון על הלואת היו"ט וכדאמרי' התם דהלואת יו"ט נמי אע"ג דלא ניתן ליתבע מ"מ אי תפס לא מפקי' מיני' ויחזור ויתבע על אותה ההלואה שהית' בחול דממ"נ חד מינייהו חול הוי ויאמר הלואת החול איזה שהיא אני תובע עתה ודו"ק היטיב וע' תוס' תענית ב' א' ד"ה מיום טוב

ה' א' וכל דבר שבמניין כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ב' אות ח' וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שכ"ט ונ' דכוונת ראיית הרשב"א שם דא"צ מניין אחר ממש רק אותו מניין עצמו יכולים להמנות שנית ולהתיר מהך דלך אמור להם כו' דהקב"ה עצמו הי' האוסר והמתיר ולולי דברי הרשב"א יש לפקפק בזה דלגבי הקב"ה לא שייך שיתיר אחר ואין דנין אפשר משא"א וע' פלתי סי' י"ב סק"ב וע' שו"ת מהרי"ט סי' נ"ח דכ' גם לעניין תקנות הקהל והסכמותיהם דאמרי' ג"כ דדבר שבמניין צריך מניין אחר והסכמה אחרת לבטל הראשונה וכ"ז שאין מניין אחר אין תקנה והסכמה הראשונה בטילה ואעפ"י שבטל הטעם עש"ה

שם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות, נ"ב דוגמת ל' זה מ"ר י"ג ב' ומעטר את שוקי העיר בפירות

שם תוד"ה כל דבר כו' כ' אבל חרמות שמשימין לזמן מכי עבר הזמן ממילא עבר כו', נ"ב ע' מה שדימה לזה בשו"ת שבות יעקב סי' קס"ב

ו' א' יתעסקו בו עממין, נ"ב ומאי עממין עכו"ם אבל עבדים לעניין מלאכה דשבת ויו"ט איתקשו למרייהו דכתי' לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך כל מלאכה דאסור לי' למרי' למיעבד אסירא לי' לדילי' למיעבד ואי קברי מחינן להו עכ"ל בה"ג ה' אבל וצ"ל דכוונתו אעבד שלא מל וטבל לשם עבדות דאע"ג דמותר לעשות מלאכה מ"מ אסור לו לאדונו להניחו לעשות משום שביתת עבדו אבל עבד שמל וטבל פשיטא דאסור שהרי חייב במצוות כאשה

שם ואפי' בב' ימים טובים של ר"ה, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רע"ו

שם הואיל ומוכן אגב אמו, נ"ב כזה לקמן כ"ו ב' הא בכור מעיקרא הוי חזי אגב אמי'

שם ב' במעי אמן אינה מגדלת אפרוחים כו' עד פשיטא כו', נ"ב ע' שו"ת נחלת שבעה סי' א' עש"ה כל התשובה: